אור ברסלב

תפארת יעקב על גיטין· רבי יעקב גזונדהייט

דף כו:

דף כו.

בגמרא משום קטטה לר"מ הוא. כבר כתבתי לעיל לפרש טעמא דר"מ דפוסל בשטרות דלא שייך לומר דגזרינן אטו גיטין דאינו רק משום קטטה, גם כבר כתבתי לעיל לפרש מה שפירש"י ומקום זמן משום מוקדם דמזה מוכח דלר"א אפי' גירש ביומו פסול ע"ש:

שם ומעגן ומותיב לה. פירש"י כשהיא מגורשת, והרשב"א ז"ל פי' דזריק לה גט ספק קרוב לה, ואינו נראה כלל דכה"ג ליכא עיגון דכפינן לי' או כנוס או פטור וחייב במזונות ומדלא קאמר הכא דאזיל למדינות הים ש"מ דאפי' כאן יש עיגון ועוד דזריקת גט ספק קרוב לה מילתא דלא שכיח הוא וכבר טרחו אמוראי לקמן פרק הזורק ליפרושי מתניתין דספק קרוב לה בשתי כתי עדים וכדומה, ופשיטא דלא חיישינן להכי, ומה שדקדק הרשב"א מלשון וזריק לה אינה קושיא כלל דודאי זריק לה, דאף דהוא רתח עלה היא לא תרצה לקבל גט וצריך לזרוק לה על כרחה, ומה דקרינן לה עיגונא היינו משום דבכעסו זרקו לה חושבת שיניח מכעסו ויחזירנה והיא ממתנת עליו גם הוא מעגנה לפטור ממזונות ואח"כ אפשר שישאנה כנ"ל:

שם קא פסיק ותני וכו' משום פירי איכא. הקשה הרשב"א ז"ל הא הך פירי דהכא אין הכוונה כפירי דהתם רק דהיא תגבה שלא כדין ובהא אפי' למ"ד משום בת אחותו איכא משום פירי, ע"ש מה שדחק ליישב, עוד הקשה בד"ה אלא ארוסה דארוסה נמי שייך פירי דלמא נסיב לה וא"ת דלא חיישינן שיחתמו עדים וכו' דאי לא למאי ניחוש וכו' ע"ש שהאריך וכיוצא בזה איתא בתוס' בד"ה הכי נמי:

ואני תמה על דבריהם דמה זה שהכריח הרב ז"ל דע"כ חיישינן שיטעו העדים ויחתמו שלא כדין דאי משום שאמרו צריך שיניח אדרבא כך הכוונה שאם לא יניח יפסל הגט ולא יועיל כלום כי העדים לא יחתמו שלא כדין ובכדי יטריח. הלכך בנשואה שפיר אמרו שכל שיכתוב זמן איבד מה שטרח כי גט מוקדם פסול בנשואה אי משום פירי או משום בת אחותו, אבל בארוסה אפי' לא יניח הזמן יועיל הגט לארוס וארוסה שיבואו להתגרש ואי נסיב לה ודאי לא חתמי סהדי על גט מוקדם של נשואה אבל לארוסה יועיל דסהדי מותרין לחתום דאין בזה משום פירי דאין לבעל פירות בארוסה:

ועוד אי ס"ד דבנשואה עכ"פ חיישינן שלא ידקדקו העדים כמו שתירץ הרשב"א ז"ל, א"כ מה הועילו במה שתקנו זמן משום בת אחותו וכן משום פירי הרי יחתום עדים על גט מוקדם והם לא ידקדקו וע"כ דלא חיישינן להכי ואדרבא מהאי טעמא אין לסופר רק להניח הזמן לפי שלא יועיל אח"כ שיפסל ולא יחתמו עדים עליו:

איברא יש להקשות אכתי מאי משני משום גיטה קודם לבנה והיינו כמו שפירש"י שמא ישאנה והרי לא יחתמו עדים על גט מוקדם של נשואה, ואי נימא דהחשש הוא שיחתום עדים בעודה ארוסה ואח"כ ישאנה ויגרש אח"כ, א"כ מהאי טעמא גופא ניחוש למוקדם ג"כ דאפי' לארוס וארוסה לא יועיל שלא יחתמו עליו עדים שמא ישאנה אחר כך ואיכא משום פירי שתגבה שלא כדין ובאמת יש להקשות על הרשב"א ז"ל שהי' לו להקשות כך דאיכא משום מוקדם בארוסה שמא אחר שיחתום עליו עדים לא יגרש בו רק ישאנה ואח"כ יגרש, וע"כ דלא חיישינן להכי דכל שיחתום עדים בודאי יגרש דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' אם כן משום גיטה קודם לבנה ג"כ אין לחוש, וע"כ דהחשש שמא יחתום עדים אחר שישאנה אלמא דחיישינן שהעדים לא ידקדקו ויחתמו על גט מוקדם של נשואה, ולכאו' דברי הרשב"א מוכרחין:

אך באמת עדיין אני תמה על הרב ז"ל דאפ"ת דחיישינן שיחתמו עדים על גט מוקדם של נשואה או שיחתום בעודה ארוסה ואח"כ ישאנה, וא"כ ממילא אפי' גט ארוסה מוקדם פסול, אבל הכא לא על גט מוקדם קשיא לן רק דקתני במתני' שצריך להניח מקום הזמן והיינו שיניח מקום פנוי לכתוב הזמן, וקא פסיק ותני ל"ש נשואה ול"ש ארוסה והרי בארוסה אין צריך זמן כלל ואין צריך להניח מקום הזמן כיון שאין לו לכתבו כלל ולמה יניח עליו מקום פנוי, והשתא ממילא לא קשיא כלל גם מה שהקשה הרשב"א ז"ל מעיקרא דקאמר משום בת אחותו איכא והרי הך פירי דהכא איכא גם למ"ד משום בת אחותו, ולהנ"ל לק"מ דאי לאו משום בת אחותו כיון דפירי לית לי' לא הי' צריך להניח מקום זמן כלל רק יכתוב כדרכו בלי זמן כלל רק משום בת אחותו צריך זמן ולמ"ד משום פירי צריך זמן משום פירי, אבל ארוסה למה לי זמן כלל וליכא למימר דאפי' בלי זמן יש לחוש דמ"מ תגבה שלא כדין אי נסיב לה כיון דכתוב בגט ארוסתי הא וודאי ליתא דהרשב"א גופא לא חש רק ביש בו זמן דאז אינה צריכה ראי' כיון דכתוב זמן נדון דבזמנו גירש אבל בשביל שכתוב ארוסתי בלבד לא תוכל להוציא פירות דהא בגט נשואה ג"כ יכול לכתוב ארוסתי כמבואר בב"י בטור א"הע סי' קכ"ו ובש"ע שם, ופשיטא דכל שאין בו זמן צריכה ראי' אימת נתגרשה ולא חיישינן כלל, גם ליכא למיחוש להיפך שיגבה הוא ממנה פירות שלא כדין עד שעת נתינה דבמה נפשך אי יחתום עדים בעודה ארוסה א"כ פשיטא דלכ"ע יש לו עד שעת נתינה כשנשאה אח"כ דליכא למימר משעת חתימה כיון שחתמו קודם שנשאה, ואי יחתום עדים לאחר נישואין פשיטא דליכא למיחוש שיחתמו עדים על גט שאין בו זמן בנשואה דהא כך הוא עיקר תקנת הזמן שלא יחתמו עליו עדים כשאין בו זמן דאל"כ בטלת כל התקנה בין למ"ד משום בת אחותו בין למ"ד משום פירי, אבל לארוס וארוסה וודאי כשר אפי' אין בו זמן דליכא למיחוש למידי למ"ד משום פירי:

ואין לומר דעל עיקר הזמן ס"ל להרשב"א דאי אפשר להקשות כלל דכיון דתקנו זמן בגט לא פלוג בין ארוסה לנשואה הא וודאי ליתא דא"כ אפי' תימא דאין לחוש למוקדם בארוסה אכתי משום לא פלוג תקנו זמן ופשיטא דלא תקנו רק זמן אמיתי דאי מוקדם כשר בו הרי הוא כאין בו זמן כלל וכמו בנשואה צריך זמן אמיתי כמו כן ארוסה משום לא פלוג, וע"כ דלא נחית כאן משום לא פלוג רק כל שאין טעם בארוסה לכתוב זמן לא הי' צריך לכתבו כלל, וא"כ שפיר קשיא לן למ"ד משום פירי כיון דארוסה לית לה מה צורך לזמן לגמרי והיינו דמשני משום גיטה קודם לבנה דנהי דאינה יכולה להוציא הפירות אפי' כתוב בגט ארוסתי דבגט נשואה שנכתב ארוסתי כשר אבל לעז איכא שיאמרו גיטה קודם לבנה שנתגרשה באירוסין והולד מפנוי' וכל זה ברור לפענ"ד:

ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' דלמה לא דייק ממשנת נכתב ביום קא פסיק ותני ולהנ"ל ניחא דגט מוקדם אפי' בארוסה פסול שמא ישאנה ואיכא משום פירי רק הכא על גט ארוסה שאין בו זמן כלל קשיא לן דקא פסיק ותני שיניח מקום פנוי לזמן והרי אין צריך זמן כלל דבלי זמן אין לחוש לפירי כלל כמו שבארנו:

אמנם בעיקר דברי הרשב"א ז"ל שכתב שיש חשש פירי בגט ארוסה אינו נראה לי כלל דכיון דארוסה אין לה פירות היאך תוכל לומר שמכר פירותי' בעודה ארוסה מה שלא הי' ת"י הבעל כלל מעולם והרי הפירות ביד האשה הי' ומה טיבו של בעל למכור פירות שאינם שלו ואינם ברשותו ולא שייך חשש פירי רק בנשואה שהפירות ביד הבעל, וא"כ ע"כ תודה שנשאת וא"כ צריכה ראי' אימת נשאת, ומעתה הקושיא בפשיטות ארוסה מי אית לה פירי ואפי' ישאנה אין חשש כלל ואפילו יכתוב זמן לא איכפת לן ומשני משום גיטה קודם לבנה, ולפי זה יש לומר בפשיטות דלא חיישינן כלל שהעדים יחתמו בטעות רק אנן אמרינן דכל שיניח זמן לא יהא תועלת בגט ואיבד מה שטרח כי לא יחתמו בו העדים ואהא פריך תינח בנשואה בארוסה יועיל כשיביא ארוס וארוסה לגרש ואז יוכלו העדים לחתום שפיר דליכא משום פירי ואפי' תנשא לו קודם לא איכפת לן דמ"מ ליכא חשש פירי דע"כ תודה שנשאת כנ"ל ומשני משום גיטה קודם לבנה, ואי קשיא תינח כשישאנה ואח"כ יחתמנו אבל בארוס וארוסה מאי איכפת לן. ואי נימא דמתניתן איסורא לסופר קאמרינן כסברת הרשב"א ניחא דאסור לו למסור לו שמא ישאנה ויחתמנו ואיכא משום גיטה קודם לבנה, אבל לפי מה שכתבתי דלא חיישינן שיחתמו שלא כדין א"כ אי ישאנה לא יחתמו העדים מכח גיטה קודם לבנה, וא"כ ממילא יוכל הסופר למוסרו לארוס וארוסה דבהא ליכא משום גיטה קודם לבנה, אבל באמת לק"מ דחיישינן דאחר חתימת העדים ישאנה ואיכא משום גיטה קודם לבנה, ולא אמרינן בזה לא מקדים איניש פרענות לנפשי' כיון דכבר עבר הזמן בלא"ה הוי כמו גט שאין בו זמן דחיישינן שישהנו כדמוכח להדיא בסוגי' דנכתב ביום דאל"כ לעולם ליכא חשש פירי לר"ל ע"ש ובר"ן רק במי שמצוה לסופר לכתוב לו גט וכותב בזמנו אז אמרינן לא מקדים הלכך בעינן שיניח הזמן שכל אימת שיבוא לגרש יכתבנו ואז לא חיישינן שישהנו עד אחר נישואין דלא מקדים איניש וכו', ועמ"ש עוד בתוס' בד"ה קא פסיק ובד"ה הכי נמי:

שם כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט וכו', והקשו התוס' דהא ביבמות אמרו על זה הרי זה גט. ולדעתי לא קשיא ולא מידי דכאן אמר כתבו גט לארוסתי, והיינו שאמר לסופר ועדים שיכתבו ויחתמו לו גט, אבל שם אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי דייק בהדיא שרק לסופר אמר לכתבו אבל לא החתים עליו עדים כלל, והשתא לא מבעי' אי החתים עליו עדים אח"כ דלא שייך בזה משום גיטה קודם לבנה כיון דעדים יודעין שחתמו משנשאת וליכא לעז אלא אפי' מסרו בע"מ לא מבעי' בלא כתב זמן כלל לפי מה שהוכחתי לעיל בסוגיא דנכתב ביום דגט בלי ע"ח אין צריך זמן דלית בי' לא משום בת אחותו ולא משום פירי, א"כ ליכא למיחש למידי משום גיטה קודם לבנה, אלא אפי' יש בו זמן כיון שאין עליו עדים הוי כאין בו זמן כלל דאינה גרושה רק על פי ע"מ והם יודעין דמשנשאת נתגרשה, וז"ב לפע"ד, ועמ"ש בתו' בזה:

ודע דלכאורה משמע דעולא לית לי' טעם דר"י משום בת אחותו, אבל באמת כבר כתבתי לעיל והוכחתי דכל היכי שמצווה לסופר לכתוב גט וכותב בזמנו אפי' ישההנו אח"כ ליכא בזה משום בת אחותו ע"ש בסוגיא דנכתב ביום, ולפי זה גם הך דעולא ניחא:

שם ואפי' בשאר שטרות נמי והא אמר ר"פ וכו' פירש"י במה דפליג ר"א אר"י ומכשיר בטופסי שאר שטרות כו', והקשו עליו התוס' והרא"ש לעיל דלת"ק נמי תיקשי לר"פ, וכבר כתבתי לעיל דלת"ק לא קשה מידי משום תקנת סופרים רק לר"א דלית לי' תקנת סופרים קשיא לי' שפיר וביותר אני תמה על הרא"ש כיון דס"ל דכל מה ששנינו במשנה לפסול הכל לכתחילה ולא דיעבד, א"כ לדידי' נמי תיקשי לר"פ מכלהו דמשום מיחזי כשיקרא ע"כ פסול דיעבד, דאל"כ מאי קושיא מנמחל שיעבודו דפסול דיעבד, וע"כ דר"פ פוסל ג"כ דיעבד ואינהו במתניתין לא חיישי רק לכתחילה לדעת הרא"ש אך הא קשיא לכאורה למה לא קאמר לר' יהודה טעמא משום מיחזי כשיקרא ולמה לי בשטרות גזירה טופס אטו תורף משום גיטין דהוי גזירה לגזירה אבל באמת לק"מ דודאי ר' יונתן לעיל לא ס"ל כר"פ רק הכא מקשה על ר"פ מדרב דמאדם חשוב כרב פרכינן לכלהו אמוראי כמו שפירש"י בריש כתובות ובשאר דוכתי, ועמ"ש בתוס' בד"ה הכא נמי בתרא דלפי הנ"ל מיושב קושיתם בפשיטות:

שם וליתא מדר"נ. משמע דמהך דרב לא נדחו דברי ר"פ לגמרי דאיכא למימר משום מיחזי כשיקרא שרינן משום תקנת סופרים אפי' לר"א אבל משום לשמה לא שרי ר"א מפני תקנ"ס, ועמ"ש בתו' בד"ה וליתא:

שם אבל משום שיקרא לא חיישינן. פירש"י אם היה נחתם על מלוה זו אע"פ שנכתב קודם הלואה כשר אם בו ביום נכתב עכ"ל, משמע מדבריו דהשקר הוא לפי שנכתב שלוה ונחתם והוא עדיין לא לוה, ויש להבין למה לא מקשה ממתני' דתנן כותבין שטר ללוה בלא מלוה ש"מ דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן שהרי כתבו וחתמו שלוה ולא לוה עדיין, וע"כ משום דהוי מוקמינן או בשטרי הקנאה או כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו א"כ ה"נ נימא דקמש"ל אפי' בקנין מ"מ מכח נמחל שיעבודו פסול, וליכא למימר דכוונת רש"י אם הי' נחתם על מלוה זו בלי ציווי הלוה כלל, דבהא פשיטא דפסול לכ"ע ובשקר חתמו, וצ"ל דכוונת רש"י דעיקר השיעבוד שבו הוא החתימה, הלכך טעמא שכבר נחתם ג"כ על הלואה אחרת אבל אי הי' נחתם ג"כ על הלואה זו אפי' לא נכתב עלי' בציווי הלוה כלל לא איכפת לן ולר"פ אפי' בכה"ג פסול, אבל הך דכותבין שטר ללוה שאני דהכתיבה היתה על מלוה זו בציווי הלוה אבל הכא נכתב בשקר שלא בציווי הלוה כלל, ומ"מ אי היו חותמין על מלוה זו הוי סגי בכך ומ"מ צ"ע דשאני הכא כיון דנכתב בציווי הלוה על מלוה ראשונה ונכתב בכשרות אי לאו דנמחל שיעבודו היתה הכתיבה והחתימה שניהם כשרים ואין כאן שיקרא כלל:

לכן נראה לי דעיקר הכוונה הכא דחתימה גופה שיקרא היא שנראה משטר זה דעדים מעידין על הלואתו שהרי מוסר לו שטר חתום בעדים על הלואה של עכשיו ובאמת לא ראו בלי הוחזקו לכ"ע, ועיין מ"ש בתוס' בד"ה חוששין:

ודע שיש לחקור בהך עובדא דר"ה אי מיירי שהבעל לפנינו והוא אבדו ואומר שכתבו לאותו הגט בשמות אלו והחתים עליו העדים הוא דבר שאינו עולה על הדעת כלל לחוש בכה"ג לשני שוירי דהא הבעל בודאי נאמן לומר שאבד גט כזה דהא נאמן גרשתי להבא ואם באנו לחוש לאחר צריך לחוש לעיר אחרת כזו ושמות המגרשים ושמות העדים בשם שוים לכל השמות שבכאן, וכבר אמרו לקמן דלא חיישינן דאיתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וכ"ש שאין לחוש לעיר כעיר ושמא כשמא ועדים כעדים, ואי נימא דחיישינן דאותן עדים בעצמן שחתמו כאן על גט זה חתמו ג"כ ביום זה בעיר אחרת ששמה כך על גט בשמות המגרשין, זו קשה מן הראשונה דאיתרמי דבאותו יום הלכו לעיר אחרת ששמה כך שלא הוחזק לנו כלל ואיתרמי דחתמו שם על גט ששמותיו כשמות שבגט שחתמו כאן וגט זה הובא ג"כ לכאן ונאבד ג"כ:

לכן נראה לי דהכא מיירי ששליח תובעו ואומר שנאבד ממנו, הלכך אנו חוששין שמא לא אבד זה גיטו כלל ולא ידעינן כלל שזה השליח היה בידו גט בעדים הללו רק יב"ש, הלכך חיישינן שפיר לעיר אחרת וגט זה אינו כלל של השליח ואותן עדים לא חתמו כלל על גיטו של השליח והשליח אינו נאמן כלל, והיינו דמספקא לי' לר"ה אי חיישינן לשני שוירי, ואי לא חיישינן ע"כ של זה הוא:

ונראה לי דמהאי טעמא פירש"י בב"מ שנפל מן השליח דאי מהבעל לא הי' מקום לחוש לכ"ע ומ"מ הוצרך לפרש במקוים דאל"כ גם בשליח יש לחוש שנמלך הבעל וביטלו בפני השליח והשליח אינו נאמן שלא ביטל מחמת ריעותא דנפילה, אבל כשכבר קיימו הבעל בודאי לא ביטלו, ולאו משום דדייקינן מכח הקיום דנמסר לאשה דדוקא בשט"ח אמרינן לוה לא מקיים שטרו אבל בעל יכול לקיים הגט, רק אי מסר לשליח מקוים כיון שטרח לקיימו שוב אין לחוש לנמלך, כנ"ל:

ובהכי ניחא דקאמר לקמן ואע"ג דלא הוחזקו, ומשמע דקאי' אהא דקאמר לרבה אי הוחזקו שיב"ש אין אי לא לא, עלה פליג ר"ז דאפי' לא הוחזקו שיב"ש ויש להבין תיפוק לי' אפי' ידעינן דאין שם שיב"ש בודאי מ"מ חיישינן לב' עיירות כדס"ל לר"ה חוששין לב' שוירי ואפי' אין שם ב' יב"ש בודאי, כמו שפירש"י בב"מ בד"ה חיישינן לב' שוירי ע"ש ולהנ"ל ניחא דדוקא בהך דר"ה דלא מצאו השליח בעצמו רק אחר שפיר חיישינן, אבל במתני' דמצאו השליח בעצמו איירי דאל"כ חיישינן לנמלך כמ"ש לעיל במשנה, וכיון שמצאו בעצמו א"כ נאמן שאבד גט זה בשמות וחתימות הללו א"כ אי ידעינן דלא הי' שם במקום שנכתב שיב"ש שוב ליכא למיחוש לעיר כעיר ושמא כשמא ועדים כעדים ועמ"ש בתוס' בד"ה בבי דינא, ולפי מה שכתבתי מיושבין היטב דברי. הרב בהג"ה בא"הע סי' קל"ב התמוהין לכאורה, ונתבאר שם בס"ד באריכות ע"ש:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה