תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ו · פסוק ח
[ח-י] שלשה אלו הפסוקי׳ הם תשובה על מה שאמר לו אליפז הנה אשרי אנוש וכו׳ ואמר על דרך ההקדמה מי יתן תבא שאלתי שהשם יוסיף בתחלואי ובנגעי יותר משחלו בי עד שיהי׳ נשחת מגופי, באמרו על זה ויואל אלוה וידכאני וכל זה אמר מכעס שהי׳ בו, כלומר שאם יתן לו השם עוד צרה הוא לא הי׳ מכחד בו ומרחיק אותו כמו שאמר על זה כי לא כחדתי אמרי קדוש, כי אמרי ענינו רצונו ומאמרו ותוספת הנגעי׳, ורצה איוב לומר לחביריו בזה שאפילו אם היה הבורא מוסיף לו עוד בנגעיו עם כל זה לא הי׳ הוא יוצא מישרו ומתמתו, ולהפליג הענין אמר בתוך דבריו ותהי עוד נחמתי כלומר זה הייתי אני רוצה ושואל והי׳ לי לנחמה, שבהיותי צועק הוא יתברך לא יהיה חומל עלי שעם כל זה לא הייתי כופר בציויו, ואסלדה מלשון הערבי יסלד על הדבר כשישמע קולו.