אור ברסלב

תפארת צבי אבן העזר· רבי צבי הירש בוצ'קו

מפתחות

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

בו יתבארו כל השאלות אשר באו הנה תוך הספר הזה למען לא יצטרך המעיין לחפש בחיפוש אחר חיפוש תוך הספר ואתה המעיין אל תשת בא עלינו חטאת על אשר שבתחילת התשובות לא באו הסימנים מהשאלות כסידרן כ"א בכל הלכה והלכה נרשמים הסימנים בפ"ע ומתק"ע ואילך נרשם כסדר סימני התשובות עד סוף הספר ויוכל למשוך מזה בלבול להמעיין לא בנו האשם כי כן הי' בכתי״ק המחבר זצלל"הה ויראנו לשלוח יד בכתבי קודש הנ"ל ולשנות מדעתו הרמה והוכרחנו לעשות המפתחות ג"כ על זה הדרך וזכות המחבר הגאון הקדוש זצוקלל"הה יגן עלינו שנוכל לישב יחד ולעסוק בתורת ה' ולעבדו בלב שלם מתוך הרחבת הדעת ולא ימוש התורה מפינו עד עולם:

הק' שלום יוסף בהרב הגדול הצדיק המפורסם מוה' אלעזר זצוקלל"הה אבדק"ק גראבוויטין יעא"ס הק' יצחק בהרב המאו"הג המפורסים מוה' יוסף נ"י שהי' אבד"קק קראסניסטאב

דיני עריות ושניות ופסול כהונה וקהל

א אחד שקידש ונשא בחופה בתולה אחת שהיתה בת בנה של אשתו הראשונה שמתה. והקידושין היו בשגגה שלא ידע מהדין ושאל השואל אם צריכה ממנו גט וכהיום כבר נשאת האשה הזאת לכהן אם תצא מזה ומזה:

ב ע"ד אשה אחת נישאת לבעל ובא עלי' ותיכף הלך מאתה וכשחזר ובא לביתו ראה שהיא מעובר' וסבור הי' שתלד בזמנה לט' חדשים מעת הנשואין אבל ילדה תוך י"א חדשים מעת הנישואין ורצה השואל לאסור האשה לבעלה ואף הוולד רוצה להחזיק לממזר ועיקר יסודו הי' עבור שיצא עלי' עוד קול שהיתה הרה לזנונים עוד קודם נישואין וילדה אז ורצה השואל לדמות לדבר מכוער שכתב הרמ"א דלא תלינן אישתהי אם ראו דבר מכוער וה"ה בקול:

ג עוד בענין הנ"ל לק"ק זלאזיץ אם להתיר הוולד:

ד עוד בענין הנ"ל:

ה אם מותר שישא אדם אשת אבי חמי' דהירושלמי אוסר ובש"ס דידן שרי ורצה השואל לומר דתלי' אי דר חתן בבית חמי' איכא למיחש משום מ"ע:

ו בדין פנוי' שנתעברה ואומרת מאיש פלוני וכהן הוא והוא אומר שאמת הדבר שממנו הוא שהיתה משרתת בביתו והמקום הוא רובן נכרים וישראלים ונכרים דרים בשכונה אחת אם רשאי הכהן לישא אותה ולא ניחוש לרוב פסולים ואם מותר משום שהוא תוך ימי עיבורה ומניקתה ומשפט הוולד מה הוא:

ז איש אחד שקרה לו מקרה בילדותו שמיעך לו נער אחד מהביעים והרגיש אז כאב גדול אך לא הביט לראות מה עשה לו אבל כאשר נתגדל ונשא אשה ושהה עמה ב' שנים ולא הוליד ומתה אשתו התחיל להרגיש קצת כאב והביט לראות מה הי' לו וראה שביצה אחת נידוכות רק משהו אם מותר לו לישא בת ישראל ומפלפל אם בנידוך כ"ש פסול לקהל וגם יש לצרף הך דיעה דבעל ביצה אחת כשר והכא רק הביצה שמאלית נידוכת:

דיני מניקת חבירו

א בדבר בליעל אחד אשר נשא אשה מינקת חבירו תוך כד"ח וגם הי' חשוד עלי' בעודה תחת בעלה אם יש להתיר לתלות הקול באויבים ואף שאין ידוע שיש לה אויבים ותרי קולא לא מקילינן מ"מ בנ"ד הי' רק הקול שרגיל ליכנוס לביתה ואנן בעינן דווקא שיצא הקול שזינתה עם פלוני ואף בקול שבא מחמת ע"כ הסכים מהרש"ל דלא מהני כ"ש בקלא כהאי:

ובענין מניקת חבירו רצה הגאון השואל להתיר בדיעבד משום די"ל אי נתנה בנה למניקה שרי דיעבד והוכיח זה מהש"ס ודחה דבריו מתוס' פ' החולץ:

ב ע"ד גרושה שלא התחילה להניק בנה אי מותרת להנשא דדע' הר"ש הזקן הוא דהיכא דלא משתעבדא מותרת להנשא והקשה על דברי ר"ש הנ"ל מהגמ' אי הכי בדידי' נמי כו' ומפלפל שם בדברי ר"ש הנ"ל:

ג עוד על ענין הנ"ל:

ד עוד בענין הנ"ל:

ה באשה אחת שמת בעלה כשהיתה מעוברת וילדה אחר מיתת בעלה ולא הניקה הוולד מחמת שתיכף אחר לידתה הי' לה מיחוש על דד א' והשני' נצטמקה ולא הי' ביכולתה להניק מחמת אונס ונתנה בנה למניקה אם יש להתירה להנשא תוך כד"ח:

