תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ג · פסוק ה
גם זה הלשון הוא זר כי הגאולה הוא לענין שבת בכל שאר המקומות אבל בזה המקום שם אותו להפוך ואמר כי בצל המות שהוא דבר חשוך יהיו גם כן גואלים היום אבל רצה לאמר יגאלוהו יחליפוהו בחשך וצלמות, ומה שאמר תשכן עליו עננה בא שלא כמשפט כי העננה הוא דבר מתחת מדרגת החשך, כי החשך יותר חזק בהעדר האור׳ מאד מן העננ׳ כי בענן אדם רוא׳ את חברו ואפי׳ בחזק שבו אבל בחשך לא, אבל נרא׳ לי כי זה ראוי לאמר והוא שבא מעט חסר ורצה לומר יגאלהו חשך וצלמות אם תשכן עליו עננ׳ כלומר שאותם הגואלים ישימו החשך בצל המות תחת העננ׳, ואמנם צלמות היא מלה מורכבת משני עניני׳ מצל וממות כי הצל הוא דבר חשוך לפי אור השמש והחשך מחובר עם המות, ועוד שהאדם מיום שנולד הוא מתקרב אל המות והוא בזה דומה לצל שלא יסור מהיותו הולך ומתקרב אל חשך הלילה ובעבור זה היחס והדמיון חובר הצל למות במלת צלמות, ואומר הפסוק ג״כ כי צל ימינו עלי ארץ והצל והמות האחד מהם טבע והשני מקרה. יבעתוהו וכו׳ ר״ל שהחשך והצלמות יהיו מבעתים היום כמו שיבעתו אל בני אדם החליים המתחדשים מן המרה האדומ׳ המתילדת מחמימות היום בימי היות השמש בכוכב הכלב אשר באותם הימים תרבה המרה האדומה ותגדל בגופתנו, ולכן דע כי זה הספר לפעמים הוא מאריך ומכפיל הדברים מאוד ולפעמים הוא מקצר מאוד עד שהם צריכים לתוספת מרובה, והצד האחד אשר תקח ממנו המשל הוא יבעתוהי כמרירי יום כי לולי התוספת הי׳ פירושי יוצא מעוות שלא יוכל שום מפרש לתקנו, ואל תביט בזה הספר ובספר משלי למה שפרשו המפרשים כי אפילו הגדולים שבהם שהם אבן עזרא ור׳ דוד קמחי לא זכרו בפירוש שני אלו הספרים שום דבר חכמ׳ ולא עוד אלא שאפילו על דרך הפשט לא דקדקו מה שהי׳ צריך לדקדק בו לא בענין ולא במלות אם שקרה להם זה מפני השכחה והטרד׳ או מקצר חכמ׳ והשגה.