אור ברסלב

תפארת יעקב על גיטין· רבי יעקב גזונדהייט

דף עב:

דף עב.

בגמרא אי אמר ר"י בעל פה אי לא. פירש"י כגון גבי גט וכו' הדר בי' כו' הואיל ולא אמר מהיום ע"כ, ולפי דבריו משמע דאפי' כתב מהיום בגט לא מהני דאמרינן דהדר בי' דהא זמן כמהיום דמי ומ"מ אמרינן דהדר בי' לר"י וה"ה בכתב מהיום, ולפי זה רבנן. דפליגי אר"י אפילו אי ר"י פליג בעל פה ג"כ אבל לרבנן לא מהני אפילו כתב מהיום בגט, וכן נראה באמת לעיל דכיון דקאמר אם מתי שתי לשונות משמע וכל היכי דאמר אם מתי גרידא הוי כאומר לאחר מיתה א"כ אפילו כתב מהיום בגט לא מהני, אמנם מהך דלקמן פרק המגרש משמע להדי' דאי כתב בגט מהיום הוי גט אפי' לרבנן דהא אתקין רבא מיומא דנן לאפוקי מר"י ש"מ דבהא לכ"ע מהני, וכן פירש"י התם בהדיא ע"ש:

איברא יש לתמוה דהרמב"ם ז"ל בנוסח הגט זוכר מיומא דנן ולעלם כתקנת רבא ולמה פסק בפ"ט מה"ג דאם מתי לא הוי גט כלל, ונהי דפסק דלא כר"י מ"מ הא בכתב מהיום בגט אפילו לרבנן מהני, לכן נראה לי דסובר הרב ז"ל דהך דרבא דהתם לאו בגט משתעי דהא בגט לא כתיב איך פלוני פטר ותרך פלונית אינתתי' רק הבעל מדבר בעדו פטרית ושבקית וכו' לכן נראה לי דהתם בשטר שנותנין הב"ד לאשה שנתגרשה מיירי כמו שטר חליצה וכותבין בו שנתנוהו כדין בלי שום חשש כמו בגט חליצה וכותבין איך פלוני פטר ותרך אינתתי' מהיום ולעולם והיינו שכך זכר בעל פה מהיום וכך גירש, ומדלא זכר ודן ש"מ דלא בעי ודן ודחה דלא הוצרך לאשמועינן רק אלו שיש לטעות בהם אבל בכתב בגט בלבד ולא זכר בעל פה מהיום הוי אם מתי כלאחר מיתה ואפילו ספק לא הוי כיון שלא זכר מהיום בעת שאמר אם מתי, והרא"ש כתב בשם ר"ת דטוב לכתוב מעכשיו ולא מהיום אבל לא נזכר זה בדברי ר"ת רק שיאמר מעכשיו ועיין מ"ש בתוס' בד"ה אי אמר:

שם פשיטא מדסיפא לרבנן חולצת וכו' אע"ג דאביי ס"ל לקמן סוף פרקין דמודה ר"י בלכשתצא חמה מנרתיקה כפירש"י התם, והר"ן ז"ל כתב לקמן דהוי מצי לשנויי כן והוא תמוה דעכ"פ מאי פריך פשיטא מה דאביי פליג, אבל באמת לק"מ דודאי ר"ה קמש"ל חולצת והיינו דס"ד דלר"י הוי גט גמור קמש"ל דחולצת, ואהא פריך פשיטא דחולצת כיון דלא עדיף זמנו של שטר לר"י מאמר בפירוש מהיום לרבנן ואי הי' כוונת ר"ה לאשמועינן דלא כאביי אין החידוש דחולצת רק שאינה מתייבמת:

אמנם בעיקרא דמילתא כבר הוכחתי בא"הע סימן קמ"ד בראיות ברורות דלא נחלקו רבותינו רק במת דכיון דאין גט לאחר מיתה אבל בתנאי דעלמא לכ"ע בתנאי אם אינו גט רק לכשיתקיים התנאי, אמנם היינו דוקא בתנאי אם שאינו יכול להתקיים במיתה כגון ליתן לו מאתים זוז, אבל אם לא באתי ומת בהא מהני זמנו של שטר שלא יהא גט אחר מיתה אבל בלא מת אינה מגורשת רק אחר עבור הזמן ע"ש, ולפי זה יש לחלק בפשיטות בין הך דהכא להך דאביי דלקמן דהתם דאיכא לקיים שתיהן דאי יחיה לא יהא גט רק אחר כך כשתצא שפיר לא אמרינן אפילו לר"י דהוי ספק, אבל הכא כיון דאי לאחר מיתה אמר אין מציאות שיהא גט ונצטרך לומר דחזר בו וגם טעה דיש גט אחר מיתה לכך שפיר הוי ספק עכ"פ, וזה נראה לי ברור. ובהכי ניחא דקאמר לקמן לכשתצא הכל מודים אם תצא פליגי וקשה כיון דבבוקר הוי גט דהא בודאי אתא בוקר א"כ אי תנאי הוי ומעכשיו קאמר למה התנה הא ודאי יבוא בוקר, ולהנ"ל ניחא דע"כ לא הוי תנאי רק אי מת אבל אי יחיה באמת לא הוי גט רק כשיבוא בוקר כנ"ל, ובא"הע סימן קמ"ד וקמ"ה הארכתי בזה:

שם קמש"ל דלא רבי סבר כר"י ולא ר"י כרבי. יש לדקדק היאך שייך לומר כזה אתי למעוטי הך מה שאין ענין זה לזה כלל בשלמא רבי אתי למעוטי דר"י דס"ד כיון דסובר רבי דהוי גט דכל מה דאפשר ליפרושי מפרשינן דלא נימא חזרה הוא וגט אחר מיתה הוא א"כ ס"ד דאפילו על זמנו של שטר דנין דודאי מהיום קאמר ולא אחר מיתה קמש"ל דוקא באמר מהיום אבל ר"י דממעט לי' דרבי בהך דאם לא באתי מה ענין זה לזה, ונראה לי דהכוונה כיון דס"ל לר"י דהיכי דאמר כתבו ותנו אם לא באתי דמדהוי לי' לומר בהיפך ואמר כך ש"מ כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי וקשה הא יש לומר דבאמת נתכוין לומר כתבו ותנו מיד וחזר בו ואמר אם לא באתי ועל הכתיבה ונתינה קאמר וע"כ דכל כמה שיש לפרש דלא חזר לא אמרינן חזרה א"כ במהיום ולאחר מיתה ג"כ יסבור כרבי דלא אמרינן חזרה קמש"ל כזה גט אבל לאחר מיתה אמרינן חזרה הוא כנ"ל:

שם ר"י אומר כזה גט. תמוה לי לפי מה שפירש"י לקמן סוף פרק מי שאחזו דמעיקרא קס"ד דר"י פליג ארישא ג"כ דס"ל כתב גט על תנאי כשר ודחי לעולם אימא לך דפסול רק אסיפא פליג, והשתא מנין דלמעוטי דרבי אתי הא אתי למעוטי דרישא דמודה בה ר"י ולא פליג רק בסיפא ורחוק לומר דהך סוגיא דהכא למאי דס"ד לקמן דבאמת פליג ארישא ג"כ א"כ ע"כ למעוטי דרבי ולא כן פירש"י ז"ל בד"ה ר"י אומר מדהוי לי' למימר, והיינו כמסקנא דלקמן, לכן נראה לי ברור דמכאן ראי' למה שכתבתי לקמן שם לפרש בפשיטות ולא ס"ד כלל דפליג ר"י ברישא וליכא למ"ד דאין צריך לקיים תנאי עוד הקשיתי שם קושיא חזקה על פירש"י ז"ל, ולפי מה שפירשתי שם ניחא כאן ג"כ:

בתוס' בד"ה אי אמר וכו' כיון שאין כתוב בו מהיום עכ"ל. כבר כתבתי דלשון רש"י ז"ל נראה דאפי' כתוב בו מהיום לא מהני דהדר בי' ממה שכתוב בשטר אלא שהוכחת התוס' מהך דאתקין רב דלקמן פרק המגרש דמהתם מוכח דאי כתב בגט מהיום אפי' לרבנן מוכיח על אם מתי דמהיום קאמר אבל כבר הוכחתי מדברי הרמב"ם דהא ליתא, ומהתם אין ראיה כלל כמו שכתבתי בגמרא באריכות:

בד"ה לרבא פשיטא לי', מכאן קשה וכו' ואור"י וכו'. ולדעתי נראה פשוט דהתם או דלא כתב שטר כלל רק הקנה לו בקנין ואמר אחר מיתה ומספקא לן אי קנין כמהיום וכזמן דמי או דדוקא שטר מקנה כגון קרקע הנקנית באותו שטר או גט שהוא הכורת הוי הזמן ראיה אבל אי הקנה בקנין ונכתב שטר ראי' אין הזמן ראי' דהעדים כותבין מתי נעשה, כנ"ל:

בגמרא אמר ר"ה וכו' אף גיטו אם עמד חוזר. פירש"י ז"ל לא מבעי' היכי דאמר אם מתי וכו' אלא יהב לה גט סתמא וכו', וקשה לפירושו מהא דקי"ל לקמן פרק המגרש שלא להזכיר שום תנאי קודם התורף והשתא כיון דגט שכיב מרע אפי' בסתם הוי כעל תנאי א"כ תיכף כשאמר כתבו הרי כותב הסופר גט על תנאי ולרבא לקמן אפילו אמר בעל פה פסול לפני התורף, ולדעת רש"י לקמן אפי' נתקיים התנאי פסול אפילו בעל מנת עיי"ש, וצ"ל דמ"מ כיון דמדינא בעל מנת לא פסול רק משום גזירה בכה"ג בשכיב מרע לא גזרו כמו שהתירו ליתן הגט בלי שיאמר תנו שאין כן בברי וצ"ע ודע דהך ואם עמד חוזר אין הכוונה שצריך לחזור בו אבל אי רוצה בגט אח"כ הוי גט, דפשיטא כיון דדנין אומדנא דעל תנאי נתן לא מהני מה שיאמר אח"כ דגירש לחלוטין רק הכוונה דחוזר מעצמו, ולפי זה אין לדקדק מכאן דבתנאי מעכשיו או מהיום אינו יכול לבטל הגט מדקאמר אם עמד חוזר משמע דבלי עמד רק עדיין חולה אינו יכול לחזור בו דיש לומר דמעיקרא נמי כיון שעדיין לא נתקיים התנאי יכול לחזור בו רק אי עמד חוזר ממילא כנ"ל, ועיין מה שאכתוב בסמוך:

שם תנן זה גיטך מהיום אם מתי וכו' ואי אמרת אם עמד חוזר למה לי אומדנא הרי עמד. יש לתמוה מה ענין קושיא זו לר"ה, חדא הא במהיום אם מתי לא חידש ר"ה כלל כמו שפירש"י, ועוד ס"ס תיקשי במתניתין כיון שפירש התנאי א"כ פשיטא דאי עמד חוזר ואי משום דאמר מחולי זה גרע דאפילו עמד כל שמת בסוף מאותו חולי נתקיים התנאי א"כ לר"ה נמי ניחא דלא הוזכר בדברי ר"ה שאמר מחולי זה, ועוד אפי' אי ר"ה מיירי במחולי זה כפי' התוס' מ"מ בעינן הבריא לגמרי והוי' לי' לאוקמא מתניתין שלא הבריא לגמרי רק הלך על משענתו ולמה לי שניתק מחולי לחולי ועוד מה זה דקאמר למה לי אומדנא הא הקושיא דלא מהני אומדנא אפילו אי מחמת חולי הראשון מת לא הוי גט כיון שעמד:

לכן נראה לי דעיקר הקושיא לר"ה דבלי ר"ה הוי אמרינן דלא אזלינן בתר אומדנא בשכיב מרע כלל רק תופסין דבריו כדברי בריא, ובריא שאמר אם מתי כל אימת שימות בחי' הוי גט למפרע וכמו כן אי אמר כשאמות מחולי פלוני כל אימת שימות מחולי זה הוי גט וכמו כן שכיב מרע שאמר כך דינו כך ואין דנין אומדנא דלא נתכוין רק כשלא יעמוד מחוליו רק כל אימת שימות מאותו חולי אפילו הבריא בינתיים הוי גט כדין בריא ממש והשתא מיירי מתניתין שהבריא לגמרי ומ"מ אי מת מאותו חולי הוי גט רק דאומדין שמא חולי אחר הוא והוא אמר מחולי זה, אבל לר"ה דקאמר דאזלינן בשכיב מרע בתר אומדנא דוודאי לא נתכוין לגרש רק כשלא יעמוד מחולי שהוא בה עתה, א"כ קשי' לי' שפיר שפיר במה נפשך אי עמד הכוונה שלא הבריא לגמרי מה צורך לאומדנא הא ודאי מחמת חולי הראשון מת כיון שלא ניתק החולי ממנו לגמרי, ואי הבריא לגמרי הרי עמד ולר"ה חוזר אף שאח"כ חלה מחדש ומת מאותו חולי הראשון דדנין אומדנא דלא רצה לגרש רק אי לא יעמוד מחוליו שהוא חולה כעת והיינו דקאמר למה לי אומדנא הרי עמד, והיינו כיון דבהבריא לגמרי הרי עמד וע"כ דלא הבריא לגמרי א"כ למה לי אומדנא, והיינו דמשני לעולם דלא הבריא לגמרי ומ"מ בעי אומדנא דניתק מחולי הראשון לגמרי ובא לחולי אחר הלכך מטעם עמד לא איכפת לן דאין זו עמידה דהא לא הבריא ומ"מ בעי אומדנא שמא ניתק החולי לגמרי והחולי החדש מעצמו בא עליו שלא מחמת ראשון כלל והרי לא מת מחולי זה והא דנקט ועמד והלך הוי לי' לומר שניתק לחולי אחר דקמש"ל דוקא הלך בעי אומדנא אבל בלא הלך כלל לא בעי אומדנא דודאי מחמת חולי הראשון ניתק לחולי השני רק בהלך על משענתו יש לחוש דהשני לאו מחמת ראשון הוא לכך בעי אומדנא, והשתא אתי שפיר גם כן הך שמעת מינה דבתר הכי כמו שאבאר לקמן בגמרא דף ע"ג:

בתוס' בד"ה אמר ר"ה פירש"י ור"ח ואין להקשות וכו'. יש לתמוה לכאורה על דבריהם מה ס"ד להקשות הא ברישא קתני אם מתי אינו גט אלמא בהדי' דגרע היכא דאמר אם מתי מהיכא דלא אמר כלום רק דנין בתר אומדנא א"כ מאי קושיא אי קתני דהיכא דאמר מהיום אם מתי לאו כלאחר מיתה ואי דלא ס"ד דתוס' כלל דגרע היכא דאמר אם מתי מאומדנא דלא אמר כלום אם כן הוי להו לומר דאין להקשות למה קתני במתניתין זה גיטך אם מתי לא אמר כלום הא אפי' לא אמר כלום דדנין מאומדנא דאחר מיתה גירש מ"מ אמרינן דמהיום נתכוין דהא רק בעמד חוזר ולא בלא עמד וכ"ש בפירש אם מתי וע"כ דהא ידעו התוס' דאמר אם מתי גרע מבסתם דדנין מעכשיו ומהיום משא"כ באמר א"כ פשיטא דאיצטריך סיפא, ונראה לי דכוונת התוס' כך כיון דעכ"פ בסתם דנין דמהיום על תנאי מיתה גירש א"כ מוכח עכ"פ בהכרח שיש תנאי מיתה במציאות כמו כל תנאי דאי אין תנאי מיתה במציאות כלל היאך נימא בסתמא דיהא גט אם ימות א"כ ממילא מהני מהיום אם מתי ומעכשיו אם מתי דהוא הלשון היותר עדיף מכל הלשונות ואם גם לשון זה לא מהני ע"כ שאין במציאות תנאי על מיתה כלל א"כ פשיטא דלא מהני בסתמא לדון שתהא מגורשת כשימות וכשיעמוד לא יהא גט, ואהא תירצו דמ"מ ס"ד דהני לישני ג"כ לא מהני רק שיאמר בפירוש דאי ימות יהא גט למפרע ואי לא ימות לא יהא גט אבל באומר מהיום אם מתי הוי כמו מהיום ולאחר מיתה, כנ"ל:

בא"ד אבל קשה וכו' ומיהו יש לומר וכו'. דבריהם צ"ע דמ"מ היאך קאמר דרבה ורבא לא ס"ל הא דר"ה הוי לי' לומר דשמואל פליג על ר"ה, אבל נראה לי דבלא"ה לק"מ דנהי דלא ס"ל כרבה ורבא דמחמת גזירה דיש גט אחר מיתה הפקיעו רבנן קידושין אבל מ"מ מחמת האי חששא תיקן שמואל שלא יגרש בסתם רק יאמר בהדיא אם מתי ואם לא מתי, והיינו או דמיירי דאמר מהיום ומ"מ, בעי כפול או דכל היכי דכפל הוי כאומר מהיום בפירוש כמ"ש ה"ה הביאו הב"ש ריש סימן קמ"ה, אבל עכ"פ סתמא לא רצה שיתן מחשש שיאמרו יש גט אחר מיתה, כנ"ל:

בא"ד ומיהו קשה וכו' ופריך פשיטא ואמאי פשיטא וכו' דבריהם תמוהין מאד דהתם קאמר דמה דאמרה לי' אי קיימת דידך אנא פטומי מילי בעלמא הוא א"כ מוכח להדיא דלא ס"ל כר"ה דאי כר"ה מה בכך הא בלא"ה חוזר בעמד, והשתא כיון דלא ס"ל כר"ה שפיר מקשה עלי' מה ס"ד דיועיל דברי האשה הא לאו בדידה קיימא להתנות תנאי ואי דס"ד כר"ה מה יועיל פטומי מילי הא בלא"ה חוזר, וגדולה מזו תמוה מאד דהתוס' גופייהו כתבו שם פרק א"נ דמהתם משמע דאי עמד אינו חוזר בסתם והקשו על פירש"י ור"ח כאן דלר"ה חוזר בסתם ותירצו דשמואל ור' זביד דהתם דלא כר"ה ס"ל רק כרבה ורבא א"כ כאן מאחר שכבר תירצו דשמואל לא ס"ל כר"ה מאי קשיא להו מהתם, והם רצו באמת לתקן הקושיא כאן דעכ"פ מאי פריך פשיטא כיון דר"ה חולק והא לאו קושיא הוא כלל, כנ"ל:

ואפשר לי לומר דכוונת התוס' להקשות כך דנהי דהא לא קשי' דמהתם מוכח דלא כר"ה דאיכא למימר כרבה ורבא ס"ל כמ"ש פרק א"נ, אבל הכא קשי' להו להיפך מנין להקשות אטו בדידה קיימא להתנות תנאי דלמא באמת כר"ה ס"ל דבלא"ה אי עמד חוזר רק התם כיון דאיתנח ש"מ שהי' חושב דהגט גט גמור ולא על תנאי מיתה נתן רק כיון דהיא אמרה לי' מאי קא מיתנחת אי קיימת דידך אנא והיינו דגט שכיב מרע אינו רק על תנאי מיתה שפיר ס"ד דמהני אי עמד שיחזור בו כמו כל גט שכיב מרע קמש"ל דאמירה דידה פטומי מילי נינהו ולא השגיח על דברי' ועל דעת הראשון נתן שהי' חושב דהגט גט גמור כיון דאיתנח ומזה דייקו התוס' דאפילו לר"ה אינו חוזר בעמד בסתם אם כן על כרחך דמכח תנאי אתי עלה, ושפיר מקשה אטו בדידה קיימא להתנות תנאי:

והכי משמע להדי' בתוס' פרק א"נ שם דכתבו דמשמע מכאן דלא כר"ה וקשה למה כתבו דמשמע מכאן הא בהדיא מוכח כן דהא באמת הוי גט התם אפילו עמד ולר"ה לא הוי גט וע"כ דאין זה הכרח כיון דקא מיתנח הרי חזינן דהי' דעתו שהוא מגרש לחלוטין דאל"כ מאי קא מיתנח רק מ"מ משמע להו דלא כר"ה מדקאמר אטו בדידה קיימא להתנות ש"מ דמכח תנאי אתינן עלה ולא מכח אומדנא כפי סברת ר"ה ועל זה תירצו התם דהך סוגיא דהתם באמת דלא כר"ה, וע"ז באו להקשות כאן באופן אחר דמ"מ קשה מנא לי', למקשה להקשות התם אטו בדידה קיימא דלמא באמת סבר כר"ה ולא אתי עלה מתורת תנאי כלל כמ"ש, וז"ב לפע"ד:

אך עם כל זה אפי' יהא כוונת התוס' כך אינה קושיא לפע"ד, חדא דכולהו פטומי מילי שהוזכרו התם הכוונה שלא הי' בדעת האומר לאמרם רק דרך פטומי מילי ואי הכוונה כר"ה היא אמרה באמת דברים קיימים רק בעלה לא הי' חושש לדברי' וחשבם לפטומי מילי וזה אינו במשמע, וכן פירש"י התם דרק לנחמו אמרה כן, ועוד לר"ה למה באמת לא יועיל כיון דאי לא הי' מיתנח הי' חוזר רק לפי שלא ידע וחשב דלחלוטין מגרש א"כ כשאמרה לו מאי קא מיתנחת והוא שתק ונתן לה אדעתי' דתנאי מיתה נתן כמו כל שכיב מרע ומאיזה צד נימא דחשב דברי' לפטומי מילי להוציאו מכלל שאר שכיב מרע המגרש, ועוד כיון דכל שכיב מרע אינו מגרש רק על תנאי רק זה לא ידע ובאמת מיתנח אלמא דרצה באמת שלא תתגרש ממנו א"כ אי הי' יודע דגט שכיב מרע אינו רק על תנאי הי' מגרש כך דהא באמת איתנח ובשביל שלא ידע תהא מגורשת לחלוטין הא הוי גט בטעות כנ"ל:

בא"ד על כן נראה לר"ת וכו'. נראה לי ביאור דבריהם דהא לא אמרינן מחמת אומדנא נדון בדבריו תנאי חדש שלא זכר כלל רק במתנה אין זה תנאי רק פירוש לדבריו שלא נתן רק אחר מיתה דיש מתנה אחר מיתה דהיינו גוף היום ופירי אחר מיתה ואין זה תנאי ואי הי' גט אחר מיתה הוי ג"כ אזלינן בתר אומדנא דאחר מיתה קאמר דאין זה תנאי רק פירוש דלאחר מיתה הוא נותן אבל כיון דאין גט אחר מיתה צריכין אנו לחדש תנאי גמור בדבריו זה לא אמרינן, אבל באמר תנאי בפירוש אם מתי מחולי זה שפיר מפרשינן דבריו מחמת אומדנא דאם לא אעמוד מחולי זה קאמר כמו דמפרשינן במתנה לפי שאין אנו מחדשין תנאי בדבריו ה"ה בגט כשזכר תנאי בפירוש אין אנו מחדשין תנאי בדבריו רק פירוש אם לא אעמוד קאמר וכל שעמד לא הוי גט אפילו מת אח"כ מאותו חולי, כנ"ל:

בא"ד יאמרו שאין תנאי החולי הזה גורם תמוה לי דלפי זה ממילא אי אמר אם מתי והלך בלא משענת ומת אח"כ ג"כ לרבה ורבא ראוי שיהא גט דיאמרו שאין תנאי מיתה גורם דהא מת אח"כ ומ"מ אינו גט, וגדולה מזו אפילו מת מחולי אחר ראוי שיהא גט כיון דלא אמר מחולי זה רק אם מתי סתם והרי מת ואי לא יהא גט יאמרו שאין תנאי המיתה גורם רק מיתה גורמת ויש גט אחר מיתה א"כ תיקשי לרבה ורבא כיון דבאמת דעת השכיב מרע מחמת אומדנא רק כשלא יעמוד מאותו חולי אבל כל שיעמוד וילך אינו רוצה שיהא גט דהא מודו לאומדנא דר"ה א"כ הוי לי' לשמואל לתקן שיאמר אם אעמוד לא יהא גט ואם לא אעמוד יהא גט ואז יושלם כוונת השכיב מרע כפי דעתו באמת ולמה לו לתקן אם מתי שאז אפי' יעמוד וילך יהא גט וצ"ע:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה