תפארת יעקב על גיטין· רבי יעקב גזונדהייט
דף פב.
בגמרא לקבע לי' מקום וכו'. יש לדקדק כמו שמוכיח מדלא תקנו לו קביעת מקום כדי להכשיר שני קרובים א"כ השתא נמי תיקשי למה לא תקנו דבעינן רצופין כדי להכשיר שני קרובים וצ"ל דדוקא לתקן בעת כתיבת הגט וחתימתו שפיר קשיא לי' דהי' להם לתקן באופן שנוכל להשלים שני קרובים אבל לתקן להחמיר בקיומו ברצופין דוקא זו אינה קושי' דפעמים שלא ימצא לקיים ברצופין ונצטרך לפסול הגט שלא כדין משא"כ לתקן בעת כתיבתו ממילא יכתבו ויחתמו רק בקביעת מקום כפי התקנה:
שם כי אתי לקמי' דר' אמי אמר לי' צא והשלם עליו עבד מן השוק. פירש"י בד"ה כי אתי גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר לה, ולא נתבררו דבריו מה ביקש בזה שהעדים בפנינו ורחוק מאד שנתכוין הרב ז"ל לומר מכח דבעינן זה בפני זה כי מנין לו להרב ז"ל דבעינן בהא זה בפני זה ועוד דהוי לי' לפרש במתניתין כן דאין משלימין רק זה בפני זה, גם מאי ענין הסופר לכאן:
והנה לכאורה היה נראה לי לומר דודאי מה שפי' שעדיין לא נמסר לה הגט הוא דבר מוכרח חדא דמקושר דינו כפשוט כמו בפשוט צריך שיחתמו העדים קודם נתינת הגט כמו כן מקושר צריך שיחתמו קודם נתינת הגט, ועוד כיון שפסלו חכמים גט קרח שהרי אי נשאת בו הולד ממזר א"כ כל שנתן והוא קרח הרי ניתן בפסול, ומהאי טעמא ס"ל לבן ננס לעיל בברייתא דהולד כשר ורש"י ז"ל גריס הכי לעיל בד"ה הולד כשר ע"ש, , והיינו אף דבמתניתין קתני הכל משלימין עליו משמע לכתחילה היינו קודם נתינה אבל אחר נתינה נהי דאי השלים אין הולד ממזר כיון שלא נשאת בגט קרח אבל מ"מ גט פסול הוא שהרי ניתן בפסול רק הולד כשר ולכך פירש"י כאן דעדיין לא נמסר לה והשתא קשיא לי' לרש"י ז"ל כיון דע"כ צריך למסרו בע"מ דאינהו כרתי א"כ ע"כ צריך עוד עדים כשרים שימסור בפניהם א"כ למה לו להשלים עבד מן השוק ישלימו הע"מ, ועל זה אמר דהסופר ועדים בפנינו ויכולין הם להיות ע"מ ולחתימה אי אפשר דעדים כבר חתמו על הגט והסופר אין לו לחתום דחתם סופר פסול בגט:
אמנם באמת דברי הרב ז"ל ברורים בפשיטות כי אין זה ברור אצלי אם חתם סופר פסול במקושר כיון דפסול יכול לחתום לא גרע חתם סופר מפסול גמור רק כוונת רש"י ז"ל דמשמע לי' דקאמר כי אתי לקמי' דר' אמי שבא לפניו גט קרח לשאול עליו מה לעשות בו, ואהא קשיא לי' דלא מהני השלמה בגט קרח רק אי ידעינן שלא הזמין עדים למנין קשריו אבל בגט קרח הבא לפנינו פשיטא דלא מהני שום השלמה אפי' כשר גמור כיון דחיישינן דהזמין עדים למנין קשריו והיכי אפשר לקבל עד מן השוק שלא הזמין הבעל דהא באמר כלכם ומת אחד הגט בטל, לכך פירש"י דהסופר ועדים לפנינו ואומרים שלא הזמין יותר מהם באופן שאין לנו לחוש לכלכם כלל לכך הכשיר להשלים עבד מן השוק ולכך זכר גם הסופר כי שמא הזמין לסופר ג"כ שיחתום בגט או צוה לסופר להחתים עוד אחד שאמר לו, ולכך בעינן סופר ועדים שנדע שלא הזמין הבעל עדים למנין קשריו וזה ברור ודברי התוס' בד"ה צא לדעת רש"י בזה לא נתבררו לי, ועיין מ"ש בסמוך בתוס':
בתוס' בד"ה צא והשלם עליו עבד מן השוק וכו' ומעשה בא לפני רבינו משולם וכו' ור"ת הביא ראי' מכאן דכשר וכו'. לא נתבררו לי דבריהם דהיכי מייתי ראי' מכאן דע"כ מיירי דידעינן שלא אמר הבעל כולכם ולא הזמין עדים למנין קשריו דאל"כ כיון דחיישינן לכלכם פשיטא דלא מהני השלמה אפילו כשר גמור דהא לא זה הוא שהזמין הבעל והלכך כיון דבלי השלמה ג"כ כשר גמור הוא, רק דחיישינן לב"ד שיבוא הגט לפניהם שלא ידעו אח"כ אם לא אמר כלכם ויחושו לזה דמסתמא למנין קשריו הזמין עדיו ויפסלוהו לכך צריך להשלים עליו לכך סגי ממילא בקרוב ופסול וזה שלא בפני זה, אבל בהך עובדא דרבינו משולם שהבעל עצמו הזמין שלישי שפיר בעינן זה בפני זה רק רבינו משולם מסברתו הכשיר כיון דמעיקרא לא הזמין רק שנים ונגמר הגט בכך ממילא לא נתכוין במה שהחתים שלישי לבטל חתימת השנים רק להוסיף שלישי לכבוד או למילוי וממילא אין צריך זה בפני זה וסברא זו אינה מוכרחת כלל מהך דהכא דמיירי שלא הזמין הבעל עדים למנין קשריו גם לפי מה שהבינו התוס' דעת רש"י דהכא בעינן זה בפני זה מ"מ אין הכרח שיחלוק על רבינו משולם דדוקא הכא דבעינן ע"כ שיהיו הקשרים למנין העדים וקרח פסול ממילא בעינן שיהיו זה בפני זה אבל בעובדא דרבינו משולם לא בעינן שלישי כלל רק הבעל החתים וכיון דמעיקרא החתים ב' ממילא לא נתכוין באותו שלישי לבטל חתימת השנים שלא היו בפניו של השלישי ובקפידא דבעל הדבר תלוי כיון דלולא הבעל לא הוי בעינן לי' כלל אבל הכא דאנן מצרכינן לי' ואי לא"ה נפסל שפיר יש לומר דבעינן זה בפני זה, גם להיפך מדברי הר"ר אלחנן הפוסל בעובדא דרבינו משולם אין הכרח שיפסול כאן דהתם כיון שצוה להחתים שלישי נתכוין שיהא עד גמור ולא מהני שלא בפניהם אבל הכא לא בעינן לי' רק להשלמה מחשש ב"ד טועין שיחשבו דאמר כלכם הלכך סגי אפילו זה שלא בפני זה וכבר כתבתי דאין מדברי רש"י הכרח דבעי כאן זה בפני זה ולא נתכוין כלל לדבר זה כמ"ש לעיל בגמרא באריכות ע"ש:
סליק בס"ד פרק הזורק
המגרש פרק תשיעי
במשנה המגרש וכו' ר"א מתיר כו' כיצד יעשה וכו' בגמרא איכא מ"ד דבחוץ פליגי ואיכא מ"ד בעל מנת פליגי, ואיכא למידק היכי אפשר דבעל מנת פליגי כיון דקי"ל דבעינן במשפטי התנאי שלא יהא התנאי סותר למעשה א"כ היכי פליגי רבנן בעל מנת דלא הוי גט ויחזור ויטלנו הימנה דכיון דהוי שיור הרי התנאי סותר המעשה לגמרי א"כ תנאי בטל ומעשה קיים וליהוי גיטא לגמרי בלי תנאי:
הן אמת דאיכא למימר דדוקא בעל מנת שתחזירי לי הנייר אי על מנת אינו כמעכשיו ואין הגט חל רק אחר שתחזיר לו והרי סותר המעשה דהיינו עיקר הנתינה שהרי הוא נותן לה ואינו נותן אבל כאן אף שהוא סותר המעשה שהוא מגרש ואינו גט מ"מ לא הוי בכלל תנאי ומעשה בדבר אחד אף דהכא נמי המעשה שתהא מותרת והתנאי עוקר המעשה שלא תהא מותרת לשום אדם מ"מ כיון דס"ס הגט בידה לא מיקרי תנאי סותר המעשה:
אך אכתי יש לדון במה שפירש"י ז"ל דכך אמר לה בשעת מסירה בין אי נימא חוץ הוא אי לר"א מהני חוץ בעת מסירה תכ"ד, דכיון דאמר לה בעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם שוב לא מהני שיאמר תכ"ד חוץ מפלוני דבגיטין לא אמרינן תכ"ד כדיבור או דנימא דוקא לבטל הגט לגמרי אבל כאן דלר"א הגט גט גמור רק חוץ מפלוני קאמר מהני תכ"ד, וכן משמע מתוך פירש"י הנ"ל אמנם לרבנן כיון דהגט יתבטל בכך לגמרי בודאי לא מהני שיאמר תכ"ד חוץ מפלוני לבטל הגט וא"כ קשה מאד לומר דלר"א מיירי שאמר תכ"ד בעת מסירה אחר גמר המסירה כיון שאמר מעיקרא הרי את מותרת לכל אדם, ולרבנן דוקא קודם גמר המסירה, ומזה נראה דאפילו לר"א ג"כ דוקא קודם גמר המסירה דלגבי פלוני מתבטל הגט ולא מהני תכ"ד לבטל דבריו הקודמין, וכמו כן בעל מנת יש להסתפק דלר"א כיון דהגט גט גמור הוי כמו כל תנאי דמהני להתנות תכ"ד דתנאי לאו חזרה הוא אבל לרבנן כיון שבתנאי זה מבטל הגט לגמרי אין סברא שיועיל אפילו תכ"ד רק קודם המסירה ולקמן גבי בעי' דלראובן ושמעון פירש"י קודם מסירה וכאן פירש בעת מסירה ואף שפירש אליבא דר"א מ"מ קשה מאד לומר דלא מיירי לר"א ולרבנן בחד גוונא, וצ"ע בכל זה:
עוד אני מסתפק ושואל בהך תקנתא דרבנן שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה אי דוקא אחר כדי דיבור לנתינה צריך שיטלנו הימנה אבל תוך כדי דיבור לנתינה אין צריך לחזור וליטלו רק שיאמר הרי את מותרת לכל אדם, ואף דבגיטין תכ"ד לאו כדיבור ה"מ לבטל הגט אינו יכול אפילו תכ"ד אבל להיפך להחזיק הגט שיהא גט מועיל תכ"ד, או דלמא אפילו תכ"ד לא מהני דכיון שכבר קנאתו ליפסל לכהונה צריך נתינה מחדש, ואי שיחזור בו מדבריו לגמרי ויגרשה תכ"ד לגמרי שוב לא מהני תכ"ד לבטל מה שכבר נתגרשה בנתינה קמייתא ליפסל לכהונה וע"כ כבר נפסלה לכהונה וקנתה הגט א"כ ע"כ צריך נתינה שנית ואפשר לומר דדוקא בגיטין גמורין וקידושין דחמירי לא מהני תכ"ד אבל בגט כזה לרבנן דאינו רק ריח הגט לכהונה אפשר דמועיל גבי' חזרה תכ"ד ואין לו דין גט גמור שלא יועיל תכ"ד לחזור בו, וא"כ שפיר יכול לחזור בו מהך דמעיקרא לגמרי ולגרשה לחלוטין לכל אדם ואין צריך ליטלו הימנה ועוד יש מקום לומר שלא אמרו שאינו יכול לחזור בו בגיטין היינו אי בא בחזרתו לבטל הגט אבל אי בא להחזיקו יותר אף דמבטל דבריו הראשונים לגמרי ולבטלם אינו יכול אבל אי בא לחזק דבריו יותר בהא אפילו תכ"ד יכול לחזור בו וגם זה צל"ע ומה דקתני במתניתין כיצד יעשה יטלנו הימנה אין ראי' דבא לומר תקנתא אפילו אחר כדי דיבור אבל אי חוזר בו בפירוש תכ"ד אפילו אינו מגרש כלל יש לדון בו כמו שביארנו:
שם כיצד יעשה יטלנו הימנה וכו'. מפרש בגמרא טעמא דבעינן שיטלנו הימנה משום דקנאתו ליפסל לכהונה ואיכא למידק דהא באומר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ומשמע בהדיא מכל הפוסקים דאפי' ריח הגט אין בו והשתא הכא כיון שנתן לה הגט ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הרי לא נתכוין זה רק לגרשה שתהא מותרת לכל ונפרדת ממנו, אבל השתא דאינה מגורשת כלל ממנו ואינה מותרת לשום אדם הרי הנייר שלו א"כ למה תפסל לכהונה מ"ש מהרי זה גיטך והנייר שלי, בשלמא בקרא דכתיב ואשה גרושה מאשה שאמר בפירוש שלא תהא מותרת לכל אדם א"כ לכך מסר לה הגט אבל כאן שגירשה שתהא מגורשת גמורה ומאחר דאינה מגורשת נימא דהגט לפקדון דאדעתא דהכי לא יהיב לה הגט רק כדי שתתגרש:
ועוד קשיא לי אפילו אי נימא דמ"מ הקנה לה הנייר אף שלא תתגרש א"כ היכי אמרו בפשיטות יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה הוי לי' לומר שתקנה לו להבעל בקנין קודם כיון דכבר נעשה שלה לאו מידי יהיב לה ולא זכרו מזה בשום מקום שתקנה לו הגט שנית, וכ"ש לפי מה שהוכחתי לעיל בהך בעי' דכתב על טבלא שהוא שלה דהקנאה פוסל בין כתיבה לנתינה כמו קציצה והאשה כותבת את גיטה היינו שהקנתה לו קודם כתיבה א"כ הכא הוי מחוסר מעשה, ובשלמא להפוסקים דאין מחוסר מעשה פוסל רק אי היה מחוסר בעת כתיבה אבל אם בעת כתיבה לא הי' מחוסר מעשה רק אח"כ נעשה מחוסר לא איכפת לן שפיר. אבל להפוסקים דאפילו חיברו אחר הכתיבה ותלשו הוי מחוסר מעשה א"כ הכא נמי הוא פסול:
ונראה לי לומר דזה שאמרה תורה ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאשה היינו בדיבורו של בעל הדבר תלוי כל שהוא גירשה באופן זה ואמר בלשונו כך שהוא מגרשה רק אינו מתירה לכל הוי ריח הגט ופוסל לכהונה, וריח הגט זה אינו צריך קנין גמור לקנות הנייר דלא בעינן זה רק להתגרש גירושין גמורין הלכך הכא נמי כיון שאמר שאינו מתירה לכל ושייר אחד הוי ריח הגט ופוסל לכהונה. אבל באומר הרי זה גיטך והנייר שלי דהתירה לכל בדיבורו רק מצד אחר יש חסרון שלא נתן הנייר שוב אי אפשר לומר דהוי ריח הגט שהרי לא גירש כלל באופן שיהא ריח גט רק התיר לכל וכיון שאין הגט מועיל מצד שלא הקנה הנייר אי אפשר שיתחלק שיהא גט לכהונה דמי מחלקו כיון שגירש לגמרי ולא מיקרי כלל גרושה מאישה רק גרושה לכל, וכיון שאינו מועיל אינו מועיל כלום, וז"ב:
אלא שיש לדקדק בשלמא אי נפרש בפשיטות דקנתה הנייר לגמרי, וכפי הנראה מפירש"י לקמן דף פ"ד ע"ב בד"ה שאני הכא א"כ ניחא שפיר מה שצריך לחזור וליטלו דבשלמא בנתן לה לפקדון אין הנייר שלה רק שלו וכל שאומר אח"כ הא גיטך מתגרשת בנתינה קמייתא אבל כאן דכבר נעשה הגט שלה מחמת שנפסלה לכהונה לכך צריך לחזור וליטלו אבל לפי מה שכתבתי דלפסול לכהונה אין צריך שתקנה הנייר לגמרי כמו בגירושין גמורין ואינה צריכה להקנות הנייר לבעל שנית א"כ למה לא יועיל הא גיטך כמו בנתן בידה לפקדון, ונראה דדוקא בנתן לפקדון דלא הי' מעיקרא שום נתינה לגירושין רק הכל מועיל על לאחר כך כשיאמר הא גיטך אז מתגרשת ע"י נתינה קמייתא אבל אי כבר הועילה נתינה קמייתא לריח הגט לכהונה שוב אין אותה הנתינה יכולה לפעול שנית למה שיאמר אח"כ הא גיטך וצריך נתינה מחדש, כנ"ל:
ודע שיש לדקדק לפי הנ"ל בשליח המביא גט ולא אמר בפני נכתב וכו' דלרבנן אין הולד ממזר רק יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בפ"נ, והשתא התם ע"כ צריך לומר שקנתה הנייר לגמרי בנתינה ראשונה דאל"כ הרי זה גיטיך והנייר שלי פשיטא דהולד ממזר ואינו גט כלל, והשתא לא מבעיא שלא הוזכר בשום מקום שצריכה האשה להקנות שנית הגט לבעלה גם יש לדון בו מצד מחוסר הקנאה. אבל בלא"ה כיון שאין הבעל כאן היאך תוכל להקנות הנייר לבעל, ואף דזכין לאדם שלא בפניו איני יודע אם זה מקרי זכות כה"ג כי אולי אין רצונו לגרש עוד, ונראה לי דאף דבעינן שיהא הנייר של בעל דאי לא"ה לא מיקרי ונתן דלאו מידי יהיב לה כיון דשלו הוא אבל זהו לענין גוף הגירושין אבל לענין תקנת חכמים שיאמר בפני נכתב בעת נתינה סגי בנתינה כזו אף שהגט של האשה כנ"ל, ועמ"ש לקמן דף פ"ד ע"ב בתוס' בד"ה אמר חזקי':
בגמרא האי אלא חוץ הוא. נראה לי דדוקא הכא קא מבעיא לי' דהך אלא לפלוני ע"כ חסר כאן שלא תנשא לפלוני לכך מספקא לן אי על מנת שלא תנשא קאמר או לפלוני לא תהא מותרת דהיינו חוץ אבל אי היה שונה התנא אלא לפלוני לא תהא מותרת לא היה מקום להסתפק שהוא לשון רק, ולפי שנחסר בכאן עיקר הדבר אי אפשר לפרש שתהא מותרת לכל אדם רק לפלוני לכך מבעי' לן הכא, והיינו דפשטינן לה מהך דנגעים דהתם קתני ממש כי הכא כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של כותים וג"כ נחסר דשל כותים לא מטמאי לכך אין לפרש רק ויש לספק בו ג"כ אי על מנת או חוץ ולכך מכל הני אלא דמצינו בש"ס אין מספר לא מבעיא לן ולא פשיט מינייהו וזה ברור לפע"ד, ומיושב קושית התוס' בד"ה אמר רבינא מהך דזבחים ע"ש:
שם אבל בעל מנת מודו לי' או דלמא בעל מנת פליגי וכו'. קשי' לי היכי אפשר דרבנן מודו בעל מנת או דפליגי בעל מנת הא על מנת גרע מחוץ דלא הוי כריתות דאגידא בי' מכח התנאי כמו על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי, וכ"כ הרמב"ם ז"ל להדיא פ"ח מה"ג דבעל מנת שלא תנשאי לפלוני אינו כריתות ואפי' ריח גט ליכא, וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לקמן דף פ"ב ע"ב בברייתא דהרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין שהקשה קושי' זו על הרמב"ם ומתוך כך חלק עליו דכיון שכשימות אותו פלוני נתבטל התנאי הוי כריתות כמו כל ימי חיי פלוני ע"ש, אבל באמת לק"מ לפע"ד דהך על מנת דהכא דומי' דחוץ הוא כמו בחוץ אין הכוונה רק נישואין הראשונים אחר הגירושין דאי נשאת מעיקרא לאחר פקע אישות ראשון לגמרי וכשמת אותו אחר מותרת לו כמו שכתבו התוס' לקמן דף פ"ג בד"ה אילימא כמו כן על מנת דהכא ג"כ הכוונה שלא תנשא בראשונה לאותו פלוני אבל כל שתנשא לאחר נתבטל התנאי, הלכך בכה"ג שפיר מספקא לן אי מודו רבנן בהא כמו כל תנאי דעלמא או דלמא בהא פליגי ובחוץ מודה ר"א אבל אי אמר על מנת שלא תנשאי לפלוני לעולם בהא לכ"ע לא הוי כריתות כלל שלא תהא מותרת במה שנאסרה כדברי הרמב"ם הנ"ל, ועמ"ש לקמן דף פ"ג ע"ב עוד בזה ובדברי הרמב"ם הנ"ל:
ונראה לי דמכאן יש ראיה לדברי הרמב"ם כיון דחזינן דמודה ר"א דמותרת לזה אחר שתתגרש או תתאלמן מאחר ולמה לא נימא דחוץ מפלוני הכוונה שאינה מתירה כלל לזה לעולם וע"כ שאי אפשר שיתפסו בה קידושין של אחר כל עוד שלא נפקע אישות של ראשון לגמרי, הלכך אם אמר בפירוש חוץ מפלוני לא תהא מותרת לעולם ממילא אסורה לכל אדם כיון שעדיין אישותו של ראשון חל עליה, לכך אי אמר סתם חוץ מפלוני ממילא דנין באופן שיהא גט, ורק קודם נישואי אחר אינו מתיר לפלוני אבל כל לאחר חוץ מפלוני הוא מפקיע אישותו לגמרי הלכך ממילא גם בעל מנת כל שאמר סתם ע"מ שלא תנשאי לפלוני דנין דכל לאחר הפקיע אישותו לגמרי דאל"כ לעולם אגידא בי' ואי אפשר שתנשא לאחר, ועמש"ל דף פ"ג ע"ב בתוס' בד"ה מודה:
שם על מנת דלא מיטמאי בתי כותים וכו' ועוד בתי כותים מי מיטמאין קשיא לי היכי פשיט מהכא דליכא למיטעי כלל דעל מנת הוא דמאי על מנת שייך כאן וכה"ג כתבו התוס' ריש חולין וסוף המניח דהיכא דליכא למיטעי לא חש למיתני לשון שאינו כגון עברים מצרים ולא כי אפילו בשמא וא"כ היכי פשיט דאלא חוץ הוא מהך דהתם, גם לא ידעתי למה לי כולי האי על מנת דלא מטמאי וכו' ולא עוד אלא דלא סגי לי' בהא אלא שהוסיף להקשות ועוד בתי כותים וכו' כיון דלא שייך התם על מנת כלל ע"כ חוץ הוא:
ונראה לי דכך הכוונה לפי מה ששנינו פי"ג דנגעים משנה ד' דבית המנוגע המוחלט מטמא מתוכו ומאחוריו ואפילו במוסגר האבנים המנוגעים עצמן מטמאין מאחוריהם כמ"ש הר"ש שם מן התוספתא, ומעתה אי יש לאחר בית מאחוריו ממילא הנוגע בביתו של האחר ג"כ טמא, ואף דבמשנה ב' שם אמרו דבזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח של חבירו משום דגבי נתיצה כתיב אבניו ואת עציו ולא של חבירו מ"מ היינו דוקא כשהוא נותץ אבל כל זמן שהנגע בו מטמא מאחוריו, והשתא ס"ד אף דבתי כותים מיטמאין בנגעים היינו ביש נגע בביתו אבל בכה"ג שיש לכותי בית מאחורי הכותל ששם הנגע בכה"ג כיון דאי מטמאינן לה מיטמאי נמי בתי כותים לא מטמאינן לה כלל ולא מיטמאי בתי ישראל רק באופן שע"י טומאה זו לא יתטמאו בתי כותים אבל באופן דאי מטמאינן לה יתטמאו בתי כותים לא מיטמאי אפי' בתי ישראל, ובאמת לא ניחא להו לומר כן דמפני טומאת בתי כותים לא יתטמאו בתי ישראל, ואהא מקשה עוד דבתיהם אינן מתטמאין כלל ואפילו מטמאין לבתי ישראל לא יתטמא ביתו של כותי כלל א"כ פשיטא דבית ישראל טמא, ואע"ג דתניא בתוספתא ומייתי לה הרמב"ם ז"ל בהלכות טומאת צרעת הלכה י"ב בית שצידו אחד כותי וצידו אחד ישראל אינו מטמא בנגעים אין הכוונה דאחורי הכותל דר שם כותי רק:
בבית גופא ששם הנגע צד אחד שייך לו אז אינו מטמא כיון שאין בתי כותים מטמאין ממילא כל שיש לכותי חלק בו אינו מטמא, אבל כה"ג וכגון אבן שבזיות דבזמן שהוא חולץ חולץ את כולו משום דכתיב וחלצו אבל אי צד השני שייך לכותי ודאי אינו חולץ רק שלו וכמו כן אינו טמא רק שלו ולא של כותי והוא אינו פוטר את של ישראל כיון דבית ישראל בפני עצמו הוא, ויש לפרש עוד דס"ד דמראות חלוקות הן ומראה הטמא בישראל טהור בכותי וכן להיפך הטמא בכותי טהור בישראל, אבל הראשון עיקר לפע"ד:
בתוס' בד"ה אבל בעל מנת לכאורה הי' נראה וכו'. דבריהם צריכין ביאור כי לא נתבאר דעתם בחוץ אי גם בהא נסתפקו דדוקא באמר חוץ מפלוני לא תהא מותרת לו כלל בהא פליגי רבנן אבל באומר חוץ מנישואי פלוני ולא שייר בזנות מודו רבנן או דוקא בעל מנת מספקא להו אבל בחוץ פשיטא להו דאפי' חוץ מנישואי פלוני פליגי רבנן והנה מהא דאמרינן לקמן לר"י הגלילי אלא בחוץ משמע לכאורה דבחוץ נמי בלא תנשאי מודו רבנן, דאי פליגי בלא תנשאי אכתי קשיא הא הותרה אצלו בזנות מיהו יש לומר דמ"מ קשי' לי' לר"א דאיהו מתיר אפילו בלא תנשאי ולא תבעלי וס"ל לתוס' דבחוץ בכל גווני פליגי רק בעל מנת נסתפקו אי בלא תנשאי מודו או אפילו בלא תבעלי:
ותדע לך שהוא כן דאי ס"ד דבחוץ נמי נסתפקו התוס' א"כ מה נפקא מינה בין על מנת לחוץ כיון דלא פליגי רבנן בחוץ רק כשאסר לגמרי ובהא גם בעל מנת פליגי והיכי קאמר בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודו הא אין הפרש בין זה לזה כלל:
אלא שיש לדקדק אי ס"ד דבחוץ ודאי פליגי רבנן בכל גווני אלמא אף דהותרה בזנות לא איכפת להו לרבנן א"כ מ"ש על מנת דמודו בהותרה בזנות ופליגי באסר לגמרי דאי לשון על מנת גורם כיון שאמר דרך תנאי א"כ ה"ה באסר לגמרי ואי דלא מהני לשון תנאי א"כ בלא תנשאי ג"כ הא בחוץ פליגי אפי' הותרה בזנות:
לכן נראה לי ברור דכוונת התוס' כך דבחוץ טעמא אחרינא איכא נהי דס"ל לר"א דלא איכפת לן שיור של פלוני לגבי אינך שלא שייר אצלם כלום כדדריש מקרא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה רק מאישה פסולה לכהונה אלמא הוי גיטא אבל מ"מ פשיטא דמודה ר"א דלאותו ששייר אצלו ודאי אסורה לגמרי, ונהי דלא אסר רק נישואין מ"מ כיון ששייר נישואין הרי שייר בגט אצל זה עכ"פ ואצל זה ששייר ודאי לא הוי גיטא ואסורה לו לגמרי רק דלא איכפת לן מה ששייר אצל זה לגבי אינך הלכך ממילא אין הפרש בחוץ כלל בין שאסר הכל או נישואין גרידא דס"ס אסורה לו לגמרי ושפיר פליגי רבנן דשיור של זה הוי שיור גם לאינך, והיינו דקאמר לקמן בפשיטות אלא בחוץ דבחוץ לא הותרה כלל אפי' אמר חוץ נישואי פלוני) משא"כ בעל מנת שפיר יש לומר דדוקא בעל מנת שלא תנשאי כיון שהותרה אצלו בזנות לא הוי שיור כלל. אבל בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי שלא הותרה כלל לזה, לרבנן הוי שיור גם לאחריני ולר"א לא איכפת לן כיון דלאחריני לא שייר מידי:
אמנם בעיקר דברי התוס' יש לדון דכיון דחוץ אסר לגמרי כמו שבארנו א"כ ממילא על מנת דמודו רבנן דומיא דחוץ הוא אפילו התנה על הכל גם יש להביא ראי' מהך דלקמן דמבעי' לן חוץ מזנותך מאי נפשוט מאבא ואביך ויש להבין דלמא שאני אבא ואביך שלא התיר כלום דנישואין בלא"ה ליכא בהו ולא שייך בהו כלל וזנות לא התיר לכך הוי שיור אבל באחר כיון שהתיר נישואין לא הוי זנות גרידא שיור וצ"ל דעכ"פ פשיט כה"ג דאבא ואביך באחר שהתנה על נישואין דרך תנאי א"כ לא שייך בה נישואין מכח התנאי דהוי א"א רק תנאי לא הוי שיור וממילא חוץ מזנותך הוי ממש כמו אבא ואביך דהא נישואין לא שייך וזנות לא התיר ש"מ דוקא אבא ואביך דהוי על זנות ערוה בלא"ה אבל באינש אחרינא דלא הוי ערוה הוי שיור אף דנישואין הוי תנאי ולא שייר רק זנות. והשתא אי נימא דבעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי לכ"ע הוי שיור א"כ כ"ש בעל מנת שלא תנשאי וחוץ מזנותך דהוי שיור וליכא ספיקא כלל וע"כ דבעל מנת לא הוי שיור אפילו התנה על הכל, ומה שדקדקו מברייתא דלקמן לק"מ דבעי לאשמועינן דאפ"ה פליגי רבנן, גם מה שהקשו מר"י הגלילי דלקמן אינה קושי' כלל, דאנן אמרינן דבעל מנת אין הפרש כלל ופליגי בכל גווני ולמ"ד בחוץ פליגי בעל מנת לא פליגי בכל גווני הלכך שפיר קאמר אי בעל מנת היכי פליגי רבנן עכ"פ בלא תנשאי הרי הותרה בזנות ובודאי אין דעת ר"י הגלילי דעת שלישית לא כר"א ולא כרבנן, גם מה שכתבו מדלא פריך לרבנן בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי היכא מצינו אסור לזה ומותר לזה לק"מ לפע"ד דודאי לס"ד ע"כ קושית ר"י הגלילי בעל מנת ג"כ היכן מצינו וכו' ועל זה מקשה הרי הותרה בזנות אבל למאי דמסיק דבחוץ פריך ס"ל דבעל מנת דדרך תנאי הוא לא שייך להקשות כלל היכי מצינו דמ"ש מכל תנאי דעלמא, כנ"ל:
בא"ד דאל"כ אדמפליג בסמוך וכו' עמהרש"א, ולחנם הביא ממרחק לחמו כי כוונת התוס' פשוט בהך ברייתא דבסמוך דמפליג בין חוץ לעל מנת הוי לי' לחלק בעל מנת גופא בין על מנת שלא תנשאי ולא תבעלי לעל מנת שלא תנשאי גרידא דבהא לא נחלקו ובהא נחלקו,
בא"ד אע"ג דבאלא אסור נישואין ובעילה. דבריהם מגומגמין קצת דמעיקרא בריש דבריהם משמע דהא בהא תליא דאי מודו רבנן בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי ממילא אי בעל מנת פליגי לא פליג ר"א רק בלא תנשאי שהרי הביאו ראי' מברייתא דבסמוך דלא נקט במילתא דר"א רק לא תנשאי וכאן משמע דהא פשיטא דאי על מנת הוא פליג ר"א אפי' בלא תנשאי ולא תבעלי, ונראה לי דעיקר כוונתם דכיון דבעי על לשון אלא חוץ הוא או על מנת הוא א"כ הך לשון אלא דדנין על מנת מאיזה צד נימא דרק על נישואין על מנת הוא ולא על ביאה, ובשלמא אי הוי מספקינן אי אמר כך או כך א"כ יש לומר דהספק דמיירי דאמר כך אבל אנן בלישנא דאלא מספקינן אי חוץ או על מנת א"כ ודאי היתה הכוונה נישואין ובעילה ומ"מ חלוק על מנת מחוץ, כנ"ל:
בד"ה אמר רבינא, ומדתנן ריש זבחים וכו'. כבר כתבתי דלק"מ דשאני התם דקתני בהדי' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ורק הכא קא מבעי' לי' דלא קתני אלא לפלוני לא תהא מותרת וכן בהך דנגעים אלא של כותים אין מיטמאין וכמו כן לפי מה שכתבתי דמהיכא דליכא למיטעי כלל אין להביא ראיה כלל פשיטא דלא קשי' מידי: