תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק א · פסוק ו
אם הייתי מפרש זה הפסוק כפשוטו הייתי מעדת הכופרי׳ אבל אני אפרשנו על דרך החכמה ואהיה מכת המאמיני׳ ומעדת המאמינ׳, וקודם שאפרשנו אקדים הקדמ׳ ואומר כי עדת הסב לי׳ אשר באומתנו היום הם באמונתם בדברי הנביאי׳ נחלקו׳ לד׳ כתות מהם כת אשר יאמינו כי כל הדברי׳ אשר ידברו בהם הנביאי׳ אין בהם דבר שלא יהיה כפשוטו ולא ירגישו על המנעות כלל וישימו הנמנע ושאינו נמנע על גדר אחד ואפילו אם יפליג המשל להיותו נמנע בתכלית ההמנע אין בהם שום ידיעה ולא שום הרגשה באותו המשל שיאמינו שהוא למשל אבל יקחוהו כלו כפשוטו ויבינוהו כמשמעו ועל זה הכת אמר שלמה אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאי׳ ינוח, והכת השני היא בגנות ובהריסה למטה מן הכת הראשון והם אנשי׳ אשר בראותם בדברי הנביאי׳ משל מן המשלי׳ ויפליג אצלם המנעותו יראו שאם יבינוהו בפשוטו יהיה זה בתכלית הגנות והדופי ויאמרו עליו שהוא משל. וכשיראו שאין הפלגה להמנעותו יסכימו בעצמם לאמ׳ שאינו משל אבל הוא כפשוטו כי סכלותם תחזק בהם ותפרוץ פרץ על פני פרץ להיות שכלם נגד באף סכלותם ונמשך בחמת אכזריותם להוציא כוונת הנביאי׳ ממקומה ולהחליף הנסתר בגלוי והודאי בבדוי בהאמינם מה שאין ראוי להאמין בדברי השם ית׳ כמו שאמ׳ על כמו זה הכת הוי החוקקי׳ חקקי און וכו׳ האומר׳ לרע טוב וכו׳, והכת השלישית הם אנשי׳ מסופקי׳ שאין להם חכמה וגבורה לגזור על המשל שהוא משל והם מסופקי׳ בו ופעם יאיר עליהם אור שכלם להיותם נוטי׳ אחר הדעת האמתי במשלי הנבואות ופעם יפסק בהם אורם ולא תשיג דעתם כלל לבוא עד תכלית הכוונה בדברי הנביאי׳ ומשליה׳ ופוסחי׳ על שתי הסעיפי׳ ועומדי׳ תלויי׳ באמונתם וסברתם בדעות האמתיות ובדעות השכליות ועל כמו אלה האנשי׳ אמר הפסוק יומם יפגשו חשך ובלילה ימששו בצהרי׳ וזה הכת קרוב מן הכת השני אבל אינו הוא בעצמו אם תשתכל בו; ויש גם כן כת רביעי, והם אנשי׳ שאומרי׳ כי כל דברי הנביאי׳ הם סתומי׳ כל כך עד שאין משיבין דבריה׳ ויניחום כפשוטם כולם כאשר הם ואינם סומכי׳ על עצמם לבחור להם דרך מפורש לומר על מה שהיה באמת משל שהוא אצלם גם כן משל אבל אומרי׳ שאין בדברי הנביאי׳ משל אלא מה שיזכור בהם שהוא משל ושאר הדברי׳ והנבואות שלא יזכור בהם משל אינם משל ומה שלא יבינו מפשוטי הנבואות אינם אומרי׳ שיהיה משל לשום דבר מן הדברי׳ או לשום ענין מן העניני׳ אבל תולי׳ דברי הנביא ההוא ללא ידיעה מהם ולהעדר השגה לדעת כוונת הנביאי׳ וגם מזולתם אינם רוצי׳ לקבל שום דרך שיוציאם ממכשול אמונתם וממרי דעתם. וזה הכת גם כן קרוב מכת המסופקי׳ אבל אינם מין אחד, ועל זה הכת אמר שלמה אוטם אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה, וזה הפסוק שאנחנו עתה בפירושו מענין בני האלהי׳ והשטן ושאר הסיפור כולו הוא מזה המין אשר זכרנו עתה, כי יש אנשי׳ שיאמינו שעכ״פ השטן בא לפני השם ושהשם דבר עמו ואין זה הדעת עמם מכת הנמנע אבל יקחוהו מכת האפשר הקרוב ויאמינו שהסיפור הזה כלו יהיה כפשוטו וכמשמעו ואלו הם מכת הראשון שזכרנו. ויש אנשי׳ שהם מסופקי׳ בענינו ואינם גוזרי׳ שהענין היה משל ולא גם כן יאמינו שהוא כפשוטו ואין מי שיוכל להוציאם מכוונת׳ זאת אבל אומ׳ כי הענין מסופק ואילו ממין הכת השני. ויש כת אחרת שאומרת כי זה הספור הוא ספור נעלם מאוד ושהידיעה נעדרת מכל אדם לדעת אמתתו והם מוסכמי׳ לעמוד כל זמניהם בזה הדעת ואלו הם מכלל מכת הרביעי וקרובי׳ גם כן מכת השלישי, ומזה מכת האחרון ראיתי הרבה בני אדם אשר בעקשותם ומרי סכלות׳ בורחי׳ מן המקומות אשר ידרוש בהם שום אדם מזה הענין או שירצה לבאר לפניה׳ שום דבר חכמה טבעית או מחכמה אחרת ואומרי׳ כי הם חכמות חיצונות ולא ירגישו כי הם חכמות פנימיות אמיתיות נמשלות לאבני׳ טובות ומרגליות ולא להם ולא למשליה׳ מזה הכת חוברו ספרי החכמות ולא להם גם כן חברנו אנחנו פירוש משלי ולא פירושנו זה, אבל חיברנוהו וחידשנוהו למי שלבו בחכמה זך ונבר ומבין דבר מתוך דבר, ונאמר כי מה שהוא ראוי תחלה לשאול בענין בני אלהי׳ הוא מדוע זכר לנו בזה המקו׳ כי בני האלהי׳ האלה באי׳ להתיצב על ה׳ והלא לא דברו לשם כלל ולא הושאלה ממנה ית׳ גם כן, אם כן מה צורך היה למחבר זה הספר לזוכרם בזאת הפתיחה, ואם תאמר שישיבה שלמעלה היא כך להיות שם מלאכי׳ אם כן זכירתם בזה המקו׳ ללא צורך היתה מאחר שהשם לא דבר להם ולא הם דברו לו מענין איוב, אם כן היה די לזכור הכנסת השטן לבדו ויציאתו מלפניו, אבל זה הענין ממציאות בני האלהי׳ והשטן באלו ההכנסות כאחד הוא להורות על מה שהתבאר בו מן הענין הטבעי הרמוז עליו והמבין יבין. ועתה ראוי לנו לזכור תחלה על דרך קיצור כוונת הרב במה שזכר בענין בני האלהי׳ והשטן בחלק השלישי מן המורה ואחר כן נוסיף אנחנו ביאור אע״פ שאני בזה פורץ גדר כי לא היה ראוי לגלות אילו העניני׳ הנסתרי׳ לכל אדם מפני שהם עניני׳ יקרי׳ ועליוני׳ בעיני החכמי׳ הגדולי׳ ונבזי׳ ושפלי׳ בעיני ההמון מפני שאינם יודעי׳ שיעורם ולא יכירו מעלתם, וכמה הפליג הרב לעשות הישר בזה הענין כשלא גלה סודותיו בספר המורה אבל זכרם ברמז באמרו תמיד והבן הזה, ובאמרו וממה שצריך שתתעורר עליו והדומה לזה כי אפילו דעת אליהוא לא רצה לגלות מפני שהיה דעת זר להמון אע״פ שהיה קרוב מאוד לחכמי׳ כל שכן בענין השטן וענין בני אלהי׳ שלא היה ראוי לגלות אלא ברמוז, דע כי הרב ז״ל הודיעך תחלה שהשטן בא בכלל בני האלהי׳ בשני הפעמי׳ כי אע״פ שבא השטן בפעם הראשון ובשני מכל מקו׳ לא אמר בשטן להתיצב עליו אלא פעם אחת ואמר לך שענין אמרו גם השטן ולא אמ׳ ויבאו בני האלהי׳ והשטן עמהם כאחת היה לענין רמז, ושענין להתיצב על ה׳ הנאמר בבני האלהי׳ והשטן הוא ענין אחד בעצמו עם ענין אמרו גם כן בנבואת זכריה מהתיצב על אדון כל הארץ הנאמר על ארבע רוחות השמי׳ הידוע ענינם, ובאר לך הרב אחר מכאן וגלה לך כל הסוד הזה באמרו לך כי יחס בני האלהי׳ ויחס השטן אינו דמיון אחד ולא יחס אחד במציאות, וגם אמר מתחילת הספור על השטן בעצמו ואין בינו ובין העליוני׳ יחס כלל ואין לו בו צד הכנסה כלל, ואמר אבל בני האלהי׳ יותר קיימי׳ תמידי׳, ואמר גם כן שהשטן יש לו חלק במציאות למטה מבני האלהי׳ זה מה שהספר הרב על בני האלהי׳ ועל השטן וכמעט שדי רמז במה שהעידותיך על ענין זה אע״פ שלא הוספתי דבר על מה שזכר הרב אבל מפני שלא מלאתי חסרונך במה שפירשתי לך מדברי הרב אני מוכרח עתה לפרוץ פרץ ולעבור גדר השבועה שהשביע הרב בהקדמת ספרו, ואוסיף לך רמז ביאור עד שתבין ענין בני האלהי׳ והשטן ונפש איוב גם כן מה שאמר השם לשטן בסוף המעשה הספור אך את נפשי שמור. דע כי בני האלהי׳ הוא רמז לצורות אשר לאישי הנמצאות הטבעיות והמיניות ויען ה׳ וענין השטן הוא החומר אשר אותם האישי׳ הטבעי׳ מורכבי׳ משניהם ר״ל מן החומר והצורה ומה שאמר באחרונה אך את נפשו שמור הוא דבר מורה על השארות הנפש כמו שבאר הרב באמרו בזה הענין והוא הדבר הנשאר מן הנפש והוא שאין השטן שליטה עליו, סוף דבר שאם תרצה להבין אלו העניני׳ השתכל בכל דבר ודבר והנהיגהו לפי העניני׳ הטבעיי׳ ואל תונה עצמך להיות מטה שכלך לשום דבר אחר חוץ מן העניני׳ הטבעיי׳ שהרי תוכל לראות ולדעת כל מה שסדר הרב בתחלת זה הספר שהכל הוא הולך אחר המאמרי׳ הנזכרי׳ בספרי הטבעי׳. וגם תמצא בפרקי׳ הרבה במורה הנבוכי׳ שזכר קצת מאלו העניני׳ אחד מהם בזכרו מיני הנמצאות שאמ׳ בהם שהם תמידי׳ ומסודרי׳ מיושבי׳ ומקיימי׳ במציאותם כמציאות אישי הגלגלי׳ וגם בפרק צלם ודמות זכר הצורה הטבעית והצורה המינית ואני אוסיף לך ביאור בזה הענין ואפרש לך דברי הרב אע״פ שהם דברי׳ סתומי׳ וחתומי׳ ולא יבינם אלא מי שמבין מדעתו אילו העניני׳ מהרגל שהרגיל בהם או מחכמה שתהי׳ לו מספרי׳ אחרי׳, דע כי מה. שאמר הרב על השטן ויש לך חלק אחד במציאות למטה מהם כלומר מבני האלהי׳ האמת אמר כי מדרגת החומר הנקרא שטן למטה ממדרגות הצורות כמו שזכרו זה כל הפילוסופי׳ וכמו שזכר זה אבונצר אלפרבי בספר ההתחלות בהיותו זוכר מספר כל המדרגות מן השי״ת עד החומר השפל אשר אתנו, ומה שאמר שאין יחס השטן ובני האלהי׳ יחס אחד זה גם כן מבואר מן הענין הטבעי והוא שהחומר מיחס ההוויה וההפסד ומשתנה תמיד והצורות המיניות אינם נפסדות, וזכר גם הרב שבני האלהי׳ באו להתיצב על ה׳ והשטן בא עמהם ובכללם כי לא אמר ויבאו בני האלהי׳ והשטן להתיצב על ה׳ כאלו הכל יחס אחד אבל אמר ויבאו בני האלהי׳ תחלה ואחר כן ויבא גם השטן בתוכם. ומאמר כמו זה אמנם נאמר במי שבא בלתי מכוון לעצמו ואינו מבוקש אבל בא בכלל הנכנסי׳ זה מה שאמר הרב. ואני אבאר לך זה הענין כמו שבארתי מה שלמעלה מזה כל מה שזכר הרב משותף השטן עם בני האלהי׳ ושהשטן בא עמהם כמי שלא בא לצורך עצמו ומה מאד הפליג הרב לדקדק בזה הדבר המופלא ומאד עיין בו עיון טבעי וזר בהפלגה והודיענו בזה הרמז המופלא והדק לכל מה שזכרו הפילוסופים בענין החומר והצורה ושיתופם ומדרגתם בספרי׳ הטבעי׳, כמו שזכר מענין זה בספר השמע הטבעי לאריסטו שאמר שהחומר אין מציאותו לעצמו אלא לצורך הצורות ותכלית מציאותו הוא כדי להעמיד הצורות והחומר למטה מהצורה במעלה, והצורה היא הראויה להיותה נקראת בשם טבע יותר מן החומר ונם ידוע שהחומר אין בו צורך אלא ללבוש הצורות תמיד צורה אחד פשוט צורה כמו שהתבארו אילו העניני׳ בדברי׳ יותר בספרי׳ הטבעיי׳ ומפני מציאות החומר עם הצורות והכרח, שיתופם נאמר בשטן להתיצב על ה׳ בפעם השנית, וזה היה מה שאמר הרב על השטן וגם יש לו חלק אחד במציאות, ומה שאמר הרב למטה מהם כבר התבאר למעלה, ואחר כל זה הוסיף הרב לבאר לנו ענין החומר הנמשל לשטן ומעוט חשיבותו ורוב גנותו נזכר השטן ואמר שזה השטן הוא שט בארץ ומטלטל ושאין בינו ובין העליוני׳ שום יחס בשו׳ פעם וכל ענינו ותשובתו אמנם היו בארץ לא יותר כמו שתראה שזכר כגון זה הענין בעצמו בתורה בזכרו הנחש שאמר בו מה שדומה למה שנאמר בשטן באמרו על גחונך תלך ועפר תאכל, והוסיף הרב עוד ביאור בזה הענין והודיענו טבעו החומר ואמר כי כל ההפסד הבא על האדם הוא בא מצד החומר והוא מה שאמר באיוב שזה האיש התם והישר נמסר ביד זה השטן וכל מה שהיה בו מן ההפסד בממונו ובבניו וגופו היתה סבתו השטן הרמוז בו החומר כמו שבארנו. כי כל ההזקי׳ הבאי׳ על האד׳ כולם הם באי׳ עליו מצד החומר. ובאר הרב גם כן שזה המצב כלומר להתיצב על ה׳ ומצב זכריה הנאמר בו גם כן מהתיצב על אדון כל הארץ הוא ענין אחד וענינם שכל זה בא מסבתו ית׳ ושהוא ית׳ המציא זה החומר כמו שרמז בתורה מזה הענין המופלא באמרו ותחת רגליו על החומר הראשון שהוא מסיבתו אשר הוא סבת כל שאר החמרי׳ -. ואם תרצה לפרש אדון כל הארץ ירצה בו הגלגלי׳ אשר הם אדוני הארץ ומהם ישפע מה שישפע אלו הנמצאות אשר מתחת גלגל הירח אין הזק בזה מאחר שהכל סבתו ית׳ כלומר תחתוני׳ ועליוני׳, הנה בארתי לך ענין בני האלהי׳ והשטן, ובארתי לך כל מה שזכר הרב מזה הענין בספר מורה הנבוכי׳ בחלק השלישי כי בבארי לך כל דבריו שזכר בזה הענין התבאר לך כל מה שיהיה צריך לבאר בזה הפסוק כי זה הפסוק אשר יזכור בו בני האלהי׳ והשטן הוא חלק גדול מאד מכוונת זה הספר כי בעמדך על כל מה שפירשתי לך עתה ומה שפרשתי לך בהקדמה עם היותר יודע הארבעה דיעות אשר לחבירי איוב עומדת על כוונת הספר הזה על השלמות עם השלימי לך לבאר דעת אליהוא הנוסף על דעת איוב אחר מחבריו כי זה לבדו אתה חסר, ואני אזכרהו לך בהגיענו לענין אליהוא וכל מה שנשאר מעתה לבאר מזה הספר הוא. פשוטי הפסוקי׳ ומליצתם וויכוחם קצתם עם קצתם כמו שנבארם בעזרת שדי בהגיענו למקומם. על מי שמפרש אלו העניני׳ כפשוטם יש לשאול למה הבורא היה שואל והלא אין דבר שיהיה נעלם מלפניו, אמנם מפני שזה הסיפור בכללו הוא משל הנהיגו המחבר על דרך אנשי העולם שהאדם כשירצה לדעת שום חידוש ישאל לאחד מחבריו מאין תבוא, והשטן ענהו משוט בארץ כאלו הוא היה ממונ׳ על ענין זה לחפש הארץ ולדעת מי העושה הטובות ומי העושה הרעות בה,