אור ברסלב

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)· רבי יעקב שמואל מיאנישפאלי

פתיחה בעזה"י

הקדמה

ידבר ממעלת המחדשים חידושים בתורה וגודל המצוה בזה שהוא גדול יותר ממצות הלימוד בתורה ושמצוה גדולה גם בהדפסת החידושים ולא סגי במה שכתבם לעצמו:

על ענין מחברי ספרים ומחדשים חידושים בתוה"ק. הן בחידושים הנוגעים לפשט, הן בחידושי הלכות. ראיתי אני בעניי להעיר עליהם. לבאר גודל המצוה בזה. יען כי כמה אנשים סוברים בדעתם. כי טוב יותר שלא לבטל הזמן על כתיבת החידושים שחידש. וטוב יותר ללמוד בזמן ההוא. ועוד יש שמחשבים בדעתם שבהדפסת החידושים אין בזה מצוה כ"כ וע"ז באתי להעיר כי נראה לי להוכיח דגדול טפי כתיבת חידושיו מלימוד עצמו. ועדיף לבטל הלימוד מפני כתיבת חידושיו. דהא כתב הרב ט"ז באו"ח סי' תקמ"ה ס"ק י"ג וז"ל. ועוד נראה להוסיף על דברי רבותינו טעם להתיר כתיבת חידושים בתורה בחוה"מ אף בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל עליו לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכולת שלו. אין שייך לומר בזה ימתין עד אחר יו"ט ואז יכתוב החידוש. דאותו זמן יהי' עליו חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים. ואם יתעכב בכתיבת החידושים וכו' יבטלנו מלימוד חידושים אחרים. ואין לך דבר האבד גדול מזה עכ"ל הט"ז. ויותר מזה כתב הרב הקדוש האזולא"י ז"ל בספרו ברכי יוסף חא"ח (סי' תקמ"ה) וז"ל. וראיתי בקונטרס שו"ת כת"י מרבינו יעקב הלוי ממרוי"ש חד מקאמייא שהי' שואל שאלות מן השמים ומשיבין לו. שכתב וז"ל שאלתי על החכמים הכותבים בלי שינוי אם יפרשו פי' פסוק או הלכה. ומחדשים בהם חידושים וכדי שלא ישכחו כותבים אותו חידוש בחוש"מ. שאם לא יכתבו מיד ישכחו ואין לך דבר האבד גדול מזה. ושאלתי אם יכולים לכתוב אם לא. והשיב אוהב ה' שערי ציון. שערים המצוינים בהלכה. שמחדשין חידוש בהלכה ומעמידין אותם על ביאור (ובשערי תשובה הועתק על בורייה) אותם שערים נאהבים לפני המלך יותר מכל משכנות יעקב וכל אותם המחשבים מחשבות וסברות בלבם בהלכה המורה ופסקים החמורים אהוב ונחמד לפני המלך העליון. ואם על אבידת כסף התירה התורה מלאכה בחוה"מ כ"ש וכ"ש שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות שהם סברות ומחשבות התורה היקרה שיש לכתבה שלא ישתכחו ויאבדו. וכל הכותב אותם מקבל שכר עליהן. כל זה פירשו לי ושמו בפי אמת וכו' עכ"ל ע"כ לשון הברכ"י. והביא הרב הנ"ל דברים אלו גם בספרו מדבר קדמות (מערכת ח' חידושים) ושם הוסיף עוד וז"ל הקב"ה כביכול אוהב ובוחר החידושים שמחדשין הת"ח. וזש"ה יבחר אלקי' חדשים וכו'. והטעם פשוט שיש בה ידיעה כתחילה מפום ממלל רברבן רבינו האר"י זצ"ל כי הקושיות שהם בהלכה הם מצד הסט"א וכשהוא יגע לתרצם משבר הסט"א ומוציא לאור ההלכה לאמת וגם חידוש דין שמברר הוא מברר אותו ניצוץ קדוש שהי' מוטמע בסט"א. ומש"ה אוהב ה' שערי ציון המצוינים בהלכה וחדי קוב"ה בפלפולא עכ"ל. ובספר חסידים סי' תק"ל כתב דמי שאינו כותב מה שגילה לו הקב"ה נקרא גוזל יעו"ש והרה"ק האזולא"י כתב שם בשם דז"ל דהוא עולה לו במקום קרבן יעו"ש:

מעתה ע"פ הדברים הנאמרים נראה מבואר דעדיף טפי כתיבת החידושים מלימוד גופי'. דאם הי' לימוד עדיף לא היינו מתירים לכתוב החידושים בחוה"מ דהוי תרתי לגריעותא דהוא מבטל מלימוד דעדיף טפי. ועושה מלאכה בחוה"מ. ואף אם היו רק שוים. לא הי' מספיק להתירם לו בחוה"מ. וגם מדקאמר דאהובים ונחמדים החידושים לפני הקב"ה יותר מכל משכנות יעקב הרי מבואר דעדיף טפי מעלת החידושי תורה יותר מלימוד הפשוט בלא חידושים. וכיון דכשלא יכתוב החידושים ממילא ישתכחו ויאבדו. וכלא היו. ומה תועלת יהיו בהחידושים שיחדש בלימודו והוי עיקר קיום החידושים ע"י הכתיבה. וממילא דהוא גדול ועדיף יותר מהלימוד עצמו. ועוד בלא"ה נראה פשוט דהא בעת שכותב דברי החידושים הוי ג"כ עוסק בתורה. ומה"ט פסק הש"ע או"ח סי' מ"ז ס"ג דהכותב דברי תורה אע"פ שאינו קורא צריך לברך יעו"ש. אם כן בכתיבת דברי חידושיו תרתי אית בה שעוסק בתורה ומחדש חידושים. משא"כ בלימוד לחודי'. הילכך ודאי כתיבת החידושים גדול ועדיף מן לימוד לחודי'. והרי השיבו מן השמים לרבינו יעקב הנ"ל דאף הכותב אותם בחוה"מ הוא מקבל שכר עליהן א"כ כ"ש בימי החול אף שמבטל עצמו משאר לימודיו עבור כתיבת החידושים. בודאי שהוא מקבל שכר צפון עליהם. ומכ"ש לפי דברי האזולא"י ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל. דענין החידושים שמחדשין כתורה. הוא בירור ניצוצות הקדושים שחיו מוטמעים בסט"א ומשכר בזה כח הסט"א. אם כן זה הוא עבודה גדולה שבעבודת ה' ובודאי הוא דבר נעלה מאוד רם ונשא. ופשיטא שכדאי הוא זה לבטל לימוד הפשוט עבור זה. וגם נתבאר שהוא חיוב לכל מי שיכולת בידו לעמול ולחדש כמבואר מלשון הט"ז שהעתקתי:

ועיין בשל"ה הקדוש מס' שבועות כ' וז"ל אמת הדבר טבא פלפלא חריפתא ובפרק ב"מ אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין שואלין אותו נשאת ונתת באמת פלפלת בחכמה וכו' אבל כ"ז נאמר על פלפול של אמת ויכול אדם לחדש פלאי פלאות בכל הלכה והלכה מכח קושיות ותירוצים ולפלפל עליהם ולמצוא דרכים איזה דרך הפשט האמת הן בתלמוד הן ברש"י ותוס'. וכמו שמפלפלים התוס' עם רש"י כן נוכל להוסיף בפלפול וכו' התורה ניתנה לכל ישראל כי כתר תורה מונח לכל. ואל יחשוב מה אני ומי אני לילך ולעיין בגדולות ובנפלאות כי הלומד לש"ש ומייגע א"ע בהלימוד אז יגעתי מצאתי תאמין וכל אלו הפלפולים אשר אורייתא הוא דמרתח בי' הם מרכבה למדת המלכות שנקראת תורה שבעל פה וכו' ודווקא בפלפול של אמת וכו' עכ"ל. והנה מתוך דבריו נלמד מעלת הפלפולים בתורה. וגם מתוך דברי רבא בעצמו שאמר שזה הוא שאלה ראשונה לעתיד פלפלת בחכמה מובן גודל החיוב בזה ויתכן לומר שאף שלפי הפשוט שאלת נשאת ונתת באמונה קאי על משא ומתן בדרך ארץ ומסחר בין איש לרעהו. מ"מ יתכן ששניהם קאי על ענין פלפול בתורה. דידוע דהפלפול שמפלפלים הת"ח זע"ז בהלכה נקרא בלשון משא ומתן בהלכה. וכיון שצריך שהפלפול יהי' פלפול של אמת כמ"ש השל"ה הנ"ל לכן שפיר יש לפרש דשואלין אותו נשאת ונתת באמונה ר"ל אם פלפל בתורה פלפולים של אמת. וע"פ פירוש זה יתישב בפשיטות מה שהקשו המפרשים על הסתירה דש"ס מס' סנהדרין (פ"ק דף ז') דאמר רבא תחילת דינו של אדם הוא על ד"ת שנאמר פוטר מים ראשית מדון. דסותר לההוא דפ' ב"מ הנ"ל דנקט דשואלין אותו תחילה על משא ומתן באמונה. ועיין ב"י וב"ח בטור או"ח סי' קנ"ה. מה שכ' ליישב סתירה זו יעו"ש. ולפי הפירוש שכתבנו נתיישב בפשיטות ולא הוי סתירה כלל ודו"ק:

ועיין עוד בשל"ה הקדוש שם כתב וז"ל וזהו רמז התנא כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה. דהתלמוד נחלק לב' חלקים חלק א' הוא היגיעה העצומה שמכח שכלו ועומק פלפולו ממציא דבר מדבר. חלק הב' הנקרא בפי הפוסקים סוגיין דעלמא. שד"א העולם לפסוק כן ואין צריך לזה יגיעה רבה. וחלק א' נקרא מלאכה ולזה אמר כל תורה שאין עמה מלאכה ר"ל שאינו לומד רק התורה הקלה ולא המלאכה סופה בטילה וגוררת עון וכו' עכ"ל. ומה טוב ומה נעים הפירוש הזה שמפרש דענין מלאכה קאי ג"כ על ענין לימוד התורה ביגיעה רבה לפלפל בה ולהמציא חידושים. שכן נמי פירש רבינו הרב בספר מדרש שמואל על פרקי אבות בפירוש המשנה שאמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. דאין ר"ל על המלאכה גשמיות אלא ר"ל על המלאכה שהוא בענין הרבנות דהיינו מלאכת עסק ויגיעת התורה עיי"ש ודפח"ח. עכ"פ מתוך כל הדברים הנאמרים באמת נתבאר ומוכח מכל דבריהם דענין חידושים ופלפולים בתורה הוא דבר גדול מאוד. וכבר הקדמנו שעיקר קיום החידושים תלוי בענין כתיבת החידושים. דאם לא יכתוב אותם הוי כלא היו. ויתכן שפיר לפ"ז מה שנקרא בלשון מלאכה כי באמת יש גם כן בזה ענין מלאכה ממש דהיינו מלאכת כתיבת החידושים. ובפרט זאת ידוע לכל העוסקים במלאכת הקודש בכתיבת חידושים ופלפולים. שעל ידי הכתיבה ממש נתבאר ונתרחב עומק החידוש והפלפול יפה. מה שלא הי' באפשירות לבאר הדבר כך מן הפה אל האוזן בלא ענין הכתיבה. אם כן הכתיבה הוא עיקר גדול בזה והוא דוחה ודאי מה שמבטל בו את זמן לימוד הפשוט. והוא חיוב גדול לכל בר הכי. ומכ"ש לפי דברי ס' חסידים הנ"ל שכשאינו כותב החידושים נקרא גוזל להקב"ה. אם כן נתבאר בודאי שהוא חיוב ממש:

ועל ענין מצות ההדפסה יש להוכיח זה מדברי הרב בפתיחה לספר פליטת סופרים. (ומתוך דבריו נלמד גם כן גודר מעלת מחברים) וז"ל אמנם כי גדול ת"ת מכל המצות וכמ"ש (פאה פ"א מ"א) ות"ת כנגד כולם. ואמרו בירושלמי שם אפי' כל מצותי' של תורה אינן שוות לדבר א' מן התורה וכו' ונעלה מזה מי שתורת חסד על לשונו כמ"ש במס' סוכה (מ"ט ב') תורה ללמדה זו היא תורה של חסד. והרבה החמירו חז"ל בלימוד לאחרים ולימוד לרבים והנה גדר הגעלה שאין למעלה ממנו הוא לימוד תורה לכל ישראל. ועיין מג"א (תרפ"ז סק"ג) מ"ש בשם ב"ח דאמרינן במגילה (ג' ב') גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי ומסקינן הא דרבים ר"ל דווקא של כל ישראל וכו' עיי"ש והנה מבואר בשו"ת בשמים ראש סי' כ"א בשם הרא"ש וז"ל מי שעוסק בענין א' ומוציא לאור דין חדש או דין מסופק שעדיין אינו נמצא חתוך אין לך לימוד תורה לרבים גדול מזה. הוא לימוד תורה לכל ישראל. עוד שם כל ת"ח שכותב חידושים ותשובות שאלות בהוראה ה"ז אינו מפסיק וכו' (ומ"ש אינו מפסיק ר"ל א"צ להפסיק אף לצורך ק"ש ותפלה) עכ"ל הרב הנ"ל בפתיחת ספר פליטת סופרים. והנה מתוך דבריו נלמד גודל מעלת הכותבים ומחברים חידושי הלכות ותשובות שאלות. שהם מקיימים בזה מצות לימוד תורה לכל ישראל. שהיא מצוה גדולה ונעלה מאוד שאין למעלה הימנו. וממילא נלמד שיש מצוה גם כן בעסק הדפסת החיבורים חדשים מחידושי תורה. דודאי עיקר גמר זו המצוה של לימוד תורה לרבים תלוי בהדפסת החידושים. כי הדבר מוחש בחוש שכ"ז שאין הספר חדש יוצא לאור עולם על ידי הדפוס. אין שום תועלת יוצא לאחרים מחידושי תורה שחידש זה. כי הם מונחים בצל קורות ביתו. ואין אחרים יכולים ללמוד ממנו רק על ידי הדפוס שנדפס החיבור לאלפים אז נתפשט בקרב ישראל. וכל מי שרוצה ללמוד חידושי תורה שחידש זה. קונה לעצמו הספר ומעיין בו ואז נגמר המצוה בפועל שעל ידי הדפוס נתקיים בהמחבר מצות לימוד תורה לרבים (ולפעמים לכל ישראל). ואם כן פשיטא שאין די לו במה שכתב חידושיו לחוד. רק יש מצוה גם כן בעסק הדפסת החידושים דאז הוי גמר המצוה בשלימות והנה ודאי כמו דבכל המצות קיי"ל דמצוה בו יותר מבשלוחו כן ה"ג בזה על בעל המחבר מוטל המצוה להפיץ מעיינות חידושי תורה שלו ללמדם לישראל על ידי הוציא את מחברתו לאור עולם בדפוס אך אם אין ידו משנת ודאי מצוה על כל ישראל לסייעו לזה ואז יש גם להמסייעים חלק ושכר במצוה ההוא. כענין יששכר וזבולון ועלפי הדברים הנאמרים. תראה כמה בעוה"ר ירדה קרן התורה. כי הת"ח העמלים בחכמת התורה. ומחדשים חידושים רבים. הם נבזים ושפלים. ואין איש פונה אל חכמתם. ומרבים למולם דברי לעג וקלס באמרם האם אין ספרים בישראל. האין די בחיבורים הקודמים. הגם שאול בנביאים וכיוצא באלו דברי דופי ושמצה. ה' ירחם על שארית עמו וירום קרן ישראל וקרן אור התורה:

תוכן העניינים

תפארת שמואל (מיאנישפאלי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה