אור ברסלב

תפארת יעקב על גיטין· רבי יעקב גזונדהייט

דף פח.

דף פז:

בגמרא הכי נמי שיש ריוח למעלה. משמע להדיא דבעינן ג"כ ריוח למטה, ועוד הך דר' אבא ליתא כלל דאי אין ריוח למעלה אינו מועיל מה שיש ריוח למטה ואי יש ריוח למעלה שוב אין צורך למטה והוי לי' לומר אלא שיש ריוח למעלה כיון דהדרינן מדר' אבא לגמרי וכן מבואר להדי' בפירש"י בד"ה ודלמא דריוח למטה ג"כ בעינן, אבל לא נתבאר למה לי ריוח למטה ומה יש לחוש דליכא למיחש דחתך לעדים דקמא דמה טיבן של עדים למעלה על חצי גט, ונראה לי הטעם דבעינן ריוח למטה דחיישינן שהיה הגט כתוב יותר איזה תנאי והי' נמשך באמת למעלה והוא חתך התנאי וכיוונו לאותו שלמעלה בלי תנאי, והיינו דקאמר הכי נמי שיש ריוח למעלה אבל למטה ג"כ יש ריוח, ולפי מה שאבאר לקמן בפי' הסוגיא ודלמא אימלוכי אתי שפיר טפי כמו שאבאר בסמוך:

שם ודלמא אמלוכי אימלך. בפי' סוגי' זו נבוכו המפרשים, כי ז"ל פי' דהחשש שנמלך ונתבטל הגט ולפירושו הוי לי' לומר הניחא לר"נ לר"ש מא"ל וכבר השיגו התוס' על פירושו ע"ש, גם תמוה לי על מה שכתב דהואיל דיש ריוח למטה נראין כן הדברים דבמה נפשך אי בעינן דוקא ריוח למטה ובלא"ה אכתי יש חשש כמש"ל א"כ אין מזה ראיה לחוש לנמלך כיון דע"כ היה צריך להניח ריוח למטה דאל"כ יפסל ואי לא בעינן ריוח מלמטה א"כ דלמא דליכא כלל ריוח למטה, גם קשה קושית מהרש"א דלמה לא משני מעיקרא דכתב הרי את מלמטה ומותרת למעלה ומה שתירץ דלעיל הואיל דלא נתברר דגט אחד הוא חיישינן דנמלך קודם הרי את וחתך גט השמאלי למעלה וכתב הרי את בימינו לכוונו לשמאלו, א"כ תיקשי השתא נמי ניחוש דלא נמלך רק קודם לפי' התוס' דחיישינן דנמלך קודם השמות וכתב השמות אח"כ, ועמ"ש בתוס' בד"ה ודלמא:

לכן נראה לי ברור דעיקר הקושי' הכא דמה בכך דיש ריוח למטה דידעינן דגט הימיני והשמאלי אחד הוא מ"מ ניחוש שלא נכתב הגט בפעם אחת רק מעיקרא התחיל לכתוב מצד ימין ונמלך ואחר זמן התחיל לכתוב גט אחר על אותו הצד מלמטה וגמרו על דף השני ואח"כ חתך גט החדש ונשאר אותו שנמלך ועליו לא חתמו העדים כלל והיינו דקאמר אימלוכי אימלך וכתב דמעיקרא לא ס"ד לחוש לנמלך וכתב אח"כ גט רק נמלך וחתך תנאי, והשתא מקשה לחוש לנמלך וכתב גט אחר וחתך החדש ונשאר אותו שנמלך עם הריוח ונתכוין לשמאלי, ואהא משני דכתב הרי את מלמטה ומותרת למעלה, והשתא אי ניחוש דנמלך וכתב גט אחר ע"כ דאותו גט החדש נסתיים בהרי את א"כ כולי האי לא חיישינן דאיתרמי דנמלך בראשון באותה תיבה ממש שנסתיים בגט החדש אבל אי נסתיים במקום אחר יכול שיתכוון הגט שלמעלה לגט החדש ולאותו שנמלך אף שאין נסתיימין בשוה כיון שהשמאלי מתחיל בענין חדש אבל אי מתחיל באמצע הדיבור כגון במותרת ע"כ כתב בימינו הרי את וע"כ שנמלך בגט הישן באותו מקום שנסתיים החדש ולזה לא חיישינן ולהא לא חיישינן שלא נמלך כלל בהרי את רק קודם, וכתב גט חדש ואח"כ חתכו והדר כתב הרי את להשלים אותו שנמלך לכוונו לשמאלי, דכבר כתבתי דלא חיישינן שזייף בכתיבה דמכירין דהכל כתב סופר מובהק אחד וסופר לא זייף. ועוד דאין העדים חותמין כל שיש גליון לפני חתימתם ומיירי דהרי את מכווין לחתימת עדים של השמאלי דע"כ בשעה שחתמו כבר היה כתוב א"כ ליכא למיחש רק שנמלך בהרי את באותו מקום ממש שנסתיים החדש שכתב אח"כ ולזה לא חיישינן:

ובהכי ניחא דמשני רב אשי דידוע מתחתא דמגילה ולפירש"י ע"כ צריך לפרש דאין ריוח למטה דאי יש ריוח מה יועיל מתיחת המגילה ניחוש לנמלך כפי פירש"י ובאמת תמוה מאד לומר דרב אשי יפרש להיפך מר' אבא דוקא בשאין ריוח למטה דאל"כ חיישינן לנמלך, וכן הפוסקים לא זכרו מזה דלרב אשי צריך שלא יהא ריוח למטה, ולהנ"ל ניחא דליכא למיחש כלל לנמלך רק שכתב אח"כ גט חדש תחתיו וכיון דידוע מתיחת הקלף ליכא למיחש להכי ובין שיש ריוח בין שאין ריוח לרב אשי כשר, ועמ"ש בתוס' בסמוך ובתוס' בד"ה כולי האי:

בתוס' בד"ה ודלמא וכו' ואין נראה וכו' מא"ל. כוונתם דהוי לי' לומר הניחא לר"נ לר"ש מא"ל אך לפי הנראה מדברי התו' פרק השולח דאי ביטלו בפירוש מבוטל א"כ יש לומר דהקושיא לחוש דביטלו בפירוש, ודוחק לומר דמשום דעדיין לא נגמר הגט למה לו לבטלו בפירוש הא בלא"ה אינו כלום כיון שלא נגמר:

אבל באמת דברי התוס' נכונים שהרי כל עיקר מה דחיישינן לנמלך לפירש"י משום ריעותא דאיכא ריוח למטה דאל"כ אפי' בהרי את ניחוש לנמלך קודם הרי את, ועוד מאי משני רב אשי אכתי ניחוש וע"כ דכל דליכא ריוח לא חיישינן א"כ מכח הריוח אין לדון רק דנמלך אבל מאיזה צד ניחוש, דביטלו בפירוש דעל זה אינו מורה הריוח כלל א"כ ממילא לא חיישינן לזה:

בא"ד ואור"י וכו' וסיימו לשם זה וכו'. דבריהם תמוהין לפע"ד דעדים החותמין על הגט פשיטא שאין להם לחתום רק שידעו שנכתב לשמה למ"ד דבעי כתיבה לשמה שהרי לא האמינו לשליח לומר בפני נכתב לרבה רק אי חתומים בו עדים אבל בלי עדים פשיטא שאינו נאמן ליתנו בע"מ אפי' לר"א וע"כ דעל חתימת העדים אנו סומכין דכל הגט נעשה בהכשר בלי שום פסול וכן הוא בסדר הגט להדיא דע"ח צריך שידעו שנכתב הגט לשמה א"כ היאך ס"ד לחוש דסיימו לשם אחר דהא העדים ע"כ ידעו שכל הגט נכתב לשמה, גם מה שכתבו דאפילו לר"מ יש לחוש דנמלך קודם שם האיש ואשה תמוה לי דלישני דנסתיים אחר שם האיש והאשה, ואי דניחוש דנמלך קודם שם איש ואשה וכתב שם האיש והאשה אח"כ א"כ אפילו בהרי את ניחוש להכי דלא נמלך כלל כאן רק מעיקרא וכתב הרי את אח"כ, וכבר כתבתי לעיל מה שנראה לי ברור בפי' הסוגי':

בד"ה כולי האי לא חיישינן וכו' ריוח למעלה ולמטה וכו' עמהרש"א דלכך צריך למטה ריוח דלמא הי' כתוב בו כפול הרי את מותרת ולכאורה עדיין לא הועיל דס"ס ריוח למעלה למה לי כל שיש ריוח למטה ונסתיים בהרי את הרי ע"כ אי ניחוש לנמלך צ"ל דנמלך בהרי את ולזה לא חיישינן וליכא למימר דחיישינן דהיה כפול בשמאלי וחתך למעלה עד מותרת השני והיה בו תנאי דמאיזה צד ניחוש להכי כיון שידענו דע"כ גט זה של ימין נמשך לשמאלי וחד גט הוא למה ניחוש דהי' באותו גט תנאי וחתכו וצ"ל דכוונתו כל דליכא ריוח למעלה שיש לחוש לב' גיטין חיישינן בלי ריעותא כלל דנמלך וא"כ יש לחוש דנמלך קודם הרי את וחתך השמאלי שהיה גט אחר לגמרי עד מותרת וכתב הרי את בימינו רק כל שנתברר לנו שהם גט אחד אז לא חיישינן לנמלך רק מחמת ריעותא דריוח למטה וממילא אין לנו לחוש רק שנמלך במקום שסיים הואיל ויש ריוח אבל אין לחוש דנמלך מעיקרא הלכך בסיים בהרי את דליכא למיחוש בהא לנמלך שוב לא חיישינן כלל דלנמלך מעיקרא אין מורה הריעותא דריוח, ודוק:

אך לפי מה שכתבתי לעיל בפי' הסוגיא ניחא הכל, דעל כרחך שיש ריוח למעלה ולמטה דאי ליכא ריוח למטה אף שיש ריוח למעלה חיישינן דלא נסתיים כלל בהרי את רק אח"כ נמלך וכתב גט אחר שנסתיים בהרי את וחתכו עד הרי את הראשון, ועיקר עדיפותא דהרי את שאין חוששין דנסתיים בשני במקום שנמלך בראשון אבל כל שאין ריוח למטה לא שמענו שנמלך בהרי את בראשון, וכמו כן ביש ריוח למטה ולא למעלה יש לחוש דלמעלה הי' כתוב גט שלם ולמטה נמלך בהרי את וחתך למעלה עד מותרת וכל שלא שמענו דהגט האמיתי שחתמו עליו העדים נסתיים בימין בהרי את לא מהני הרי את מידי, ודוק, ועמ"ש בזה בחידושי לא"הע סי' ק"ל בענין זה:

בגמרא התם בשגגו כלפי כתב. פירש"י דמתני' ברגליו כלפי כתב דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב עליו שטר וחתכו וכו', ותמוה לי דהא אסקא רב אשי רישא דמתניתין דשייר מקצת הגט דידוע מתיחת הקלף שלא חתך ממנו כלום, א"כ כיון דעלה קתני סיפא חתמו מן הצד פסול ודאי מוכח להדי' דבכה"ג דמכשירין ברישא הכא פסול ועוד דע"כ צ"ל דלא חיישינן ג"כ שמא הוסיפה על הגט כגון שכתב שריר וקיים וכדומה כמו שכתבו התוס' ריש פרק גט פשוט דף ק"ס ע"א ע"ש א"כ מאי פריך מסיפא הקיף ראשו של זה כיון דמתניתין מיירי בגוונא דאיכא למיחש לזיוף א"כ לוקמא בלא כתב שריר וקיים וכדומה דיש חשש זיוף אפילו גגו כלפי כתב וע"כ דמשמע לי' למקשה דמתניתין בכל גווני מיירי אפילו היכי דליכא למיחש לזיוף ואפ"ה פסול, ועוד תיקשי לי' במתניתין גופא אי ליכא למיחש לזיוף למה יפסל ואי דיש לחוש לזיוף א"כ מה ס"ד לולא מתניתין להכשיר גגו כלפי כתב לכן ברור דלאו מחשש זיוף פסול רק כמו שכתבו התוס' פרק גט פשוט הנ"ל שאין נראה כחתימה על הגט ובגגו כלפי כתב ס"ד דנראה יותר כחתימה על הגט שכל החתימות גגיהן כלפי כתב אבל רגליו כלפי כתב לא נראה כחתימה על הגט כלל ואין זו חתימה [ויש לכוין דבר זה ברש"י ג"כ דאף דידוע מתיחת הקלף אבל אינו ניכר לעיין, וזה שכתב דאיכא למימר ולא כתב דאיכא למיחש], כנ"ל ברור ועיין מ"ש בספרי ת"י בש"ע סימן מ"ה:

שם כתב סופר ועד כשר אמר ר"י חתם סופר שנינו אמר ר"ח הא מני ר"י הוא. פירש"י בד"ה שנינו דקמש"ל מתניתין דלא חיישינן דחתמו לסופר משום כיסופא כדאוקימנא במי שאחזו ע"כ ודברי תימא הם דבהדיא מבואר התם דבאמת חיישינן להכי רק הטעם דכשר לפי דאמר אמרו פסול ואי אפשר שיצוה כלל ע"י שליח רק בעצמו והכי נמי אמר ר"ח בהדיא הא מני ר"י הוא והיינו דלרבנן באמת חיישינן לכיסופא והי' לו להרב ז"ל לפרש דקמש"ל דמילי לא מימסרן לשליח:

הן אמת כי קשה מאוד לומר דמשמיענו התנא דמילי לא מימסרן לשליח ויאמר חתם סופר כשר וענין מילי הוי לי' לאשמועינן בכל חתימות גם תמוה מאוד לומר כן דלעיל מייתי התנא פלוגתא דר"מ ור"י במילי גופה וכאן ישמיענו זה מכלל הדברים של חתם סופר ממה דלא חיישינן לכסיפא מזה יהא מוכח דמילי לא מימסרן לשליח, אבל מ"מ בגמרא גופא מוכח להדיא פרק התקבל ופרק מי שאחזו וכאן דחיישינן באמת לכסופא רק כשר מכח מילי לא מימסרן לשליח:

לכן נ"ל ברור דס"ל לרש"י ז"ל כדעת הרא"ה פרק התקבל דאומר אמרו לפלוני ופלוני לא הוי מילי כלל רק אומר אמרו מדעתכם למי שתרצו הוי מילי ודוקא אי מדעתכם כשר איכא למיחוש לכיסופא שמא יאמר פלוני ופלוני והסופר יחשוב דאמר מדעתם והם אינן רוצין אותו ואיכא כיסופא אבל אי מדעתכם פסול ויודע הסופר דהבעל אמר פלוני ופלוני ליכא כיסופא אם לא חתמו אותו שאינן יכולין לשנות מדברי הבעל ואי שפי' הבעל שיחתמו לו לא היו משנין דבריו לחתום אחר וע"כ דכך ציוה הבעל וליכא כיסופא והא קמש"ל כאן דכיון דאומר אמרו מדעתכם הוי מילי ולא מימסרן לשליח שוב ליכא למיחוש לכיסופא דסופר ויכול לחתום הסופר בגט ולא חיישינן לחורבה ולאפוקי מדברי הר"ן והרמב"ן ז"ל פרק מי שאחזו שהשיגו שם על הרא"ה ולדעתם אפי' אם אמר לפלוני ופלוני איכא כיסופא וכבר הבאתי ראיות ברורות לשיטת הרא"ה ז"ל לעיל פרק התקבל וקושית הר"ן ורמב"ן לק"מ לפע"ד כמו שבארנו וזו היא דעת רש"י בוודאי כמו שבארנו ועמ"ש בסמוך:

בתוס' בד"ה אמר ר"י משמע דהלכה כר' ירמי', ומ"מ אין להכשיר חתם סופר דהא לכל אמוראי וכו'. ולפי מה שכתבתי לעיל לשיטת רש"י לק"מ דכל הני אמוראי דמכשרי לעיל פרק התקבל היינו דוקא באומר אמרו לפלוני ופלוני דליכא בהא משום מילי כלל רק כשר ולא תעשה שמא תשכור עדים ובהא ליכא כיסופא לסופר כלל כמו שבארנו כיון דמדעתכם באמת פסול משום מילי א"כ ע"כ ייחד החותמים א"כ אינן יכולין לשנות ממה שציוה הבעל וליכא כיסופא והיינו דהכא משמע דר"ח סבר כר' ירמי' דהכא דקאמר הא מני ר"י הוא ובסוף התקבל פסק כשר ולא תעשה ולהנ"ל ניחא הכל וכל זה ברור לפע"ד ועמ"ש בזה באריכות ס"פ התקבל:

בגמ' אמר ר' אמי מאי קראה כי תוליד בנים וכו'. יש לתמוה דמעיקרא מייתי ר"ה הך קרא לסייעתא לרשב"א ג' דורות וכאן מייתי לה לשבעה ואפי' נדחוק כדברי גליון תוס' דחשיב שבעה אבל עכ"פ הוי לי' לומר ופליגא דר' אמי כדרך הש"ס בכל מקום וביותר תמוה לי דמה ענין בתי דינין לדורות דהא בז' בתי דינין הללו היו כמה דורות והרי ליהוא בן נמשי ישבו בני רבעים על כסא ישראל:

לכן נ"ל דהנך ג' דורות דלעיל חוץ האב הראשון שהי' לו הכינוי ודרשינן מכי תוליד ג' חוץ הראשון דהיינו בנים ולהם בני בנים והשתא הך דר' אמי ור"ה חדא הוא דר' אמי נמי קשי' לי' דחשיב ז' בתי דינין והא טובא איכא בניהם שמלכו הבן אחר האב ובין יהוא לפקח הוי ג' דורות דזכרי' לא חשיב שלא מלך שנה כמו שפירש"י ולמה לא חשיב להו לבתי דנין ועל זה קאמר דג' דורות אח"כ נמשכין אחר האב הראשון והכל על שמו של ראשון ולא הוי רק חד דור אבל הנך ז' בתי דנין דקא חשיב לא הי' בהו שום מלך בן מלך אבל אותן שמלכו דור אחר דור חשיב להו על שם האב הראשון כי יותר מג' דורות לא הי' בהם ואין צורך לדברי הגליון והילקוט כנ"ל:

בתוס' בד"ה וכך היו נקיי הדעת וחניכת אבות וכו' ביאור דבריהם עיין במהרש"א, אבל מה שכתב דהוא רק לחד תירוצא דהכינוי דומה לשם ואמת שכן נראה מדברי הטור סי' קכ"ט שכתב בפשיטות דכל חניכות כותבין לכתחילה ופי' ב"י משום דלא פליגי הנך דמפרשי בחניכות עצמו והנך דמפרשי באבות והוא תמוה לכאורה דהא מוכח מדברי התוס' דהכא דפליגי כמ"ש מהרש"א דחניכות אבות רק דיעביד ואי נימא דרק להך תירוץ דהכינוי דומה לשם מחלקינן בכך וכבר כתב ב"י דלא ישר בעיני הטור תירוץ זה ולכך לא זכרו א"כ אין חילוק כלל אבל באמת אפי' להך תירוץ דנקיי הדעת היו שמותיהן ידועים אי חניכה דמתניתן חניכת אבות ליכא למימר הכי כלל כיון דחניכה של ראש המשפחה היא הרי אין ידוע שמו של זה המגרש דהא אין כל המשפחה שמותיהן שווין רק כינוי אחת להם ועוד דהא עיקר החילוק בין ג' דורות ליותר דאז שוב אינו נקרא בשם האבות ואם ידוע בחניכה זו מה הפרש יש:

ובזה נראה לפע"ד ליישב מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל חניכת אבות הנזכר בברייתא ולחלק בין ג' דורות או יותר והיינו דהוא דעתו אם כתב שם אחד בלבד אפי' דיעביד פסול כמו שבארנו דעתו בא"ה סי' קכ"ט ולפי זה אפי' יגרוס כפירש"י קשיא דיעביד אדיעביד וע"כ או כפי תירוץ התוס' הנ"ל א"כ באבות דלא שייך זה אפי' דיעביד פסול או כפי מה שכתבתי שם לדעת הרמב"ם דחניכה עדיף משם אחד דידוע שהיא חניכה ולא שם ויודעין דע"כ יש לו שם אמיתי אבל בשם אחד יש לומר דאחר היא דאין לו רק שם אחד דאי זה הרי יש לו עוד שם משא"כ בחניכה ידוע לכל שיש לו שם חוץ החניכה ומהיכי תיתי נימא דאחר הוא והשתא בחניכת אבות לא שייך זה כיון שהוא שם של ראש המשפחה והוא הי' לו שם זה באמת א"כ יש לטעות דזה שם גמור ושייך בי' תקנת ר"ג לכתוב כל השמות והך ברייתא ע"כ קודם תקנה נשנית לכך זכרו חניכת אבות אבל מתניתין דנשנית בתר תקנה לא זכרו רק חניכתו ולא חניכת אבות דחניכתו אפילו בתר תקנה אין לחוש דהכל יודעין שיש לו עוד שם והא חניכה הוא, כנ"ל:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה