אור ברסלב
תקות אנוש על איוב פרק א › פסוק א

תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן

פרק א · פסוק א

פרק א

איש היה ולא אמר מתי היה ולא כן מי היה כי כל הזה הוא רמז על שהספר הוא משל ומלת עוץ גם כן לענין כמו שידעת זה כבר ושם איוב גם כן הוא לענין כמו שפרשתיהו לך בהקדמה. ואמנם מה שזכר בזה האיש התמות והיושר וכו׳ הוא לרמוז לך שהיה איוב נעדר החכמה וכן העיד הוא בעצמו תם אני ויעקשני, תם אני לא אדע נפשי, וידע אלוה תומחי, עד אגוע לא אסיר תומחי, ועל מדת היושר אמר ידעתי כי אני אצדק, מה נמרצו אמרי יושר. ועל יראת השם שהעמיס על עצמו אמר דרכו שמרתי ולא אט, מצות שפתיו ולא אמיש וכו׳ בחנני כזהב אצא; וסר מרע היא מדה שהיא מיחס אחד עם התמות ואין ביניהם הפרש, ועל היות׳ סר מרע אמר אם תדברנה שפתי עולה וכו׳ ולא נתתי לחטוא חכי, וכל הפסוקי׳ שהיה איוב אומר על עצמו הם ראיה שהיה ראוי להיותו נקרא בהם ומכונה עליהם, ועל זה יהיה כונה מן המחבר לסדרם בתחלת הספר בעבור שהוצרך גם כן לקראו בהם בתוך דברי חבריו כמו שתראה שאליפז זכרם על איוב נאמרו הלא יראתך כסלתך וכו׳ זכר נא מי הוא נקי אבד וכו׳ ושם נקי הכניס אליפז תחת וסר מרע ובאמת מי שהוא נקי מן החטא הוא סר מרע בלא ספק. ואם ירצה אדם לשאול על זה למה נקרא ירא אלהים והלא הוא היה תופש על דרכי השם אשיב שהמחבר קראו ירא אלהים מפני שלא יצא מדעתו בזמן הכעס כשאר בני אדם שדרכם להיותם נמשכים אשר כעסם ואיוב אמר גם את הטוב נקבל והשיב לאשתו יהי שם ה׳ מבורך. ונקרא איש תס כי בדבריו שהיה אומר לחבריו לא כיון בהם לשום דיבור רע ולא לכונה רעה אבל בחום לבו היה טוען עם חבריו במה שהיה מאמין ובעבור זה הקדים לזכור בו מדת התמות תחלה לרמוז כי אם היה איוב נוטה בדבריו מקו האמת והיושר שהכל היה מתמות חכמה וידיעה שהיתה בו ושלא היתה כונתו לפרץ או להרס על דרכי השם והראיה בזה שלבסוף נתחרט וחזר מכונתו הראשונה.

תוכן העניינים

תקות אנוש על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה