תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ג · פסוק י
עד עתה הית׳ תלונתו כלה על הזמן ועל מציאותו ועתה נעתק מזה וחזר להתאונן ולתצטער על עצמו למה הי׳ נמצא ולמ׳ יצא לאויר העולם ואמר כמתחיל לאמר דברי׳ אחרי׳ שעדיין לא זכרם כי לא סגר דלתי בטני לא יכול להיות שדלתי בטן אמי שהם דלתות בטן איוב היו סוגרים כדי שלא הייתי יוצא מהם, וכן הי׳ מסתיר מעיני זם העמל והטרח שאני בו ולא הייתי רוא׳ אותו בעיני, אמנם הפתח אשר בא בוא״ו ויסתר לא כמשפט כי משפטו הי׳ ויסתר הוא״ו בשוא שהוא מור׳ על העתיד הגמור וכן יהי׳ דבק על הפי׳ ואל הענין שרומז בו כי הו״ו פתיח׳ הבא׳ על העתיד תשיבנו עבר ואם הי׳ ויסתר עמל עבר הי׳ ענינו בלתי דבק למה שפרשתי בו ולמ׳ שפירשו בו אחרי׳ אבל לתפארת המלה באה זאת הו״ו בפתח כי אם היתה בשוא באה נכרת הלשון והתנוע׳.