תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק טו · פסוק ל
כלומר שזה הרשע לא יסור מהיותו בא ושב מן החשך שהוא יום מפלתו עד שתכלהו ותכלה פניו שהם יונקתו ותייבשם, השלהבת הוא אש היסודי שהוא חשך ואינו מאיר, ועל כן זכרו בזה הפסוק אחר החשך לבאר בו שהוא החשך, ויחסנו לרוב הפעמים לבורא ית׳ ויקראנו שלהבת יה מפני היות מקומו המיוחד לו תחת גלגל הירח כמו שהתבאר זה בספרי הטבע, ויסור ברוח פיו ויגיע ליום אידו במאמר פיו של הבורא כמו שאמר וברוח פיו כל צבאם.