אור ברסלב

תפארת יעקב על גיטין· רבי יעקב גזונדהייט

דף פ.

דף עט:

במשנה כתב סופר וכו'. עמ"ש לעיל דף י"ט ע"ב ליישב קושית התוס' שם דהא צריך לקרות הגט דהכא מיירי דעידי מסירה אינם כאן ואי לא הוי חיישינן דהוחלף מסתמא עשו כדין אבל השתא מחמת ריעותא דהגט יוצא מיד הבעל ושובר מאשה אמרינן דהוחלף ולא קראוהו דכל היכא דאיכא ריעותא חיישינן שטעו עדים ועשו שלא כדין כמו בשטר שנפל וכדומה ומהאי טעמא לא חייש ר"א לאחר זמן ואמר דקנוניא עשו דמסתמא עדים קראוהו, ע"ש שהקשיתי שם על תירוצי התוס' קושיות חזקות

בגמרא מלכות הפרסים שאין להם לא כתב ולא לשון. יש לדקדק לפי מה שפירש"י וכפי הנראה לשון הגמרא בסמוך דעיקר הטעם דלא כתב מלכות א"כ מה בכך דלא היו מתקנאין ס"ס לא כתב מלכות וצ"ל כיון דבלא כתב זמן כלל הולד כשר אפילו לר"מ כדמוכח לקמן גבי ג' גיטין וע"כ דדוקא בלא כתב זמן כלל לא היו מקפידין אבל כל שכתב זמן ולא תלה הזמן במלכות היו מקפידין הלכך ס"ד כיון שתלה הזמן בפרסיים לא היו מתקנאין בה והוי כלא כתב זמן כלל, ומה שפירש"י במשנה דלא כתב מלכות היינו בכתב זמן וכן מה שאמר עולא מפני מה תיקנו מלכות הכוונה שיהא הזמן דבק במלכות לא בדבר אחר, ועיין מה שאכתוב לקמן בתוס' בד"ה מפני מה ולקמן ע"ב בגמרא בד"ה זו דברי ר"מ עוד בזה:

בתוס' בד"ה שינה שמו, לא שינה ממש כדאמר פרק שני וכו' כוונתם דאי שינה ממש למה לי שינה הא בפ"ב מוכח דבלא כתב כלל ג"כ אין בו ריח גט כלל ולמה לי שינה והיינו מדפריך התם והא בעינן שמו ושמה, וכ"כ התוס' לעיל פ"ב שם דהכא מיירי שכתב שם דיהודה בגליל והיינו מכח קושיא הנ"ל והמגיה פרק רביעי דף ל"ד טעה בזה ואדרבא נראה לי דבהא אפשר דאין הולד ממזר כיון דאינו רק ת"ה בלבד שכתב שם של נתינה או כתיבה אבל כוונת התוס' דגירש בגליל בשם דיהודה וקמש"ל דאפילו שינוי כזה פסול, ועיין מ"ש בחידושי לא"הע סימן קכ"ט בזה:

בד"ה ושם עירו ושם עירה, אומר ר"י וכו' כיון שאין צריך לכתבו כלל וכו'. משמע מדבריהם דשם עירו דהיינו מקום דירה צריך לכתבו והא דקתני שינה דמיירי בב' שמות בב' מקומות כמ"ש התוס' בדיבור הקודם אלא שיש לדקדק דפריך לקמן בהי' במזרח אילימא בעל וכו' וקשה היאך ס"ד בעל למה לי שינה תיפוק לי' דלא כתב שם עירו כמו שהקשו התוס' בשמו ושמה, ובמזרח ומערב אין לפרש ב' שמות בב' מקומות:

ונראה לי דודאי מזרח ומערב אין לפרש מזרח העולם ומערב העולם דאיזה גבול יש בעולם שיתחיל מזרח או מערב ואין כותבין כלל שזה האיש ממזרח העולם או ממערבו רק הכוונה שציין העיר למזרח המדינה או למערבה, והשתא מצד לא כתב לא איכפת לן דהא כתב שם העיר רק לפי ששינה גבולה פסול ושפיר פריך דמ"מ היינו שינה שם עירו כיון דאפילו שינה בב' שמות פסול כ"ש בהך אמנם בדברי הרא"ש מבואר דאפילו שם דירה אין צריך לכתבו כלל ומ"מ בשינה פסול דהשינוי גורם הפסול דניכר מחמת זה לאיש אחר רק בלידה אינו ניכר לאיש אחר וכיון שאין צריך לכתבו כשר ונראה דלא פליג ר"י על ר"ת דכל היכי דהשינוי גורם הפיסול דניכר מחמת השינוי לאחר דפסול אפילו אין צריך לכתבו רק בשינה שם דירה לר"י בלא"ה פסול מחמת לא כתב, ועמ"ש בחידושי לא"הע סי' קכ"ח בענינים הללו וכאן קצרתי:

בא"ד ור"ת הביא ראי' וכו'. לכאורה מוכח מכאן דאי כתב בגט כהן על שאינו כהן כשר אבל באמת הא ליתא דגט שאני דכל שניכר מחמת זה לאחר לא מיקרי סיפור דברים ובשם כהן הוא נראה כאחר ואנן ספר כריתות בעינן סיפור דברים של כריתות משא"כ בשטר דלא בעינן סיפור דברים רק העדים יוציאו קול ומאחר שהן יודעין מי הוא לא איכפת לן במה שלא ידעו שאינו כהן כיון שאינו גוף העדות רק ר"ת מדמה כהן בשטר להך דהכא לשינה מקום לידה דמשום סיפור דברים לא איכפת לן בלידה בגט כמו התם בכהן בשטר דאינו ניכר בזה לאחר רק שנפסל דחתמו שקר וזה מוכח דכל שאינו צריך לא איכפת לן:

בא"ד ומקום עמידה נמי כו' ולהכי לא מוקי בבעל וכו' תמוה לי דהא כל עיקר ספיקא דצריך לכתוב עמידה דזה בכלל שם עירו א"כ שפיר פריך דכל שנפרש בעל בכלל שם עירו הוא ואי אינו בכלל שם עירו בודאי אין לנו להצריכו כיון דלא תנן רק שם עירו לא מקום עמידתו וע"כ דס"ד שהוא בכלל א"כ למה קתני מזרח ומערב בפני עצמו ואפילו אי נפרש כוונת התוס' דמ"מ מנא להו להקשות דלמא לכך קתני מזרח ומערב דשם עירו הוי ס"ד דירה בלבד קמש"ל אפילו עמידה, אבל מ"מ יש לתמוה אי נימא דבעינן עמידה א"כ דינו ממש כמו שם עירו דהיינו דירה א"כ אמאי לא ערבינהו מזרח ומערב בהדי שינה שם עירו כיון דתרווייהו שוין וכמו דמודו רבנן לר"מ בשינה שם עירו דהיינו דירה ה"ה בשינה מקום עמידה, ובגמרא דייק לקמן דרבנן מודו מדלא ערבינהו, ועמ"ש לקמן בגמ' בד"ה אילימא בעל ליישב דברי התוס' בזה:

ודע דבעיקר מה שכתבו התוס' דלא בעינן עמידה ובשינה כשר נראה לי דהיינו דוקא בכתב שם עירו דהיינו מקום דירה אבל בלא כתב שם עירו רק מקום עמידה פשיטא דמקום עמידה הוי במקום שם עירו וממילא בשינה פסול כמו שינה שם עירו ממש, ולפי זה יש להקשות לוקמא הי' במזרח בעל ולא כתב רק עמידה בלבד, ולקמן בגמרא בד"ה אילימא בעל אכתוב ליישב גם בזה ויתיישבו גם דברי ריב"ן שהניחו התוס' ביבמות דף צ"א בתימה ע"ש:

בד"ה מפני מה, וא"ת וכו' שמפרידין איש מאשתו. לכאורה לא היו צריכין לכל זה ויש לחלק בפשיטות דדוקא זמן של גט דאי לא כתבו הגט פסול היו מקפידין אבל זמן של שטר שאינו תיקון חכמים רק המלוה מעצמו כותב זמן שיטרוף מזמן השטר ואי לא יכתוב זמן יהא ידו על התחתונה ולא יטרוף רק מעת שיראהו לפני עדים וכיון שאינו תיקון חכמים ואין הכשר השטר תלוי בו לא היו מקפידין ומזה נראה דס"ל לתוס' דלא כרבינו ירוחם שהביא הב"י סי' מ"ג דשטר שאין בו זמן כשר לגבות בו משעה שהראהו לפני עדים, ועמ"ש בספרי ת"י שם:

בגמרא אילימא בעל היינו שינה שם עירו וכו'. כבר כתבתי שיש לתמוה על ראיית ר"י בד"ה ושם עירו מדלא מוקי כאן בשינה מקום עמידה דמה בכך דאכתי הוי לי' לערבינהו כיון דרבנן מודו לר"מ בשינה שם עירו וה"ה מקום עמידה, ועוד דמקום עמידה נמי שינה שם עירו הוא ושפיר פריך היינו שינה שם עירו והיכי דייק ר"י דמקום עמידה לא איכפת לן, ועוד דהוי לי' לאוקמא כשלא כתב רק עמידה בלבד דאז הוי כשינה שם עירו דמקום עמידה מהני לשם עירו לכ"ע אפילו למאן דפוסל בלא כתב שם עירו אם כן בשינה פסול, וכמו שהוכחתי בא"הע סימן קכ"ח באריכות:

אמנם יש ליישב דברי ר"י דודאי ידע ר"י בלי ראיה דשם עירו אינו רק מקום דירה דזהו לשון שם עירו רק דס"ד דשם עירו מודו רבנן דהוי ממזר אבל עכ"פ עמידה צריך לכתחילה אבל שיהא בעמידה ממזר אין צריך לראיה דהא שם עירו תנן לא עמידה רק דס"ד דלכתחילה צריך לכתבו, וזה שהביאו ראי' דאי ס"ד דלרבנן ג"כ צריך לכתבו לכתחילה א"כ לוקמא הי' במזרח בעמידה וכיון דצריך לכתבו ושינה לר"מ הוי ממזר ורבנן פליגי עלי' ולא מודו רק בשינה מקום דירה ומזה הוכיחו דעמידה אין צריך לכתבו כלל וממילא לא קשיא דלוקמא בלא כתב רק עמידה בלבד ושינה דבהא שפיר קשיא היינו שינה שם עירה ורבנן ג"כ מודו בהא, כנ"ל:

ונראה לי שזאת היתה כוונת ריב"ן שהביאו התוס' ביבמות דף צ"א שפי' הי' במזרח בעל וכתבו התוס' דליתא דהוא נגד הש"ס כאן דפירשו להדיא סופר. ויש לתמוה שיהא נעלם מעיני ריב"ן גמרא ערוכה, ולהנ"ל ניחא דס"ל לריב"ן דאין הכוונה לפרש סופר דשינה מקום הסופר והעדים בשעת כתיבתו וחתימתו, רק דמעיקרא ס"ד דהבעל כתב הגט בעצמו באיזה מקום ושינה מקום שכתב בו א"כ היינו שינה שם עירו ואין נ"מ בין אי שינה מקום דירתו או עמידתו דהכל נכלל בשם עירו ועל זה משני דסופר כתב הגט במקום אחר והבעל עומד במקום אחר או פסול אף דלא שינה מקום עמידת הבעל ואדרבא כתב בגט מקום עמידת הבעל שהוא שם פסול מכח הך דאמר רב לספרי, וכוונת ריב"ן דהי' במזרח אפילו לפי המסקנא על הבעל קאי רק כתב במערב מפרשינן לסופר לא שהבעל כתבו ושינה מקומו דהיינו שינה שם עירו רק הבעל הי' במזרח וכתב הסופר הגט במערב פסול במה נפשך אי כתב מקום עמידת הבעל במזרח פסול מכח דאמר רב לספרי ואי כתב עמידתו במערב פשיטא דפסול דהרי שינה שם עירו וכל שכתבו הסופר במערב פסול:

ואף דביבמות דף קט"ז מוכח דאם כתבו במקום שהסופר והעדים שם כשר אפילו הבעל במקום אחר היינו דשם מבואר דכתב שם הדירה של הבעל אנא ענן בר חי' מן נהרדעי וזהו מקום דירתו האמיתית הלכך אף שכתב בסורא מתא ולא הי' הבעל שם לא איכפת לן אבל בלא כתב מקום דירה כלל רק מקום עמידה כל ששינה פסול וכוונת ריב"ן דאי נפרש הי' במזרח הסופר א"כ ע"כ דוכתב במערב הכוונה שכתב בגט מקום מערב אבל כל שכתב בגט מקום עמידת סופר כשר ובאמת הכל תלוי בעמידת הבעל שאם הי' הבעל במקום אחר פסול לזה פי' הי' במזרח על הבעל:

ומה שהכריחו לריב"ן לפרש כן הוא דקשיא לי' דע"כ בלא כתב מקום פסול דאי כשר מאי קפידא יש בסופר בשינה כמו שהקשו התוס' גופא אחר שהשיגו על ריב"ן דמאי קפידא יש בסופר, ועוד כיון דגט מאוחר כשר אפילו בעדים אין קפידא וע"כ דבלא כתב מקום פסול א"כ למה לי שינה תיפוק לי' דלא כתב מקום, לזה הוכרח לפרש הי' במזרח בעל וקמש"ל אף שכתב מקום מסירת מילי הוי כלא כתב, רק התוס' הי' גירסתם הי' במזרח מאן וכו' מוכח בהדיא דהי' במזרח מוקמינן בסופר, ומהאי טעמא קשיא להו מאי קפידא יש בסופר, אבל כפי הגירסא שלפנינו הי' במזרח וכתב במערב מאן וכו' שפיר יש לפרש כריב"ן דעל וכתב במערב שאלו מאן אילימא בעל הרי שינה מקום עמידתו והוי שינה שם עירו ואי דכתב מקום דירה חוץ עמידתו באמת לא איכפת לן כיון שאין צריך לכתוב עמידה חוץ דירה אין קפידה בשינה ומשני דסופר כתב במערב והבעל הי' במזרח, והשתא אמרינן כיון דצריך לכתוב מקום בלא כתב פסול וס"ד כיון שמסר מילי באותו מקום שכתב בגט הוי ככותב מקום עמידה קמש"ל דמקום מסירת מילי לא הוי כמקום עמידה ואי כתב מערב פסול דהבעל לא הי' שם והרי שינה מקום עמידתו של בעל ודוק ועמ"ש בחידושי לא"הע סי' קכ"ח בזה ושם העליתי דכל שלא כתב רק מקום עמידה או לידה ושינה בהם פסול כמו שינה שם עירו אבל אי כתב מקום דירה חוץ מזה אז אין שינוי בלידה ועמידה פוסל ע"ש:

שם אלא סופר כדאמר להו רב לספרי'. יש לדקדק למה לי' לומר כדאמר להו רב לספרי' הוי לי' לומר בפשיטות ששינה מקום עמידת סופר ועדים ומה צורך לפרש דנמסר להם מילי במקום הנכתב בגט רק כתבוהו במקום אחר ורב דקאמר לספרי' דביקש להודיעם דאפילו בכה"ג לא יחשבו שיכולין לכתוב אותו עיר שנמסר להם מילי רק מ"מ יכתבו מקום הכתיבה אבל במתניתין יש לומר בפשיטות ששינו וכתבו עיר אחרת , וצ"ל דקשיא לי' במה נפשך אי בלא כתב מקום פסול למה לי שינה תיפוק לי' דלא כתב מקום הכתיבה ואי בלא כתב כשר למה בשינה פסול, וכמו שהקשו התוס' לעיל דף ך' בשינה שמו ושמה ומתוך קושיא זו פירשו שם וכאן בד"ה שינה דאין הכוונה שינה ממש רק שיש לו ב' שמות בב' מקומות ולכך תירצו גם כאן כדאמר רב לספרי' שכתב מקום שנמסר לו מילי וס"ד דסגי בהכי, והוי ככתב מקום ויצא ידי תקנת חכמים לכתוב מקום קמש"ל דבהא לא סגי רק צריך שיכתוב מקום כתיבה ממש וכיון ששינה פסול:

אך לפי זה יש לתמוה בתוס' בד"ה כי יתביתו כיון דהוכחנו דבלא כתב כלל פסול א"כ כל מה שכתבו ושקלי וטרי לענין מאוחר אין לו מקום כלל דמ"מ פסול מטעם דעכ"פ לא כתב המקום וע"כ דס"ל לתוס' דאף דבלא כתב כשר יש טעם לפסול בשינוי א"כ למה לי' לאוקמא משנה במסירת מילי לוקמא בשינה סתם:

אמנם דברי התוס' ברורים דודאי לר"מ דסובר כל המשנה הולד ממזר אין מקום לכל דבריהם, והסוגיא דהכא דאזלא אליבא דר' מאיר בודאי אפילו לא כתב כלל הולד ממזר וכ"ש בשינה ולכך הוצרך לאוקמא במילי כנ"ל, רק כוונת התוס' דהא גם רבנן מודו לר"מ בהי' במזרח וכו' דלא תנשא עכ"פ ואפילו נשאת איכא מ"ד דתצא לרבנן רק הולד אינו ממזר ולדידהו בודאי צריך טעמא לפסול בשינה שלא יאמרו מזויף הוא דבלא כתבו כלל בודאי כשר כמו בשלום מלכות דמכשרי רבנן לגמרי לקמן כיון דלית להו כל המשנה רק בג' גיטין מודו דלכתחילה לא תנשא דאל"כ לא הועילו מחשש בת אחותו ופירי אבל כאן בשינה שם המקום למה פסלו רבנן הא לא גרע מלא כתב וע"כ משום שיאמרו מזויף הוא וכיון דמאוחר כשר אין חשש ועל זה סובב כל דבריהם, והשתא לק"מ דבגמרא דאזיל לר"מ הוצרך לומר במסירת מילי משום דלדידי' בלא כתב ג"כ פסול ומקמש"ל שינה וע"כ דקמש"ל אפילו כהאי גוונא הוי שינוי, ובתוס' דאזלי אליבא דרבנן הרי יש טעם לפסול בשינה אף דבלא כתב כשר:

ובזה מיושב היטב מה שיש לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ג הלכה כ"ד שכתב שם וכן התקינו חכמים שיכתוב זמן בגט ומקום כתיבתו כשאר שטרות שמא תהא אשתו קרובתו וכו' ולפיכך תיקנו זמן בגיטין, גט שיש עליו עדים ואין או שהוא מוקדם או מאוחר או שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו וכו' או שכתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד כל אלו פסולין עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו עכ"ל, ושם בהלכה כ"ח כתב האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט בטל הרי אלו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה לא הזמן שאמר להם הבעל בו כתבו ולא אותו המקום כיצד וכו' ששם נכתב הגט כשאר שטרות עכ"ל:

ויש לתמוה בדברי הרב ז"ל טובא, חדא דהא ודאי מה שכתב הרב ז"ל הי' בירושלים וטעה וכתב בלוד אסופר ועדים קאי דאי הבעל היינו שינה שם עירו כדמקשינן בש"ס, ובפירוש כתב הרב ז"ל לקמן שם דבהא אינו גט כלל ולא שהוא פסול דכללה כייל הרב ז"ל דאינו גט ופסול תרי מילי נינהו וא"כ היאך לא זכר מה דאוקמא בש"ס דמסר להו מילי בלוד ומ"מ פסול, והך דמסירת מילי כתב אח"כ סוף הפרק ולא זכר שם דפסול אפילו דיעבד רק דיכתבו כך כמו בשאר שטרות, ומשמע לכאורה כמו בשאר שטרות אין קפידא דיעבד ה"ה בגט ועכ"פ הי' לו לכלול בהדי פסולי דקא חשיב כאן כיון דכך אוקמה בש"ס להך דהי' במזרח, ועוד דראשית דברי הרב ז"ל דהתקינו לכתוב בגט זמן ומקום ובתר הכי כתב גבי זמן שהקדים או איחר או שלא כתב ובמקום לא זכר רק שינוי המקום בלבד לא שלא כתב המקום כלל, ובודאי אי הי' כוונתו לפסול גם במקום בודאי הי' כתבו כמו זמן:

ולהנ"ל דברי הרמב"ם ברורים דודאי לר"מ כל שלא עשה כתיקון הן בלא כתב המקום או שינה או נמסר להם מילי באותו מקום אף דבשטר אין כאן רק משום מיחזי כשיקרא ודיעבד אין קפידא מ"מ בגט פסול והולד ממזר אבל לרבנן בלא כתב המקום אפילו לכתחילה תנשא ולא דמי לזמן דיש בו משום בת אחותו ואי לאו דמיפסל לא הועילו חכמים בתקנתן כמבואר בגיטין דף י"ח (וכפי פי' הרמב"ם שם בגזי' לזמן) משא"כ בלא כתב המקום אפילו לכתחילה תנשא:

אמנם בשינה המקום בזה לרבנן ג"כ פסול משום הזמה דעדים יהיו ניזומים וגט מאוחר פסול ג"כ להרמב"ם ולא נוכל ליישב דמאוחר הוא אבל בנמסר להם מילי באותו מקום לא יהיו ניזומים דבאמת נמסר להם שם מילי וכתבו מקום מסירת מילי ואף דמשום מיחזי כשיקרא איכא מ"מ לא נפסל בכך כמו כל שטר כה"ג כיון דמשום כל המשנה וכו' ליכא לרבנן ולכך כתבו הרמב"ם הך דמסירת מילי בפני עצמו והיינו דלכתחילה לא יעשו כן אבל מעיקרא בדיני גט פסול זכר שינה סתם דרק בהא פסול דכיון דמאוחר פסול ממילא יהיו ניזומים כיון שלא היו שם כלל באותו יום וגם מילי לא נמסר להם כלל שם בודאי הגט פסול לגמרי לכך בשינה פסול גם לרבנן, ובגמרא דמוקמינן מזרח ומערב במסירת מילי היינו לר"מ דלדידי' גם בלא כתב פסול הוצרך לאוקמא במילי דיהא עדיף מלא כתב דאל"כ יקשה למה לי הי' במזרח וכו' תיפוק לי' דבלא כתב מקום פסול ולר"מ גם במסירת מילי הוי ממזר דס"ס שינה ממטבע שטבעו חכמים, ועמ"ש בחידושי לא"הע סי' קכ"ח ס"ק א' ולקמן בתוס' בסמוך:

בתוס' בד"ה כי יתביתו, ואור"י וכו' עד סוף הדיבור לפי שנראה לפע"ד שלא עמדו המפרשים על תוכן כוונת התוס' בדיבור זה, גם לבאר דבריהם שלא יסתרו לדברי התוס' יבמות דף צ"א והוא דבר הנוגע לדינא ראיתי להאריך בזה ולברר הכל על נכון:

הנה הרב רמ"א בהגהת ש"ע סי' קכ"ח הביא דעת הרב בעל ספר התרומה שגם על מקום עמידת הסופר יש להקפיד והמרדכי נסתפק בזה וכתב הב"י שם דמדברי התוס' כאן נראה כדעת סה"ת שכתבו להדיא דשמא גט מאוחר אינו כשר אלא בהיו שם הסופר והעדים ביום הכתוב בגט מבואר דגם בסופר יש קפידא:

אמנם בתוס' יבמות דף צ"א בד"ה הי' יש תימה רבה דמעיקרא כתבו בהדיא דסופר אין קפידא כלל ומיד כתבו דבגט מאוחר צריך שהיו סופר ועדים ביום הכתוב בשטר באותו מקום, ולא עוד שהקשו קושי' מהך דמצאו באשפה כשר דניחוש דהסופר לא הי' שם והתם ליכא רק סופר והנה הרב מהרש"ל ומהרש"א כתבו שם דמעיקרא דרך אפשר כתבו ואח"כ אזלי בתר סברתם דסופר דוקא, והוא תמוה לכל מעיין שם בתוס' דעכ"פ היאך הקשו קושיא תיכף ממצאו באשפה דהא יש לומר סופר לאו דוקא גם בלאו הכי קשה מה זה שכתבו בקושיתם ממצאו באשפה דניחוש שמא איחרו ותיפוק להו בפשיטות דניחוש דלא היה שם, ולפי דעת הפוסקים דסופר דוקא אינו ענין למאוחר ובכל גט בעינן סופר בעיר דוקא אפילו אינו מאוחר:

אך באמת דברי התוס' ברורים דבלא"ה יש להבין שהביאו ראיה דבשטר כשר בשינה מקום העדים מהך דפרק אחד ד"מ, והוא תמוה דתינח לפירש"י שם אבל לפי מה שפירשו התוס' פרק אד"מ ליכא התם שינוי מקום כלל, וכבר תמה הר"ן על דברי התוס' הללו וביותר תימה שכתבו בהדיא פאד"מ שם דלחנם דחק רש"י רק הפי' כמו שפירש הר"ן כאן, ועוד דמתוך דבריהם כאן גופא מוכח שלא היו מפרשים כפירש"י שהרי כתבו אלמא אע"פ שלא היו בעיר ביום הכתוב בשטר ואי אזלי בתר פירש"י הוי להו לומר אע"פ שלא היו שם בעת כתיבתו ומדכתבו ביום הכתוב בו ש"מ דביום כתיבתו היו שם רק ביום הכתוב בשטר לא היו והרי זה כפי פיר"י שם פרק אד"מ וא"כ איזה ראי' הביאו משם להכשיר שינה מקום דשם לא הי' שום שינוי שהרי נכתב באמת באותו מקום ככתוב בשטר

וברור דכוונת התוס' כך דודאי ע"כ ס"ל דבלא כתב מקום כלל ודאי כשר דיעבד רק בשינה פסול והטעם דאף דאם נשתנה דבר שאינו צריך לא איכפת לן היינו דוקא בשינה מקום לידה או כהן אבל כאן בשינה מקום עמידת העדים יוכל לבוא לידי הזמה ויאמרו שהוא שקר וכן כתבו התוס' בהדיא ביבמות שם דזהו הטעם דבעינן מקום עמידת העדים משום שאם יכתוב מקום עמידת הבעל והעדים במקום אחר יוכל לבוא לידי הזמה, ועל זה כתבו דבשטר כשר דיעבד אפילו שינה מקום העדים דהא חזינן פרק אד"מ דאם הוזמו אנו מתרצין לומר מאוחר הוא ומכשירין השטר א"כ ממילא יש להכשיר שינוי מקום העדים בשטר דאי משום שיכולין לבוא לידי הזמה הא אם יוזמו לא נפסל דנאמר מאוחר הוא ועל זה קשיא להו בתר הכי דהא גט מאוחר נמי כשר ועל זה כתבו דגט אינו כשר מאוחר רק אם ביום שאיחרוהו עליו היו כולם שם והיינו שלא בא לידי הזמה כלל ואי אפשר להזימו כלל שהיו כולם באותו מקום ביום הכתוב בו אבל גט שהוא מאוחר ולא היו שם ביום שאיחרו עליו פסול א"כ ממילא פסול בשינה שיבוא לידי הזמה ולא נאמר מאוחר הוא כיון שלא היו שם כלל ביום הכתוב בשטר, ולכך דקדקו התוס' כשהביאו ראי' דבשטר שינה כשר דמהך דפרק אחד ד"מ מוכח עכ"פ דמאוחר כשר בכל גווני אפילו לא היו במקום זה ביום הכתוב בשטר דהא באמת הוזמו שהיו בבבל באותו יום ומ"מ כשר דאמרינן מאוחר הוא ש"מ דמאוחר בשטר כשר אפילו לא היו שם א"כ ממילא כשר בשינה דאי אפשר לבוא לידי הזמה שנאמר מאוחר הוא ואף דבשינה לא היו שם הא מכל מקום נאמר מאוחר הוא דבשטר כשר מאוחר אפילו לא היו שם ביום הכתוב בשטר וז"ב בכוונת התוס':

ולפי זה דבר ברור דבגט מאוחר דבעינן שיהיו שם ביום הכתוב בשטר ואי לאו פסול א"כ אין נ"מ סופר או עדים דהא אם יוזם הסופר ממילא הוי כמו הזמת העדים דמ"מ כיון שיתברר שהסופר לא היה שם באותו יום שנכתב השטר רק במקום אחר א"כ על כרחך שלא נכתב באותו יום במקום זה כלל והיאך חתמוהו באותו יום במקום זה והוי ממש כמו הזמת העדים דאם באנו ליישב ולומר שחתמוהו קודם לאותו יום ונתאחר לאותו יום א"כ אפילו אין העדים ג"כ שם ניישב כך וע"כ דכל שיש סתירה בגופו של גט פסול בגט רק בשטר כשר] א"כ מוכרח שגם הסופר יהא שם:

ומה שכתבו התוס' ביבמות דסופר אין קפידא היינו בהך דהיני ושילי שאין שם איחור כלל רק נכתב ונחתם ביומו, והשתא שפיר כתבו דסופר לאו דוקא דכל שהעדים החתומים היו שם איזה הזמה יש כאן, ואי שיתברר שהסופר לא היה שם וכי בשביל זה לא נחתם ביום הכתוב בו דהא באמת נכתב ונחתם באותו יום ומה ענין הסופר להיות אצל החתימות וכיון דליכא צד הזמה כשר, אבל אם באמת היה הסופר כ"כ רחוק עד שהוצרך לאחר הזמן למקום העדים אז בודאי פסול דהא אם יבררו שלא היה הסופר שם באותו יום רק במקום שהיה באמת הרי בהכרח לא נכתב ביומו וכל שנתברר מתוך הגט סתירתו פסול ואין מיישבין לומר מאוחר הוא כמו בשטר לפי שגם במאוחר אין מכשירין רק באופן שהיו שם באותו יום שאיחרו עליו שלא יהא שום סתירה בגוף הגט אם כן ממילא יש קפידא בסופר כמו בעדים וזה ברור:

וזה שהקשו התוס' אח"כ ממצאו באשפה דשמא איחרו ולא היה שם, דייקו בהדיא שמא איחרו דבהא יש קפידא אבל בלי איחור אין קפידא כלל, וכן מעיקרא כתבו בהדי' דבגט מאוחר צריך עדים וסופר, וזהו כוונתם כאן ג"כ הכל בגט מאוחר אבל בגט הנכתב ונחתם ביומו בהא לא איכפת לן סופר כלל רק עדים כמו שביארנו ולפי זה מה שהוכיח הב"י הנ"ל מדברי התוס' כאן כדברי ספר התרומה ליתא, דלא כתבו רק בגט מאוחר אבל בגט הנכתב ונחתם ביומו דעתם להיפך דאין קפידא בסופר כלל:

ולפי זה מיושב גם כן מה שכתבו התוס' כאן דלא יפה עושין אותן שרגילין לכתוב הכתובה בעיר זה ולשלחו למקום החופה אף שלא יהא הסופר שם ביום החופה, והיינו משום דלכתחילה יש להקפיד גם בשאר שטרות וביבמות דף צ"א ע"ב בד"ה היה כתבו בהיפך והביאו ראי' ממה שנהגו לכתחילה לעשות כן דסופר אין קפידא, ואני תמה על הב"י שהי' לו להביא מדברי התוס' הללו כאן דמוכח דסופר דוקא דאל"כ למה אין עושין יפה, ולפי הנ"ל נראה דלא פליגי כלל דכאן נתכוונו לומר דאותן אין עושין יפה שכותבין כתובה בעיר אחרת והחופה תהא אחר זמן במקום אחר והסופר לא יהא שם ביום החופה אם כן בהא ודאי יש קפידא בסופר בגט דיעבד ובשטרות לכתחילה, ומה שכתבו ביבמות דנהגו לכתחילה היינו באותו יום גופא נהגו לכתוב במקום אחר והעדים חותמין במקום חופה ובהא לא איכפת לן סופר כיון שנכתב ונחתם ביומו כנ"ל, והבט וראה דכאן כתבו אף שלא יהא הסופר שם ביום החופה אבל ביבמות לא זכרו יום רק מקום חופה והיינו דכאן כוונתם שתהא החופה ביום אחר ובאותו יום לא יהא הסופר שם והזמן בודאי נכתב על יום החופה דאל"כ הוי מוקדם, אבל ביבמות לא מיירי רק באותו יום וזה מותר, ואל תשיבינו ממה שכתבו התוס' בהיני ושילי דסמוכין הן, אף שיכול לבוא מזה לזה ביום אחד משמע דלית להו לחלק כנ"ל, הא ליתא, דכוונתם אם באמת לא היו העדים שם כל היום וכן הסופר הי' במקום אחר כל היום אף דיכול לבוא ס"ד דקשה להזימם כיון שהיו יכולין לבוא קמשמע לן כיון שלא באו חיישינן שיזימום שהיו שם כל היום וראו דלא באו למקום הנכתב בגט ואין זה ענין להנ"ל:

ונראה לי דגם הרא"ש מודה דסופר דוקא בכהאי גוונא הרי דמביא ראי' להכשיר בסופר מהך דמצאו באשפה וניחוש שמא לא נכתב מקום הכתיבה ולא זכר שמא איחרו כמו שזכרו התוס' ביבמות, והיינו דהוא מביא ראי' להכשיר בגט הנכתב ונחתם ביומו אבל ממאוחר לא קשיא ליה כמו שתירצו התוס' דמסתמא נכתב ביומו ואז אין חשש לסופר, ומה שלא הביאו התוס' ראי' מזה ביבמות מעיקרא להכשיר בסופר בגט הנכתב ביומו משום דיש לדחות דתלינן דהסופר הי' שם או בידוע דהי' שם כמו שכתבו התוס' בתירוץ הב' ועל כל פנים יצא לנו מכל הנ"ל דבגט ששינה עמידת הסופר והיה רחוק מן המקום עד שאיחר הזמן לאותו יום שחתמו בו העדים במקום הכתוב בגט בהא ודאי הגט פסול כמו שביארנו [ומטעם מאוחר לא נפסל בהא כיון שלא חתמו רק אז כמבואר בש"ע אבן העזר סימן קכ"ז] אבל בגט הנכתב ונחתם ביומו ושינה מקום עמידת סופר למקום חתימת העדים בהא לדעת הרבה פוסקים אין קפידא ואין טעם באמת לפסלו כמו שכתבו התוס' ביבמות הנ"ל, ואפשר דגם בעל ס"הת מודה ולא פליגי כלל, ויתר הדברים כבר נתבאר אצלי בחידושי לא"הע סי' קכ"ח ס"ק ג' ע"ש:

בא"ד אך קשה לר"י דבפרק גט פשוט וכו'. כבר כתבתי לעיל בסוגי' דנכתב ביום ונחתם בלילה ובחידושי לא"הע סימן קכ"ז דאין מהך סוגיא דפרק גט פשוט שום ראיה להכשיר גט מאוחר, ודברי התוס' דלעיל וכאן צ"ע לפע"ד ואין צורך לכפול הדברים, גם מה שהקשו מהך סוגיא דיבמות היינו לפי פירושם לחלק בין הך דכל הגט להך דיבמות דהתם בכתב זמן של נישואין ובפרק כל הגט בכתב זמן אירוסין אבל לפי' רש"י ביבמות לא קשיא מידי דהך אינו גט היינו דהוי גט ישן וכלישנא קמא דלעיל דלא תנשא לכתחילה והך דיבמות כלישנא בתרא דתנשא לכתחילה או בנשאת דלכ"ע הוי גט, ע"ש ובחידושי לא"הע סימן קל"ב:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה