תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ד · פסוק א
[א-ד] והשיב לו אליפז התמני כי הי׳ הראשון מחביריו, הנסה המפרשים שמוהו עבר ורצו בו הנסה המנסה ונרא׳ לי שהוא עתיד ונבלעה נו״ן השרש בדגש ומשפטו הננס׳, הנו״ן הראשונ׳ שהיא לסימן העתיד ותהי׳ בשוא והנו״ן השנייה בפתח למשקל נציה נצפה נקוה, כי לתפארת המלה באה הנו״ן בחירק, ואמר אליפז בעבור עצמו ובעבור חבריו או שאמר זה בשביל עצמו לבדו מדבר בלשון רבים, הנסה דבר אם אנו מנסים לדבר אליך שום דבר ולגלות לך דעתנו במה שאנו מאמינים בעניניך אליך תלאה כלומר יהי׳ קשה בעיניך לשמוע טענותינו, ועצר במלין מי יוכל אבל מי זה יוכל לשתוק לך ושלא יענה לך כשאתה כועס כל כך ומסתער על המקרי׳ שקרו לך והצרות שחלו בך, ויש לשאול מדוע אמר אליפז אלה הדברי׳ לאיוב שאמר לו הנה יסרת רבים ושאר הדברי׳ שדבר בשני הפסוקים והלא איוב עדיין לא גלה דעתו לומר למה באו לו המקרי׳ ההם ולא נתן לשם שום נטיה כמו שעשה במענ׳ השני שאמר בו כי חצי שדי עמדי בעותי אלוה יערכוני ושאר מה שזכר במענ׳ ההוא ובשאר המענים, כי על היותו איוב מתאונן ומסתער בעצמו לא הי׳ לו לאליפז לגעור בו ולתפוש עליו אם כן על אי זה דבר סדר אליהוא דבריו במענ׳ השני ולומר לי אלו הדברים ? אבל התשובה שהשיב אליפז לאיוב היתה על שאמר במעל שעבר דבר אחד ובו הרגיש אליפז דעת איוב לאי זה דעת הי׳ נוטה, והוא שאמר לגבר אשר דרכו נסתר׳ כי בזה הדבר לבדו כפר איוב בהשגח׳ האלהית ובגמול אשר דרכו נסתר׳ ירצה לומר שהוא נאדר ההשגח׳ כלומר שלא הועילו לו ישרו ותומו ויראתו לשם שהרי הבורא עזבו, משולח למקרים ולפגעים עד שחלו בו כל אותם הצרות על דרך המקר׳ לא מדרך הדין והמשפט, וזאת היתה ההסתר׳ שזכר ובאר זה הענין באמרו אחר כן ויסך אלוה בעדו כמו שפרשנוהו במקומו, ועל זה הדעת שהי׳ עם איוב ועל זאת האמונ׳ השיג לו אליפז הנה יסרת רבים כלומר עשית אתה המעשי׳ הטובי׳ כולם שבהם תהי׳ מושגח מן הבורא אם אתה ישר וירא אלהי׳ הוא מספיק לך שיהי׳ גופך לבדו נשמר בעבור זה וניצל מן המות, אבל אם עשית מעשי׳ אחרי׳ ופעולות אחרות טובות מלבד אותם המדות הטובות שהיו בך היו בניך וממונך נצלי׳, והוא שהיית מייסר הרבה בני אדם במוסרך הטוב ומסיר אותם מן הדרך הרע בדבריך הטובי׳ ולהשיבם למוטב בפיתוייך ובמתיקות לשונך כמו שאמר הפסוק ורבים השיב מעון, והענינים שאין להם כח לבקש מחיותם ולעשות מלאכתם מרוב חולשת או מחולי או מזקנ׳ או מסבות אחרות אתה היית מחזק אותם בממונך, כושל וכו׳ והאדם שנכשל באחד ממיני הכשלין היית מדבר בעדו לשופט אם הוא נכשל בטענותיו, וברכים כרעות תאמץ ענינו כפול ומפני שמיני הכשלון הבאים על בני האדם רבים זכר ג׳ ענינים ידים רפות, כושל, וברכים כרעות.