ו ע"ד שמורה א' התיר לישא מינקת חבירו תוך כד"ח עבור שהאיש הלז יש לו בנים יתומים קטנים וסמך עצמו ע"ד הש"י שהתיר היכא שיש תקנות יתומים בנושא אשה זו ולזה למד המורה שגם כאן יש להתיר מחמת שהאשה הזאת היא אחות אמם ודחה דברי המורה כי למה ניחוש לתועלת היתומים ולא ניחוש לסכנת הוולד היונק ובעובדא דש"י הי' גם לוולד היונק נצמח מזה תועלת כשתשא האשה להאיש הלז אבל כיון שאין תקנה לולד למה ניחוש לתועלת היתומי' יותר מסכנת הולד:

ז ע"ד מניקת חבירו תוך כד"ח אי שרי לישא אם הבעל מתחייב עצמו להחזיק מינקת להוולד והוא לתועלת היתומים אם יש לסמוך על דברי הש"י דמתיר לתועלת יתומים והכא לא שייך להכנת הוולד דהא מחייב א"ע להחזיק לבנה מינקת:

ח א' כנס אשה ונמצאת מעוברת שהרתה לזנונים קודם הנשואין וילדה ונתנה בנה למניקה אם צריך לגרשה ודעת השואל היתה להתיר בשביל שנתנה בנה למניקה ודמי להפילה:

ט ע"ד שרצה השואל להתיר אף בהתחילה להניק משום דמקילין במידי דרבנן:

י אם יש להקל במזנה מניקה שלא התחילה להניק:

תקנות עגונות

א ע"ד אשה עגונה שבא ג"ע איך שנפטר שם איש לאחד ומצאו בין הכתבי' שלו אגרת אשתו אלמנה ששמה (פב"פ) וגם מבנו ששמו (פב"פ) וגם מצאו כתבים שהי' לו בשותפות בית עם אחיו בק"ק פלוני וכהיום שלחו להאשה הכתבים והכירו אותם וזו היא אשתו האלמנה אם יש להתירה מקשרי העיגון:

ב ע"ד המעשה שנסעו ג' אנשים ביחד על עגלה אחת וידוע הי' בדרך הזה הלכו בע"ש האנשים הנ"ל ונמצאו אחר ג' ימים ממיתתם והכירו אחד בט"ע ופרצוף פניו היו שלם וגם הכירו כל בגדיו ע"י סימנים מובהקים בט"ע וגם מצאו הכתבים והפאס:

ג אשה שבעלה נעלם ממנה ונמצאו בנהר שני הרוגים והוציאו אותם וניכר אחד ע"י סימנים שהי' בו וכל בגדיו שעליו והכירו שהוא הנער שהי' משרת הסוסים של בעל האשה הזאת רק האיש השני שמצאו לא היו בו שום היכר פנים רק המכנסים והזאקין והגעלי בענדליך שהיו עליו בחיים הכירו וגם אמר העד שראו הנער במלבושיו קודם והכיר אותו אח"כ בסימנים של הבגדים ובהסימנים שהיו בו בצורת הפרצוף:

ד אשה אחת שבעלה נעלם ממנה ואח"כ נמצא איש אחד בנהר בק"ק לוצק ונמצא עליו בגדים שיש בהם סימנים טובים ובגדים שאין בהם סימנים טובים ומפלפל בדברי הח"צ ותשובת מהרי"ט:

ה איש אחד הלך עם משרתו לכפר ונאבדו ואחר שמונה ימים נמצאו הרוגים (כפי הג"ע) ומונחים בנהר סמוך לאותו כפר שהלכו והכירו את משרתו היטיב ובאותו איש לא מצאו סימן רק הכירו עליו המכנסים והזאקין שלו וגם בדרך סמוך לכפר נמצא הסידור והחגורה שלו והאיש הי' מונח בקרוב אצל משרתי שנאבד עמו ביחד:

ו לע"ד הג"ע שהוגבה בעיר פלונית שהעיד איש אחד' שהיו ביחד עם ההרוג אצל אנ"ח וסיפר לו שיש לו או"א בעיר פלונית והלך אתו לעיר ונשאר האיש המעיד שם וההרוג נסע עם אנ"ח. ואח"כ מצאו איש אחד והביא אותו לעיר והכירו שהוא האיש אשר היה אתו יחד עם כל הסימנים שהי' בו. וגם עוד ג"ע שהעיד איש שמשרתו בא אליו ואמר לו שאיש פלוני נהרג רק שלא ידעו בו שום סימן ולא ידעו שם עירו ועתה באתה האשה ואומרת שמו ושהי' לו או"א בעיר וגם כל הסימנים שהי' בו. ובהג"ע לא נזכר מתי הי' ההכרה אם בתוך ג"י או לאחר ג"י וההרוג הלז מת בלא בנים ונשאר לו אח אם יש להתירה להנשא אחר החליצה ומפלפל שם אם בספק תוך ג"י הוי הכרה:

ז בדבר המעשה שאירע שאמרו נכרים שזאבים נמצאים בכפר הלז ואמרה להם אשה אחת שנאבד חייט א' והשיב שידוע להם שזאבים אכלו אותו ומצאו ממנו חתיכה בגד וגם היד שלו ראו שהזאבים גררו אותו וגם מבואר שם בהשאלה שהובא גלגולת אחת לעיר ואח"כ יצא אביו לחפש אחריו בכפר הלז ומצא הבגדים ואמר שהכירם היטב שהם של בנו וגם מצא היד עם הצפרנים והכירו שזה הוא היד של ההרוג בנו דהיינו שהי' (איבער גיוואקסין):

ח בנמצא איש אחד מת והי' בו סימן שחוטמו הי' רחב ושערותיו הי' מעורבים שתורים ולבנים והי' מסולסלים ואיש אחד הכיר כל הבגדים שלו וחותמו בט"ע:

ט עוד בענין הנ"ל להשואל הנ"ל:

י חמשה אנשים נסעו ביחד על עגלה אחת לעיר אחת ומשם נסעו למקום אחר ונאבדו והלכו אנשי העיר מהמקום ההוא וחפשו אחר חמשה ימים מעת נסעם. ומצאו חמשה ראשים עם עצמות באותו הדרך שנסעו לשם ולא הכירו אותם וחפשו עוד בעפר שבין עצמות ומצאו כים של תפילין מאיש אחד שהכירו אותו והכירו שזה הכיס של תפילין הוא מאיש הלז וגם עוד חפצים שהכירו שהוא מאיש הנ"ל:

יא בנמצא הרוג א' והכירו הבגדים בט"ע וגם מצאו אצלו אגרת מהשררה ופאס שלו מונחים קרוב אצל ההרוג ולא בתוך בגדיו אם יש לסמוך על קורבה דמוכח נגד רובא דליתא קמן:

יב לישב קושיות השואל על הב"ש סי' י"ז וקנ"ח שכתב בזמה"ז דאיכא חרם רגמ"ה י"ל דע"א אינו נאמן לומר מתה אשתך והקשה השואל דהא הוי מילת' דעל"ג:

יג עוד להרב הנ"ל שרצה להוכיח דדע' הרא"ש דביבמ' ע"א לא מהני וגם בדין גרושה שלא התחילה להניק ובדין מחזיר גרושתו ומניקה אי צריכה ז"נ:

יד בדבר ששני עדים העידו על איש א' שמת רק אחד העיד שזה שקראו אותו ביום פלוני לכהן מת ולא ידע מי הוא והעד הב' מעיד מי האיש הלז אי הוי עדותן חצי דבר או לאו:

טו ע"ד שנהגו במקום א' שהיולדת קוברים השפיר בביתם האיך לעשות עם כהנים נכנסים לשם. ועוד באשה עגונה שיושבת כמה שנים מצפית על בעלה ויש ג"ע שאיש א' העיד שראה אותו באיזה מקום והכירו ששמו פב"פ והוא בעל אשה זו ושמע שקורין אותו בשם אחר ושאל אותו אמאי שנית שמך והשיב לו מפני עלילה והאמת הי' שהמיר דתו ואח"כ ראה אותו בקראקא ואמר לו שנשא נכרית אחת ולאחר איזה שבועות נשמע הקול שמת המומר הלז ועוד העיד העד שחזר אחר עדים שהי' להם התעסקות עם המומר ויודעים שהי' יהודי קודם והי' שמו פב"פ ואח"כ המיר דתו וידעו ג"כ איזה נכרית נשא ואמרו ששמעו מאיש אחד שהעיד ששמע מחותן המומר וגם מאשתו הנכרית שאמרו במלפ"ת שהמומר מת:

טז ע"ד הג"ע שהוגבה בעיר שמת שם איש ושמו פב"פ והי' מק"ק פוזנן והעיד ע"א שאמר שם אשתו ושאמר שיש לו ב' בנים והעד הב' מעיד ששמע מאיתו שאמר שם אמו ושיש לו בן אחד. ועוד העיד א' שאמר שיש לו בן א' רק זה לא הזכיר שאמר שם אשתו ושם אמו. ועתה באתה האשה ושמה כשם שאמר העד ואומרת שיש לה בן אחד מבעלה פב"ב ושם חמותה היא פב"פ אם יש להתיר האשה הזאת כיון שיש הכחשה בין העדים:

ז איש אחד מת בלא בנים ואשתו נזקקת ליבום כי נשאר לו אח וזה כמה זמנים עבר ולא נודעו אי' הוא היבם ושלחה האשה דודו של היבם לחפש אחריו עד אשר בא לעיר אחת ושאל אותו איש אי' אתה הולך ואמר לו לחפש בן אחי שהלך לסביבות אלו זה כמה עידנים ולא נודע אי' הוא ואשת אחיו נזקקת ליבום והשיב לו זה האיש האיש הלז אשר אתה מחפש אחריו ועוד איש אחד אשר נסע עמו מכאן ביחד נהרגו שניהם אם יש בעדות זה כדאי להתיר האשה הזאת מזיקת היבום:

יח ע"ד איש אחד העיד שהלך עם כמה אנשים בספינה אחת לארץ הקדושה ונשברה הספינה ונשארו חיים איזה אנשים וגם הוא הי' מהם והנשארי' נטבעו וכשניצולו הלכו לחפש אחר האנשים הנטבעים ומצאו בכל יום כמה נפשות וביום ה' מהטביעה חפשו עוד ומצאו איש אחד והכירו שזה הוא האיש פלוני והוציאו אותו מן המים והכירו היטב אף שהחוטם שלו הי' נדחק שקורין בל"א (צו פלאטשט) מחמת שהיו מונח בפניו לארץ ועוד האנשים שהי' שמה נטבעי' הכרנו כולם. ע"כ תורף הג"ע:

יט בדין אם הוא ספק תוך ג' ימים שנחלקו הפוסקים אי הוי הכרה מעלייתא:

כ פלפול בדין אם אינו אומר העד רק סתם פלוני מת שמחולקין בזה הר"ן והריב"ש להר"ן לא הוי מל"ת ולהריב"ש הווי מל"ת:

כא פלפול בדין ה' נשים שאינן נאמנות שבצרתה כתב הרמב"ם אפילו עכשיו כשמעידה אינה צרתה ואפ"ה אינה נאמנת ובשאר נשים משמע מהרמב"ם דאם כשמעידה אינה א' מהם נאמנת מאין יצא לו חילוק זה:

כב בדין כתב שנכתב מת פב"פ שדעת הרמב"ם ז"ל שצריך שידעו שכתבו ישראל והבנת הרשב"א ז"ל מדבריו שצריך קיום ונחלקו עליו כי במקום עיגון לא בעי קיום וכן הסכים הח"מ להלכה:

מג אי עד מפי עד נאמן משום דהוי מלתא דעבידא לגלויי שזה שאמר משמו יכחישנו:

כד בדין עסק טביעה במים שאל"ס פלפול למה בתרי סהדי לא חיישינן בדדמי ובע"א חיישינן אף שאומר ששהה כדי שתצא נפשו אפ"ה חיישינן בהכרתו דאמר בדדמי:

כה ע"ד שרצה השואל לומר אי לא ראה רק שבירת הספינה ליכא בדדמי דאינו קרוב למות (עי' לעיל במפתח מתשובה י"ח ותמצא מבוקשך).

כו בדין עד מפי עד שנחלקו מהריב"ל ומהרי"ק אם תולין במלחמה שהעד הראשון אומר קברתיו:

כז ע"ד באיש אחד העיד שאמר לו איש א' ששמו פב"פ שיש לו אשה בעיר פלוני ואח"כ נודע שמת אם יש להתיר אותה האשה ע"י המעיד שאמר שזה האיש המת אמר לו שזאת אשתו:

כח בדבר אשה עגונה שלא נודע בבירור אם בעלה מת ובא ג"ע שמת הנער פלוני שיש לו אחות פה ואשה אחותו אמרה שבעלה של עגונה וזה שמת היו שני אחים מאו"א אם יש להתיר האשה הזאת כשיתברר "" שבעלה נהרג ואין לי עוד אח יותר:

כט אשה אחת מק' פין היתה עגונה ובא איש א' לפין ואמרה האשה שזה בעלה ואמרה סימנים בגופו והביאתו אצל הרב ובני עירו הכירו אותו בט"ע שזה בעלה והוא כיחש ואח"כ הודה ובקשו ממנו שיתן לה גט וכן עשה אח"כ בא האיש הזה לפרעמישלא וגם שם הכירה אותו אשה אחת עגונה שזה בעלה וכל בני העיר אמרו שזה היא מילדי פרעמישלא בעל אשה זו וגם הוא הודה שהוא מפרעמישלא ושגירש אשה זרה בק' פין עבור ממון שקיבל וכתבו הב"ד לפין ושלחו מפין שלוחים לפרעמשלא ובאו השלוחים ואמרו שהכירו אותו שהוא באמת מפין ועתה אנשי פין מחזיקים אותו שהיא מפין ואנשי פרעמישלא מחזיקים אותו שהיא מפרעימשלא מה לעשות בשני הנשים האלו [זה נראה לפע"ד תורף השאלה אך לא הי' כתובה בכתבי הגאון המחבר זצ"ל אך מתוך התשובה נראה שזו היא השאלה הנמצאת בנוב"י חאהע"ז סי' ס"ה יע"ש ומשם ידרשנו לטובה]:

ל עוד בענין הנ"ל לתרץ א"ע מה שפקפק השואל עליו:

לא בדבר אשה אחת עגונה ושוממה ויש לה בן קטן ממנו וכאשר נתוודע לה מג"ע הביאה כל בגדי' והכירה אותם שהם של בעלה גם הסידור תפילה שלו שהי' חתום שמו עליו ושם אשתו ושם בנו:

לב האריך להשיג על שו"ת ח"צ שהאריך להוכיח דלא חיישינן לשאלה היכי שיש סימנים אמצעי' בגופו:

לג עוד בענין הנ"ל:

לד ע"ד המעשה שנסעו אנשים ביחד ונשארו שני אנשים בדרך ששמם פב"פ וביקשו מאתם שיבואו על פסח להם ולא באו ולא נודע איו המה ואח"כ נכתב להם שנהרגו ב' אנשים ונסעו למקום ההוא וכבר הוציאו קוד' ביאתם איש א' מהנהר והיו מונח איזה ימים וקברוהו ואחר בואם הוציאו עוד איש אחד בפניהם וראו שלא היו לו שום חבורה רק היו לו חבורה קטנה על הראש והכירו בט"ע שהיא איש אחד מהאנשים אשר נשארו וכשרצו לקבור אותו וחפרו קבר עבורו חפרו הקבר של הראשון והכירו אותו היטב במלבושיו ובט"ע שהוא האיש הב' מהאנשים הנ"ל:

לה פלפול אם הא דבעינן שראוהו לאלתר היינו בראה הטביעה אבל בלא ראה הטביעה לא בעי לאלתר דבלא ראה הטביעה לא יטעו לומר שזה הנמצא הוא בעלה אבל בראה הטביעה יטעה הרואה להכי בעי לאלתר:

לו ישמעאל א' העיד לפני יהודי במסל"ת האיך עבדו סיפר לו כי מצא ברילקא עם י"ש של איש פב"פ מעיר פלוני שהי' מכירו והלך לאשתו ואמר לה כי מצא החביות מבעלה ואותו לא ראה ואמרה לו האשה לך וחפש אם תמצא גם אותו תשיג ממני עבור טרחתך ששה אריות ואף אם לא תמצא אותו תשיג בעד טרחתך ג' אריות והלך וחפש אחריו ומצא אותו בנהר טונא והכירו בט"ע ממש שזה פב"פ בעל האשה הנ"ל אך מיראתו אולי תתעולל האשה עליו שהוא הרגו מחמת שהביא תחילה הברילקא שלו ע"כ לקח אותו וזרקו בחזרה לנהר טונא והשיב להאשה הנ"ל לא מצאתי את בעלך. כל זה העיד היהודי לפני הבד"צ: ]

דיני חרם דגמ"ה

לז מי שהי' לו אשה ובנים ומתי בניו ועברו עשר שנים מיום מיתת בניו ואין לו עוד זרע ממנה. ואשתו אין ברצונה לקבל ממנו גט עד כי יתן לה יותר מסך כתובתה אם באפשרי להתיר לו ע"פ היתר ממאה רבנים שישא אשה על אשתו לקיים מצות פו"ר:

לח במי שנשטתית אשתו וגלגל עמה זה כמה שנים ואינה יכול לדור עמה עוד אם גם בגוונא כזה חל חרם רגמ"ה או לא ובענין השלשת הגט איך יש להתנהג:

לט ע"ד אשה אחת שאין לה דעת שלימה אמת שמשיבה כהוגן ואף עוסקת במלאכת תפירת כסוי של משי וקונה המשי ומוכרת הכסות ומדקדקת מאד במעשי' ומקמצת מאד רק יש דברים שאין דעתה מעורבת בהם גם בדת יהודית אינה מתנהגת כשורה וצריכה ע"ז זירוז והשגחה מזולתה ואף על דרך נשים אינה יודעת זולת ההשגחה ע"ז ממגרת ביתה כללא ש"ד דעתה קלישתא ואי מילפא לה מילפא אך צריכה תמיד השגחה עליה וגם בעת אשר הי' בעלה דר עמה ע"פ ההפצרה מקרובי' ובפיוס ב"ד לא היתה מתרצית לדרך ארץ רק בפיוסים גדולים ובשעת מעשה שרקה בקול גדול ועתה אין באפשרי להבעל לדור עמה ואינה מתרצית לקבל גט. אי גם בכה"ג חל חרגמ"ה אי לא:

מ באשה שנראה ממנה סימני שוטה באיזה ענינים אם יוכל להתיר להבעל שיתן לה גט או טוב יותר להתירו לישא אחרת עפ"י היתר מק' רבנים:

מא עוד בענין הנ"ל:

מב בדבר הנהוג באשה שנשטתית להתיר לבעלה לישא אחרת ע"פ היתר ממאה רבנים איך להתנהג בהשלשת הכתובה וחיוב מזונות:

מג עוד בענין הנ"ל ואיך יש לנהוג בהשלשת הגט וגם באם שהה עמה י' שנים קודם שנשטתית ולא ילדה אם צריכה השלשת הגט:

מד באשה נכפה ר"ל אם יש להתיר לבעלה לישא אשה אחרת עלי' או לגרשה בע"כ:

מה באיש שנשטתית אשתו והתירו לישא אחרת ע"פ היתר ממאה רבני' אך אין לו להשליש לה כתובתה איך להתנהג בנידון זה:

מו באיש שבגדה בו אשת נעורים וזינתה תחתיו והבד"צ אסריה לבעלה אם מתירים לו לגרשה בע"כ ואם לא יהי' ביכולתו לגרשה בע"כ אם נתירו לישא אחרת עלי' וגם אף שאבדה כתובתה עכ"ז הנדוניא לא הפסידה ולהבעל אין לו להשליש הנדוניא אם עבור זה יעכב מלגרשה או לא:

מז בדין מי שגירש אשתו בע"כ ע"י שליח אם יש שליח לד"ע באשר עבר על חרגמ"ה לתרץ א"ע מה שהשיג עליו הגאון בעל נו"ב סי' פ"ב:

מח עוד בענין הנ"ל:

דיני אשה נחשדת

מט בדבר א' שהוגבה עדות שלא בפני' ובפני בעלה. שבעלה הלך מאתה א"ח הפסח ושמנה ימים אח"כ פירסה נדה ואח"כ קודם שבועות חזרה ופירסה נדה כדרך כל הנשים ומאז פסקה לראות טפת דם כחרדל והיתה קצת חולה תיכף אח"כ והיתה ממאסת באוכל כדרך נשים מעוברת ובט' חדשים אחרי אשר פסקה מלראות שנית כנ"ל ילדה ב"ז ועדים העידו שראו ממנה דברים מכוערים וגם יצא עליו קד"פ וגם הבעל כתב להדיינים במכתב שיגבו עדות ומבקש מאתם שיתאמצו בדבר לקבל ולקיים מה שיצא מפיהם (עיין תשו' ר"ע אייגר בסי' צ"ט):

נ בעד מענין הנ"ל להגאון ר"ע אייגר זצ"ל:

נא אחד שמע קול רעש ואמר דבר ערוה בבית חמיך:

ועמד וחקר ודרש באשתו והודית לו כי פרוץ א' עשה עמה מעשה חידודין ולא ניאף ממש ואח"כ איים עלי' עוד והודית כי היה נואף ממש אח"כ בא הפרוץ הנ"ל בעצמו לב"ד לקבל תשובה שניאף עם נשים פנויות ושאלו וחקרו אותו הב"ד על האשה הנ"ל וקפץ ונשבע שלא ניאף עמה רק האמת כדברי' הראשונים הנ"ל. ועתה הבעל נוטה להאמין דברי אשתו הראשוני' שלא הי' נואף ממש וגם עתה האשה מכחשת שלא הודית בפני בעלה שהי' נואף ממש רק מחזקת דברי' הראשונים:

נב אשה אחת יצא עלי' ש"ר שזינתה אך מפי העדים שיצא הקול לא הי' שום ממש והי' בדעת הב"ד להתירה תיכף אך נתוודע שיש עוד ע"א עלי' ע"כ חקרו ודרשו וגיזמו ואיימו על האשה הנ"ל בעצמה והודית. ואח"כ בא הע"א לפני הב"ד ואין בדברי' שום ממש מדברי ערוה רק נוכל לומר שהוא עד כיעור והאשה עתה חזרה מדברי' הראשונים שאומרת שהודית עבור האיום והגיזום שתהי' לבוז ובאם תודה תהי' מותרת לבעלה וע"כ הודית אבל באמת שקר הדבר ומעולם לא זינתה:

נג אשה אחת הודית לבעלה אחרי אשר חקר ודרש ממנה איך כי שותפו הלך עמה למרתף לשאוב י"ש ושם בא עלי' באונס ולפני הרב הודית כי לא הי' מעשה בפועל והבעל מאמין עתה לדברי' כי לא הי' מעשה ממש וגם הי' באונס:

נד באשה אחת שראו קלות ממנה בענין נדתה וגם בעלה לא הי' בביתו איזה זמן קודם שבט ובשבט בא לביתו והיתה נדה וירדה לטבילה י"ד שבט ובפסח ראו אנשים שהוכר עוברה א"כ ע"כ נתעברה בזנות עוד קודם ביאת בעלה:

נה עוד בענין הנ"ל:

נו אם נסמוך על הפוסקים כרבה תוספאה למיתלי דאישתהי כפסק הרמב"ם והש"ע אף דהח"מ וב"ש שדא בי' נרגא מדברי התוס' נדה:

נז עוד בענין הנ"ל:

נח באשה אחת שבאו עדים והעידו עלי' בדברי כיעור שעשתה וגם יצא עלי' קלא דלא פסיק אבל יש לה בנים:

הלכות קדושין

נט שנים העידו שפלוני קידש פלונית והאשה מכחשת אותם ועל האחד מהעדים נמצא פסול שהוכרז בחרם שכל מי שיש בידו מגנבה של פלוני יחזיר והוא לא החזיר רק על ידי כפי':

ס עוד מענין הנ"ל:

סא שנים העידו שנער אחד קידש פלונית אחד העיד ששמע לשון קדושין והנער אחז ידה של האשה ואף הי' טבעת בידו אך לא ראה נתינת הטבעת על ידה. והשני העיד כי ראה אף נתינת הטבעת על אצבעה עד הציפורן כי רתת אחזתו להנער לכן לא תחב היטב על אצבעה ואח"כ חזר בו העד השני ואמר כהראשון ומתרץ דבריו שראה להחמיר בענין קדושין לכן אמר כן אבל באמת לא הי' אפשר אף לראות תוכן הענין כי בחפזה נעשית והאשה מכחשת שלא הי' קדושין ואף לא שמעה דיבור של קדושין:

סב בענין ע"א בקדושין:

סג אחד שאמר לאשה שיקדש אותה בדיקאטין ואח"כ נתן לה ונאבד מעט ממנה באופן שאין אנו יודעים אם הי' זהב ואף אם הי' זהב אולי חסר ממשקל במדה או אונאה:

סד במי שיש לו אח מומר אם ישר הדבר שיכנוס אשה ויבעול על תנאי באם ימות בלא בנים ולא תהיה אשה זקוקה להמומר וגם אם מומר זוקק לחליצה:

סה עוד בענין הנ"ל:

סו בענין בעל על תנאי אי בעל שנית אי חוששין דמחל התנאי ומקדש מחדש:

סז בענין אשה הזקוקה למומר:

הלכות כתובות

סח לתרץ שני קושיות א' לפמ"ש הרשב"א דמשו"ה בוגרת כתובתה מאתים דשכיחי א"כ מאי מקשה הש"ס כתובות (י"א ע"ב) מר"ג דאמר נאמנת כו' נימא מ"ע יוכיח כו' ב' להסוברים למאן דאמר כתובה דאורייתא אינו נאמן לטעון פ"פ א"כ ר"מ דס"ל כתובה דאורייתא למה ס"ל ביבמות טענת בתולים למ"ד יום:

סט על הקושי' להסוברים אף בטענת דמים צריך חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה בגיורת למה יש טענות בתולים הא אינה מפסידה דהוה ס' אונס וס' רצון וס' אינה תחתיו וכו':

ע הרמב"ם דס"ל דאינו משתעבדת בדבר שאינו קצוב והטור ס"ל לדעתו דאינו יכול למחול דבר שאינו קצוב א"כ אמאי פסיק הרמב"ם מוחלת כתובתה אבדה מזונותיה בחי' הרי מזונות אינה תלוי' בכתובת' ועכצ"ל דחשיב זה למחילה והרי מזונות אין להם קצבה:

עא באשה שתפסה אחר מות בעלה מעות למזונותי' ויש מתנות שכ"מ ובע"ח אי תפיסתה מהני:

עב במי שהתחייב א"ע ליתן לחתנו ובתו מזונות ע"ש איזה זמן ואח"כ מתה בתו:

עג בשטח"ז שמתה אשתי וזרעו אם מחויב אח"כ לשלם לחתנו החוב מהשטח"ז או לא:

עד עוד בענין הנ"ל:

עה לפי סברת ר"ת דמאי שלא גבה הבעל לא זכה משום אומדנא אם שייך זה גם באם כשהיא בעצמה נתנה הנדן משלה:

עו אם א' נתן לחותנו משכנתא בנכייתא באתרא דלא מסלקי לנדן ומתה בתו אם יגבה החתן דמי משכנתא:

עז א' שידך בתו עם בנו של פלוני ואבי הבת פסק נדוניא לבתו והניח מקצת הנדן ביד אבי החתן ואבי החתן נתן כתב ע"ז שסילק חצי הנדן וכהיום אבי הבת שבק לן חיים האם יורשיו מחויבים לקיים הפסיקה ואף חם היא ספיקא דדינא אם יועיל תפיסת אבי החתן עבור הקנס:

עח א' התקשר עצמו בשידוך עם ב"פ ועתה טוענת מאיס עלי ואינה רוצה בהשידוך מי נקרא בנידון זה תובע שילך אחר הנתבע אם החתן חו צד הכלה:

עט א' נשא אשה ואח"כ אינה רוצה האשה לדור עמו וטענתה כי יש לו ח"נ ר"ל ולא הכירה בו מקודם הנישואין אם כופין אותו לגרשה ושיחזיר לה הנדוניא שנקח מעמה:

פ בא' שהיתה אשתו נכפית ר"ל וכשנודע לו הרחיק נדוד ממנה ואח"כ כתבה לו שנתרפאית וחזר אלי' ובאמת לא נתרפאית ואבי האשה נטל כל אשר לבעל בעקיפין והאשה טוענת כי מחל לה המום שלה והבעל עומד וצווח להתירו מכבלי עיגון שחין אדם דר כו':

פא בעוברת על דת והתרה בה ועברה על ההתראה אם מהני לה אח"כ חזרה או לא וענין גביית כתובתה:

פב כשהבעל סילק עצמו מנכסי חשתו קודם אירוסין לא מהני דהווי מוחל שלבל"ע ולא מהני מחילה עכ"פ אי מהני משום תנאי:

פג עוד בענין הנ"ל:

פד עוד בענין הנ"ל ובענין שבועת שומרים:

פה בענין גביות כתובה לבע"ח עפ"י תקנות הארצות ושם השגות על ס' ב"ת מחיר

פו באשה שטוענת על בטלה שאין נו ג"א ואינו יכול להתקשות והוא מכחיש אותה חם נתיר שנבדוק אותו אם יוכל לבוא לידי קשוי:

פז באשה שזינתה שהפסידה כתובתה מאי הדין בנדוניא שהכניסה לו כספים ואינם בעין:

פה קושי' מתוס' כתובות מבבא דחם לא באתי מכאן עד יב"ח עוד בענין הכותב נכסיו לאשתו לא עשתה אלא אפוטרופוס ובאם מתנה מפקיע החיוב של שטח"ז ובאם יש חילוק בין חבר לע"ה ובריח לשכ"מ:

פט באחד שסידר צוואת שכ"מ ליתן לאשתו מה שניווה והיא התחייבה להחזיק היתום וליתן לו הך מסוים ונעשה בקאג"ס ובצוואה כתב שהשטר ח"ז שיש לו על חותנו לא נכלל בכלל המתנה ושייך לבנו הילד אם יש ממש בדבר שי"ל שהילד לא זכה בדבר שלא הי' של אביו מעולם עוד שם אי מהני שליח וצוואת שכ"מ. ובענין דאף למ"ד דעובר אינו קונה ירושה ואפ"ה יוכל לזכות לו בצוואת שכ״מ ובדבר מעשר כספים מהלדוניא כיוון שהנדוניא חוב על הבעל למה יתחייב במעשר ותירוץ על קו' הח"מ וב"ש סי' קי"ח דלמה תמכור נ"מ שמא תמחול:

הלכות גיטין

צ אשה א' נתגרשה מבעלה בשם אסתר דמיתקרי עטי' ואח"כ נשאת לבעל ונתגרשה מבעלה הב' בשם עטי' לבד ונמצא הגט הראשון ואומר אבי' ששם שלה לא הי' תסתר משנולדה והוא א"י רק משם עטי' לבד:

צא אם דומה שם האב לשם דירה או לשם לידה ובכתב על מי שאינו כהן כהן ועל כהן סתם:

צב שם גדלי' איך לכתוב בגט גדליה או גדליהו. וגם באשה ששמה בפי כל רחל ושם העריסה שלה היא שיינדיל רחל חיך יש לכתוב בגט:

צג בשם עיר אוסטילוה הנקראת בשם חדש רוזי פאלי' איך יש לכתוב בגט:

צד ע"ד הגט שסידרו בק' פ' לאיש אחד ששמו משעת עריסה חרי' אליקים בשם הקודש ובכינוי ליב געציל. ואח"כ נשתקע הכינוי געניל ונקרא רק ליב. ולס"ת נקרא כעת תרי' אליקים וחותם א"ע לרוב פעמים ארי' אליקים רק איזה חתימות מצאו שחתם א"ע ארי' לבד. וכמה שנים התפלל בקלאוז שם והי' נקרא לס"ת בשם ארי' לבד רק אח"כ התפלל בבהמ"ד תח"כ וקראו אותו לס"ת בשני השמות הנ"ל. ועתה תבוא לגרש צוו המסדרים לכתוב בהגט ארי' המכונה ליב דמתקרי אלוקים:

צה עוד בענין הנ"ל:

צו בענין גט שכ"מ שגורם על תנאי אם ימות יהי' הגט מעכשיו ואם לא יעשה מה שירצה אם תנאי כזה מהני או לא:

צז גט שנכתב ביום ונחתם בלינה לסיבת שעה דחיקא כי הי' גט שכ"מ ותקיף לי' עלמא (ולא עשו פי המבואר בה גיטין סי' קכ"ז ס"ג ע"ש):

צה באם ביטל הבעל הגט קודם הנתינה שלא בפני הסופר והעדים ואח"כ גירש אשתו בגט זה אם יש להתירה ולסמוך על דעת ר"ב בספר התרומה הובא בב"י סי' קל' והביאו הב"ש שם בלי חולק:

צט א' ביטל הגט בעוד הי' ביד המסדר קודם שהניחו כדרך שמשפלין הגט כאגרת ובזה"ל אמר להעדים ע"א אמר ששמע שאמר אליו הנני מבטל הגט עד (שפעטיר) ר"ל ע אח"כ והשני שמע דברים אלו הנני מבטל ומיד קפץ העד ממנו ולא שמע יותר מה שאמר.

ק ע"ד הגט הניתן ע"י שליח בק"ק ניסא מבליעל אמד מן קרחשניק ואח"ז קרא הבליעל לשני אנשים ואמר להם בזה"ל עטץ זענט שני עדים גייהט חרוף נו דעם חב' חין זאגט עהם דער גט איז קיין גט ניכט כי השליח הוא שליח להולכה ועודני בק"ק ראוויטש באם הי' שליח לקבלה לא הייתי יכול לבטל אבל עתה היכולת בידי לעשות מה שאני רוצה ובאם אמר מפורש לשון (בטל) אינם זוכרים העדים וגם אמר השולח עוד לשליח שליח לראוויטש להחזיר השליח עם הגט עכ"ל העדות:

קא בא' ששינה דתו וציוה לסופר ולעדים ולשליח ליתן גט לאשתו ולא הי' הפנאי מסכים לכתוב הגט וזכותו כמ"ש מהרא"י אם אריך למכתב גיטא:

קב איש בליעל נתן גט לאשתו בק"ק בעניא ואח"כ קרא ערעור על הגט באשר כי לחש לאשתו שאזני' קודם נתינת הגט הרי את אסורה:

הלכות קטן שקידש

קג קטן שקידש אשה כאשר הי' בן ט' ועתה הור בך י"א אם צריך ניתן גט כעת חו מותרת חף בלא גט:

קד עוד בענין הנ"ל

קה עוד בענין הנ"ל:

קו בקהילה אחת יצאת הבערה ללהב ר"ל ונאבד אז תינוק יניק וחכים ואשתו רכה בשנים היא עגונה אך בעת שקידשה הי' קטן וגם אחר כי נתגדל מענה בפי האשה שבעלה לא נגע בה:

קז שני עדי' העידו שראו שא' קידש אשה פ' אך ע"א אמר ששמע שאמר לו האשה להמקדש אל תשטה בי קנה לך תפוחים אבל אין ידוע לו אם בשעת מעשה או אח"כ אמרה לו והשני א"י מזה דבר.

קח איש אחד קידש בתו קטנה לגדול ויש לו עוד בת קטנה הימנה והחתן אמר סתם בתך מקודשת לי כדמו"י והבת הקטנה מהכלה הי' ג"כ באותו מעמד אצל החופה:

קט עוד מענין הנ"ל:

קי נער א' קידש אלמנה בפני כמה עדים והעדים שמעו איך שאמר לו הרי את מקודשת לי במטבע ושמעו שהמטבע נפלה לארץ ולא נודע מיד מי נפלה והוא אמר לעדים אתם עדי רבותי כי היא אשתי ואח"כ אמר נה טול המטבע ותן להמסובבים לשתות דבש ולא נודע דבר מה השיבה וע"א חומר שהיא ברחה מיד וקצת מהעדים חומרים שראו אוחז אותה בידה וע"א אומר שלקח חותה בחזקה מחדר אחד לכאן וע"א אומר שכמדומה לו שאמרה חינה רוצה. וע"א אומר שמתחלה נדמה לו שרוצית ואח"כ נדמה לו שאינה רוצות:

הלכות יבום וחליצה

קיא אם שרי להשיא קטן אשר יש לו יבמה הזקוקה לו ורצונו לחלוץ לה רק שא"א מפני שהוא קטן האם נמנע אותו לישא משום תרגמ"ה. עוד לתרץ קו' בעהמ"ח מנחה חדשה (שהוזכר לעיל בסי' י"א עי"ש בתשובה הנ"ל) על הב"ש סי' קנ"ח סק"א:

קיב בדבר אשה אחת אשר בעלה המומר הלך למלחמה ובאו עדים כי נהרג במלחמה אך עפ"י העדות לא הי' באפשרי להתירה אך קודם הליכתו למנחמה ציווה לעדים ליתן גט לאשתו והיא כעת זקוקה ליבם אם אפשר לסמוך על המהרי"ט שהתיר בנידון כזה ע"י גט וחליצה ע"ש:

קיג אלמנה שומרת יבם אשר יבמה חין ולא נודע מקומו איו אם נותנים לה כתובתה אף קודם שתחלוץ מיבמה או לא:

קיד אשה קחת נישאת לאיש שהי' לו חח אשר הלן בדרך רחוק לכרכי הים בצוותא ודא עם עוד א' חיים גאנד שמיד שמו ואח"כ בא מכתב לאמו שבתה מתה ובתוך האגרת רשום הבגדים שנשארו אחרי' ואמו יודעת שהוליך עמו חותן הבגדים ועל האגרת חתם י ב גאד שמיד ואמרי אנשים שזה היא חיים הנ"ל שנשתנה שמו אח"כ וחתם א"ע כך יתהחן בערנאט שהיא ר"ת הנ"ל וגאלד שמיד היא כינוי משפחתו ושם אביו היה בער וכ"ז הי' עוד קודם נישואי האשה הנ"ל ובעיני כל העולם הי' אז פשוט שתחי' מת בכרכי הים גם בתולה תחת שמעה מפי בעלה כי אמר לפני מיתתו אף כי מת בלא בנים עכ"ז יניח דעתו שאשתו עכ"פ לא תהי' זקוקה ליבם כי אין לי את והבתולה אמרה כי היה שם עוד א' באותו מעמד והוא אומר כי לא שמע ממנו דבר בחלי' ואף דעתו לא היתה צלולה:

קטו באשת חיש שהמירה דתה ואח"כ מת בעלה ונישחת לנכרי ואח"כ חזרה לדת ישראל ונישאת לישראל ויש חח נבאלה הראשון אשר היא זקוקה אליו לחלוץ ממנו וא"א להשיג ממנו חליצה האם מוציאין אותה מבעלה.

קטז במי שכתבה לו אשתו שילדה לו זכר והוא בכור פטר רחם האם יעשה פדיון הבן אחר שלשים יום אף כי לא ידע מה הי' לולד אסי הוא מת או חי:

שייך להלכות אישות

קיז באשה שנשאת לבעל בלא התרת ב"ד ולא נודע אם בעלה חי או מת ובעלה בן שמונים כעת.

תוכן העניינים

תפארת צבי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה