תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק ב · פסוק ג
זה הפסוק נזכר כבר בפעם הראשונ׳ אבל הוסיף בזה הפעם ועדנו מחזיק בתמתו וכבר זכרנו במה שעבר מה שיש להפלא על דבר זה שאמר הבורא לשטן ותסיתני בו לבלעו חנם והוא שהבורא יהי׳ נפתה וניסת מן השטן כי זה הדרך אפילו על דרך משל בכל המקרא אין אנו מוצאים כמותו ואע״פ שדרכנו לאמר דברה תור׳ כלשון בני אדם זה אינו מזה הדמיון ולא מזה. הכת והוא שהבורא נפתה לעשות דבר שהוא. חוץ משורת הדין וכל שכן דבר גדול וזר כמו זה של איוב שהי׳ בעצה שהתחלתה וסופ׳ הית׳ על ידו השטן אבל זה הענין כמו שאמרתי לך מבואר מאד שהוא משל לכל מה שהתבאר כבר ענינו ונגל׳ סודו לאי זה מן העניני׳ יהי׳ רומז בו המחבר שחבר ספר איוב, וזכרנו גם כן שהחומר הזה הנקרא שטן לפי הענין הנסתר הוא סבת כל ההפסדים הבאים על האדם בכלל ובפרט כמו שתוכל לראות שהשטן הזה הנזכר בכל הפסד. שבא לאיוב הוא בעצמו הי׳ סבת בכל ההפסדים ההם.