תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ו · פסוק ד
[ד-ו] רצה איוב לתת טעם וסבה לכעסו ואמר תחלה כי חצי שדי היו עמי ר״ל שחליו היה חזק ונכנס בבשרו כמו החצי׳ עד שחמת החצי׳ הי׳ מפסיד רוחו ומאבדו ושותה אותו כלומר שמכחידו כדבר השתוי שהוא נכחד ונעלם מן העין, בעותי וכו׳ רצה לרמוז בזה שאר הפסיד׳ שהשם סבב עליו ע״י השטן, וכמו שהפרא אינו צועק כשאין לו סבה אבל כשיש לו סבה לנהוק הוא נוהק, כן אני אם לא היתה סבה לכעסי לא הייתי כועס, אם יגעה וכו׳ הוא מאמר כפול להינהק, והוסיף משל על משל ואמר היאכל תפל וכו׳ כן אין כעסי בלא סבה וטעה, וזכר לובן הביצה מפני שהמלח צריך לו יותר מכל דבר.