תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק א · פסוק יד
ונראה מפשוטו של זה הפסוק שהשטן נצח לבורא ית׳ עד שהבורא נטה אחר דעת השטן בכל מה שאמר לו יהיה נפתה לדבריו ושמע לעצתו שאמר לו וגע בכל אשר לו ויש לתמוה על זה כמה פעמי׳ יותר מתמוה על מה שעבר כי היה בלא ספק לפני׳ משורת הדין שהוא ית׳ שאין לפניו לא עולה ולא שכחה שיהיה שומע לדברי השטן במעשה העול הגמור, חליל׳ לאל מרשע ולשדי מעול על זה הדעת הזר והאכזר להאמין שום דבר מזה כפשוטו כי אין זה נסיון שאמר אדם שהבורא רצה לנסות את איוב אם יהיה כופר בו ורצה להרוג בניו ולהפסיד ממונו כדי לראות אם יצא איוב מאמונתו ויהיה כופר בו אין זה אפילו לשום סכל לחשוב בו ולהעלות זאת הדעת על לבו כי בזה הדעת תהיה יותר כפירה מכפירת המאמין מה שעבר, ואם תשאלני ותאמר לי ולפי היות זה כלו משל מה יהי׳ פירוש זה הפסוק, אשיב; כבר ידעת ממה שבארתי לך מה הוא ענין השטן בכל זה הספור ורמז לך בזה הפסוק שכל פעולות האדם ותנועותיו ומוצאיו ומובאיו שהם צרכי הגוף הם קיימי׳ באדם עם מציאות גופו אשר הוא החומר הנושא אותם וכל זה ביד חומר האדם אם הוא דבר הפסד החומר יהיה סבתו ואם הוא מעניני׳ אחרי׳ מצרכי הגוף גם כן החומר הוא צריך להם ונפקד עליהם, ומה שאמר רק אליו אל תשלח ידך יהיה רומז בזה אל צורתו השכלית הנבהלת מן החומר בכל עניניה וכוחותיה וזה שפירשתי עתה הוא דקדוק יתר בזה הענין כי הכוונה בזה המאמר שצוה הבורא לשטן הוא להמשך המשל אחר הענין הנרצה בו, והוא שכל מה שהי׳ לאיוב ואפילו גופו הו׳ נמסר ביד השטן כמו שהתבאר זה הענין וכוונתו במה שעבר, ושהבורא שצוה זה הציוי הוא להורות שהוא סבת כל זה כמו שהתבאר זה גם כן למעלה מזה, ומה שאמר ויצא השטן מאם פני ה׳ יהיה גם כן רמז למה שהתבאר מזה הענין והוא שאין לחומר שתוף עם הענינים האלהי׳ ואם לא, ראה והשתכל בזה המשל המופלא כי לא תמצא שיאמר בשום מקום מזה הספור שבני האלהים יצאו מעם פני השם כמו שזכר בואם לפניו.