אור ברסלב

תפארת יעקב על גיטין· רבי יעקב גזונדהייט

דף יט.

דף יח:

בגמרא כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק. פירש"י שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה, מבואר מדבריו דלת"ק אפי' ניסת תצא ואף דגט שאין בו זמן לכ"ע אם ניסת לא תצא צריך לומר דנכתב ביום גרע אך קשה אי נימא דצריכה ראי' אימת מטי' גיטא לידה כמו שפירש"י לעיל, א"כ אין כאן חשש טירפא שלא כדין רק משום בת אחותו א"כ מ"ש מגט שאין בו זמן דאי ניסת לא תצא אפי' לרבנן, ועוד אי נכתב ביום גרע א"כ כמו דמכשירין בהלך לדרכו כ"ש שיש לנו להכשיר אין בו זמן בהלך לדרכו ובאמת בהא ליכא למ"ד דכשר רק בניסת וצריך לומר דודאי הא מלתא תליא בפלוגתא דר"י ור"ל דלעיל דלר"י דס"ל זמן משום בת אחותו ופירי יש לו עד שעת נתינה א"כ שעת הדחק דהכא היינו הלך לדרכו דאי ניסת אפי' לרבנן לא תצא דמ"ש מגט שאין בו זמן רק לר"ל דסובר לרבנן עד שעת חתימה ויש בנכתב ביום חשש טירפא שלא כדין שפיר יש לומר דבהא תצא כמו מוקדם דעלמא משא"כ אין בו זמן שאין בו חשש טירפא שלא כדין מלקוחות רק הפסד האשה, ולפי זה יש לומר שעת הדחק שניסת, ומה שהוכרח רש"י לפרש הלך לדרכו מדלא הקשו בש"ס מר"י דלעיל ולומר דבהא נמי כר"ל ס"ל דזמן משום פירי איתקון, וע"כ דלכ"ע קאמר שעת הדחק ש"מ דהלך לדרכו ג"כ שעת הדחק הוא והנה הרא"ש רצה להוכיח מכאן דהלכה כר"ל ואינה ראי' לפי עניות דעתי ואין להאריך ועמ"ש בחידושי לאבן העזר:

במשנה על העלה של זית כתבו התוס' והר"ן והרשב"א דקמש"ל דעלה של זית דבר של קיימא הוא לפי ששנינו בתוספתא על עלי בצלים על עלי ירקות פסול והיינו דבעינן שיהא הנייר דבר המתקיים קמש"ל דעלה של זית מתקיים הוא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל ריש פרק ד' מה"ג משמע בהדיא שאין קפידא בנייר כלל רק בדיו וכן משמע להדיא במתני' דלדבריהם הוי לי' למיתני ועל כל דבר המתקיים ולהזכיר אותן הפסולים ולא על כל דבר שאינו מתקיים כדקתני ברישא:

ומה שהביאו התו' והרשב"א והר"ן ראי' מן התוספתא הנ"ל נראה דלאו ראי' הוא כלל דבלא"ה יש לתמוה דתוספתא זו נישנית במסכת שבת פרק הבונה לענין כותב בשבת ושם כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מה"ש הלכה ט"ו וז"ל אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו וכו' ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד כגון משקין ומי פירות וכו' או שכתב בדיו וכיוצא בו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד עכ"ל, והנה מבואר הוא שדבר זה הוציא הרב ז"ל מהך תוספתא דשבת ומפרשה הרב ז"ל לא מצד שאין הנייר דבר של קיימא רק שאין הדיו מתקיים על אותן העלין ותרתי בעינן חדא שיהא עצם הדיו דבר המתקיים לאפוקי מי פירות ובעינן שיהא נכתב על דבר שהדיו מתקיים עליו, וכן נראה באמת בתוספתא דאי כמו שהבינו הרשב"א והר"ן לא הוי לה לערבינהו כיון שאין ענין זה לזה זה מצד הדיו וזה מצד שאין הנייר של קיימא וע"כ דהכל מצד שאין הכתב מתקיים על אותן העלין:

ומעתה יש לתמוה למה שביק הרב ז"ל להך תוספתא גבי גט כיון שנישנית בגיטין ג"כ ולא עוד שיש לתמוה דשם אמרו בתוספתא לחלק בין קורע על העור לרושם על העור וזכרה ג"כ הרמב"ם ז"ל שם בה"ש וכאן גבי גט נזכר ג"כ בתוספתא דגיטין לחלק בכך ובפי' כתב הרב ז"ל בגט להיפוך דבין קורע בין רושם כשר וכבר עמד בזה ה"ה והניח בצ"ע:

אבל באמת דברי הרמב"ם ז"ל ברורים דדוקא גבי שבת דילפינן ממשכן בעינן שיהא כתב הראוי לעמוד כדרך שעשו בקדשי המשכן לסי' הלכך בעינן שיהא נכתב על דבר שהדיו מתקיים עליו, אבל גט לא בעינן רק שיכתב בדיו ולא במשקין שאינו כתב כלל לפנינו, אבל כל שכתב בדיו לא איכפת לן על מה כתבו ומה שפסלו בתוספתא דגיטין לא מן השם הזה רק דאתיא כר"מ וכת"ק דמתניתן דלקמן דס"ל דאין כותבין על דבר שיכול להזדייף הלכך כל שכתבו על עלין שאין הדיו מתקיים עליו הרי יכול הוא להזדייף והיינו דנקט במתניתן על העלה של זית דבהא לכ"ע כשר דאינו יכול להזדייף והכתב נבלע ועומד בו ויד של עבד מוקמינן לה באמת בכתובת קעקע, והשתא נקט מה דלכ"ע כשר בין לר"מ בין לר"א והדר נקט בסיפא דאין כותבין על דבר שיכול להזדייף ונכלל בזה כל הני ששנו בתוספתא הנ"ל הלכך אנן דקי"ל כחכמים המכשירין כר"א דס"ל ע"מ כרתי ממילא על הכל כותבין, וזה שכתב הרמב"ם הלכה ב' על הכל כותבין את הגט וכו' וכותבין על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו לה בע"מ כיצד כותב על הנייר המחוק ועל הדיפתרא ועל החרס ועל העלין וכו' ולא כתב עלה של זית דבהא אפי' לר"מ כשר רק על העלין סתמא אף שיכול להזדייף כשר דקי"ל כחכמים המכשירין על הכל ופסק ג"כ דבין קורע על העור בין רושם כשר דלא חילקו בהא בתוספתא גבי גט רק אליבא דר"מ, ולפי זה הך דינא שהוציאו הרשב"א והר"ן מן התוספתא דבעינן שיהא הנייר דבר של קיימא אין לו מקום כלל ועד אימת יתקיים וכמה הוא השיעור בזה ואפי' בשבת לא בעינן זה ולא נתכוונו בזה בתוספתא כלל כמו שבארנו ועמ"ש לקמן ד"כ ע"ב בגמרא מתניתין לרבא לא קשיא בע"מ וכר"א:

בגמרא תני ר"ח כתבו באבר וכו' כשר הא דלא קאמר נמעיקר' לאתויי הא דר"ח כתבו הפוסקים משום דר"ח דוקא דיעבד כשר ולא לכתחלה ובמתניתין מרבה אפי' לכתחלה אבל הנך דר' חנינא אפי' לכתחלה כ"כ ה"ה פ"ד מה"ג שכך דקדק הרמב"ם בטוב עיונו ע"ש, ולפי פירש"י שפי' דשיחור היינו קנקנתם דמתניתין מוכח דס"ל דהך דר"ח נמי אפילו לכתחלה דקנקנתם פשיטא דאפי' לכתחלה יכול לכתוב ועוד דהיאך אפשר דנקט ר"ח אבר ושחור דאינם רק דיעבד מעיקרא והדר נקט שיחור דעדיף טפי דאפי' לכתחלה וע"כ דכל הני אפי' לכתחלה, וממילא אין ראי' מה דלא נקט לאתויי דר"ח דכיון דקנקנתם נקט במתניתין ונקט ובכל דבר שהוא של קיימא ש"מ שבא לרבות מיני דיו שהן גרועים מקנקנתם א"כ היאך אפשר דבא לרבות הנך דר"ח כיון דנקט שיחור לבסוף ע"כ דאבר ושחור לא גריעי משיחור וזה ברור ועמ"ש בתוס':

שם אחרי לה חייב מוחק הוא פירש"י ולא כותב שמתחילה הי' כתוב הגון מעתה ודברי תימה הם דהיאך אפשר דמשום מוחק חייב דהוי על מנת לכתוב ומשום כתיבה זו בעצמה לא מיחייב והיאך יתחייב משום מוחק על מנת לכתוב כתיבה זו, ובאמת נראה שהתוס' בד"ה מוחק הרגישו בזה ולהנצל מזה כתבו דלכך חייב משום מוחק דהוי על מנת לכתוב שנית בדיו על הסיקרא דמסתמא יכתוב שנית בדיו ומלבד הדוחק שיש בדבריהם קשה מה זה דקאמר מקלקל הוא במ"נ אי לא ס"ל דמסתמא יחזור ויכתוב א"כ אין מחלוקת בקלקול כלל, דמ"ד חייב ג"כ מודה דהוי מקלקל רק שיחזור ויכתוב בדיו, והוי לי' לומר דמאן דפוטר ס"ל דלא הוי על מנת לכתוב ואי דמודה דיחזור ויכתוב בדיו לא הוי מקלקל כלל, גם קשה דקאמר מוחק הוא והוי לי' לומר חייב משום מוחק . כדקאמר לעיל חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק:

לכן נראה ברור דכך הכוונה דודאי העיקר מה דחייב שתים בדיו על הסיקרא אף שאותו האות שהי' כתוב עומד עתה ולא חידש כלום מ"מ כיון שהוא צבע אחר מן הראשון הוי כאלו נמחק הראשון ונכתב אחר במקומו, ולכך בדיו על גבי דיו כיון שהוא צבע אחד הוי כאלו הראשון עומד וממילא לא הוי כותב כי לא חידש כלום והיינו דקאמר בסיקרא על גבי דיו אמרי לה חייב מוחק הוא שהרי צבע אחר הוא וכיון דמוחק הוא חייב שתים דכיון דנמחק הראשון הרי חידש אות חדש העומד עתה ואכתי חייב שתים והיינו דקאמר מוחק הוא ולא משום מוחק דחייב משום כותב ג"כ כהך דמעיקרא רק הטעם דמוחק הוא [וכדרך שאמרו לעיל מ"ד כשר תנאי הוא ודינו כמו מעיקרא בנמצא קרוב] ומ"ד פטור לא פליג עליו בזה דמוחק הוא רק פוטר משום דמקלקל הוא שהראשון הי' הגון ביותר ולא הוי מוחק על מנת לכתוב כיון שהוא מקלקל וזה ברור והכי איתא להדיא בגמרא דבני מערבא דבין בדיו על הסיקרא בין בסיקרא על הדיו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק והיינו כמו שפירשתי, וזה ברור:

ודע שנראה לפע"ד ברור דדוקא גבי שבת שייך לחלק בין דיו על סיקרא לסיקרא על דיו דמקלקל הוא אבל מ"מ פשיטא דלא הוי כתב על גבי כתב דלא ליחשב כתב רק אף דהוי כתב פטור דמקלקל פטור גבי שבת, אבל לענין גט פשיטא דאין לחלק בזה כלל דמה בכך דהוי מקלקל מ"מ כתב הוא ואטו אם ימחוק גט שהי' כתוב בדיו לגמרי ויחזור ויכתוב עליו בסיקרא לא יהא כתב מפני שקילקל ומה ענין מקלקל לגט וה"ה בהעביר סיקרא על דיו דהוי כתב גמור לגבי גט והא דבעי מני' ר"ל מר"י מהו שיכתבו להן בסיקרא ויחתמו לאו למימרא דלהיפך פשיטא לי' דלא הוי כתב רק לפי דמספקא לי' שאל טפי דאפי' דיו על סיקרא אפשר דלא מהני אבל ודאי לא שנו לי' בגט בין דיו על סיקרא או להיפך כנ"ל אף שמלשון רש"י ז"ל לא נראה לי כך, ועמ"ש לקמן גבי כתב גט שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה בענין זה:

שם כתב עליון כתב או אינו כתב. תמוה לי הא ר"י ור"ל תרווייהו ס"ל בפרק המגרש דהלכה כר"א דע"מ כרתי ואין העדים חותמין על הגט רק מפני תיקון העולם דילמא מייתי ע"מ, א"כ מאי איכפת לן הכא לגבי חתימות עדים אי הוי כתב מן הדין במה נפשך אי יכול להתקיים בחותמיו מה איכפת לן דלא הוי כתב ואי אינו יכול להתקיים אפי' אי הוי כתב מאי מהני ועוד אי לא תוכל לקיימו באמת תצטרך עידי מסירה, וביותר אני תמה על מה שהקשו על פירש"י דפירש מקרעין מסרטין דחקיקה כתב הוא והוי כתב על גבי כתב דמה ענין כתב על גבי כתב לחתימות עדים כיון דלפנינו חתימה מעליא הוא ובודאי אין לומר דכמו דלר"א פסול בחתמו שלא לשמה משום דגזרינן חתימה אטו כתיבה כמו שכתבו התוס' לעיל דף ד' בד"ה מודה א"כ ה"ה כל דבר הפוסל בכתיבה פוסל בחתימה, הא ודאי ליתא חדא דלא שייך לגזור בהא כלל דאטו סופר אינו יודע לכתוב עד שיכתבו לו מעיקרא בסיקרא ועוד דגבי עדים שייך לומר שאין יודעים לחתום ואותן הרושמין להם בסיקרא פסולין לחתימה שהם קרובים אבל בסופר א"כ אותן הרושמין יכתבו הם והכל כשרין לכתיבת הגט ועוד דחה זה שאמר ר"י וכי מפני שאנו מדמין ומהו הפחד הזה כיון דמדינא נראה לו דהוי כתב א"כ היאך שייך לחוש לזה אטו כתיבה כיון דבאמת גם גבי כתיבה כתב הוא ונהי דבכתיבה הי' חושש לעשות מעשה אבל בחתימה דאינו רק גזירה למה לו לחוש לעשות מעשה, ובודאי נראין הדברים דיש מכאן ראי' ברורה להרי"ף וסיעתו דאפי' לר"א ע"ח נמי כרתי רק ע"מ בלי ע"ח גם כן כרתי אבל כל שחתמו עדים לכריתות הן חותמין וסמכינן עלייהו בלי ע"מ כלל, ושפיר נסתפק אי הוי כתב כמו בכתיבה, ועמ"ש בסמוך מה שיש ליישב עוד בזה:

שם וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, פירש"י אפי' לענין שבת אי בא מעשה לידינו לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה עכ"ל. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פרק י"א מה"ש מוכח להדיא דבאמת חייב שתים ולא מספק, גם לשון חייב שתים משמע הכי דאי אינו רק ספק מה נ"מ אחת או שתים, ולפי זה צריך ליישב לפי דעתו מה שאמרו כאן וכי מפני שאנו מדמין דאי אפשר שהי' מפרש כפירש"י כנ"ל:

ונראה לי לפי מה שאמרו בירושלמי אהא דאמרינן מקרעין וכו' דהלא כתב ידן של ראשונים הוא פי' ואינה מתקיימת כלל, ותירצו דמרחיבין להם הקרע שיהא נראה חתימת של אחרונים בפני עצמן, ולפי זה נראה לי דאף דלעיל ס"ל לר"י ור"ל בפשיטות בדיו על הסיקרא דחייב שתים היינו דוקא לענין שבת שהעביר דיו על כל פני הסיקרא דנמחק כתב הראשון לגמרי אז חייב שתים משום מוחק ומשום כותב אבל אי לא נמחק הראשון רק הוא כתב אות קטן על אות גדול בהא יש לומר דאינו כתב כיון דראשון לא נמחק אין כאן לא מוחק ולא כותב, והיינו דקאמר כתב עליון כתב דבהך דלעיל אין כאן רק כתב אחד אבל כאן יש תחתון ועליון, רק דר"ל למד מר"י באמת דאפילו בכה"ג חייב גבי שבת דמ"מ כמו בדיו על הסיקרא חייב משום כותב לפי שחידש אות אף כאן הרי חידש אות הקטן שלא הי' נראה קודם והיינו דקאמר והלא למדתנו רבינו וכו' והך דלעיל לא מצינו שלמד מר"י רק תרווייהו אמרו דין זה] ועל זה השיב לו ר"י וכי מפני שאנו מדמין וחושבין מאומד לבנו דאפי' כה"ג הוי כתב אבל לא נעשה מעשה לסמוך על זה להקל, הלכך גבי גט כיון שע"כ כתב הראשון עומד יש לחוש דאינו כתב דהוי כתב על גבי כתב כיון שלא נמחק הראשון, ואם לחשך אדם לומר מ"מ הוי לי' להרב ז"ל להזכיר גבי שבת מה שלמד ר"ל מר"י דהוי ספק כשהראשון עומד אני אומרה בלשון אחרת על דרך הנ"ל ממש דהך והלא למדתנו רבינו קאי באמת אהך דמעיקרא ור"י השיב לו דכי מפני שאנו מדמין וחושבין דבגט ג"כ כך הדין דס"ס חידש אות חדש מה שלא הי' קודם ודמי לדיו על הסיקרא דחייב לפי שחידש אות מ"מ לא נעשה מעשה לסמוך על זה ולמעשה אני חושש דלמא לא דמי גט לשבת כנ"ל, והשתא יפה פסק הרב ז"ל גבי שבת דחייב שתים אבל גבי גט פסק דרושמין ברוק או בכל דבר שאין רישומו ניכר כלל ולא בדיו על הסיקרא כנ"ל:

אמנם יען דבלא"ה אני תמה מאד דהא חזינן דבשטרות החמירו יותר דלא מהני אפי' ברוק ורוק פשיטא דלאו כתב הוא ואין לחוש משום כתב על גבי כתב, ועוד דפשיטא דלא שייך בשטרות כלל הך דינא דכתב על גבי כתב ואטו חקיקה של תוכות דלא הוי כתב בגט ובשטרות פשיטא דכשר גם בגט אין מכשירין רק ברוק וכיוצא בו שאין רישומו ניכר ופשיטא דאפי' רישומו ניכר כל שהוא צבע אחר אין בו משום כתב על גבי כתב, לכן ברור דבחתימה טעמא אחרינא איכא בשטרות משום דקשה לקיימו כמו דתקנו תקנה גדולה לפרש שמותיהן בגט כדי שיוכל לקיימו כמו כן עדים שאין יודעין לחתום רק על דרך זה קשה מאוד לקיימו כיון שאין דרכו לחתום כלל ואין לו חתימה ומי יעיד על כתב ידו רק בגט משום עיגון הקילו לחתום אף שאין יודעין רק דוקא ברוק אבל בדבר שרישומו עומד דאי היו הרושמים כשרים לחתימה הוי הן העדים א"כ חששו שמא הרואה יאמר דאלו חתמו על הגט והם פסולין או בלא ציווי הבעל שהבעל לא צוה להם רק לאחרונים ויבואו להתיר אשת איש או שיוכל אח"כ ליתן דיו על הסיקרא במקום חתימתם של אחרונים וישאר חתימת ראשונים בסיקרא וכיוצא בו ויקיים על ידם ובאמת הוא גט פסול שהם קרובים או שלא שמעו מפי הבעל ולכך אין לחתום עדים שאין יודעין לחתום אפי' בגט רק באופן שהראשונים לא ירשמו בדבר דהוי כתב רק ברוק וכיוצא והיינו דקאמר ר"י וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה פי' וכי מפני שאנו מדמין גט לשבת לענין כתב על גבי כתב נעשה מעשה להחתים עדים דיוכל לבוא קלקול מזה כנ"ל, והכי משמע להדיא בירושלמי שהשיב לו ר"י וכי מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת נתיר אשת איש והיינו שנתיר אותה ע"י החותמים הראשונים כנ"ל, ובזה הי' מקום ליישב גם מה שהקשינו לעיל כיון דע"מ כרתי מאי איכפת לן בכתב על גבי כתב, ולהנ"ל ניחא דהכא טעמא אחרינא איכא דיוכל לבוא לידי זיוף כנ"ל, תדע דבשטרות פשיטא דלא שייך לפסלו משום כתב על גבי כתב ומ"מ פסול וע"כ כנ"ל, ומ"מ אי נימא דע"ח כרתי כפי שיטת הרי"ף הנ"ל אתי שפיר טפי דכיון דגזירת הכתוב דבעינן חתימה דוקא בכהאי גוונא חושש ר"י דכיון שאין יודעין לחתום רק ע"י חתימת הראשונים היא נעשית לא הוי חתימה שיועיל לכריתות כיון דאין חתימתן רק בצירוף הראשונים ולא דמי לשבת דהכותב הי' כותב בלי אות התחתון ג"כ משא"כ הכא, והיינו דקאמר וכי מפני שאנו מדמין גט לשבת או שאנו אומדין מסברא דה"ה גבי גט כך הדין נעשה מעשה דשמא שאני גט כנ"ל:

שם מקרעין להם נייר חלק. פירש"י מסרטין. והתוס' והר"ן הקשו עליו דלשון מקרעין לא משמע כן, ואני תמה דהא בלא"ה פירושו תמוה דהיאך שייך לפרש מסרטין א"כ למה קאמר נייר חלק הא על הגט הם מסרטין ואי הכוונה מקום החתימות הא כל גט חלק הוא שם, וע"כ כפי' ר"ח דלוקחין נייר אחר שאינו גט ומקרעין בו אותיות, והוא תמוה לפע"ד, ורחוק לפרש דכוונת רש"י דרב קאמר דמסרטין להן חלק שתהא הסריטה חלק לאפוקי משמואל דקאמר דרושמין באבר א"כ אין הרשימה חלק ורב מקפיד שתהא הסריטה חלוקה בלי שום מראה כתב והוי לי' כמו רוק דא"כ הוי לי' לומר מסרטין להם חלק או הנייר חלק ומדקאמר נייר חלק ודאי לאו אגט משתעי, ואין לי מקום לומר רק דס"ל לרב דלא יסרטו הראשונים כל שנכתב הגט דאז נראה שהם חותמים על הגט ובאמת הם לא שמעו מהבעל או שהן פסולים, ואפשר דאפי' מדינא פסול דכיון שהבעל צוה להם שהם יחתמו אין לחתום אחרים אף דאח"כ ימחקו התחתונים דהקפיד שלא יחתמו כלל תדע דאי יחתמו אותן שלא שמעו ויחתמו אותן ששמעו ג"כ בודאי פסול דהקפיד שלא יחתמו רק הם והוי כמזויף מתוכו, ויש לפרש גם טעמא דר"י כך דאף דמסברא נראה כיון שנמחק התחתון ואין כאן רק עליון נתקיים ציווי הבעל אבל אין לעשות מעשה דכיון שלא צוה שיחתמו רק אלו אין להחתים אחרים כלל, וזה שאמר דמקרעין נייר חלק בלי גט כלל דאז אין כאן חתימה כלל רק מעליונים בלבד, גם יש לומר דחשש רב למחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ולכך הקפיד שיהא הנייר חלק בעת שיסרטו התחתונים והשתא לא קשיא מה שהקשה הר"ן דחקיקה כתיבה היא דמה בכך מ"מ לא גרע מדיו על סיקרא, ומה שחשש ר"י הוא לפי שיהא נראה דהם חותמים על הגט או דהוי מחוסר מעשה אבל על נייר חלק אין קפידא, וצ"ע:

שם אבל בשטרות לא. כבר כתבתי שאי אפשר לפרש דפסול בשטרות משום חשש כתב על גבי כתב חדא דרוק פשיטא דלאו כתב הוא ועוד דלא שייך לפסול כתב על גבי כתב בשטרות כמו דלא פסלינן חקיקת תוכו אף דלא הוי כתב רק הטעם דקשה לקיים חתימתן כל שאין יודעין לחתום בעצמן דמי יוכל להעיד על כתב ידן גם אין כתבן יוצא ממקום אחר רק בגט הקילו משום עיגון ומ"מ לא הקילו רק ברוק וכיוצא בו שאין רישומן ניכר כלל אבל בדבר שרישומו ניכר יש לחוש דיחשבו דאלו חותמין אף שלא שמעו מפי הבעל וכ"ש כשהם קרובים יחשבו דקרובים חותמים, ועוד שיכול למחוק חתימתן של אחרונים וישאר התחתון ויתקיים בתחתונים בפסול, ועוד טעמים אחרים משום קפידת הבעל שכל שחתמו אותן שלא צוה אף דאח"כ נמחק בעליונים, וכ"ש לפי הירושלמי דמרחיבין להם הקרע אינו נמחק כלל יש בו משום קפידא דבעל שחתמו אותן שלא צוה גם יש בו חשש מחוסר מעשה ע"ש שהארכתי:

שם ונגדי' ר"כ. דקדקו המפרשים דהשטר כשר דיעבד וכ"כ הטור, ובחידושי לא"ה ובספרי ת"י סי' מ"ה כתבתי לתמוה על הטור בזה דהא לקמן אמרינן תירגמה אקריאה מוכח בהדיא דחתימה גרע מקריאה א"כ אנן דקי"ל כלישנא קמא דרבא ובקריאה פסק הטור דפסול דיעבד ביחיד א"כ כ"ש חתימה, וליכא למימר דדוקא קריאה בשנים עדיף מחתימה דהא בשנים לכ"ע כשר רק ביחיד נחלקו, דהא פסק הטור בא"ה סימן ק"ל דבגט כשר ביחיד והיינו דבגיטין לכ"ע כשר ואי בב' נחלקו למה הכשיר בגט ביחיד קורא, ועיין שם שכתבתי ליישב קצת וצ"ע:

בתוס' בד"ה דיו דיותא וכו' דלא תנו אלא הנך וכו'. מבואר מדבריהם דהך דר' חנינא אפי' לכתחילה מותר אף דקתני לה בלשון דיעבד דאל"כ הוי להו להוכיח דע"כ לאו היינו דר"ח מדקתני לה דיעבד והיינו מדקאמר לאתויי דר' חנינא ש"מ דמרבינן לה אפי' לכתחילה כמו הנך דמתניתין, ועיקר דברי התוס' יש לדחות כל ראייתם אלא שאין להאריך כי כבר כתב הר"ן לדחות דבריהם בזה:

בד"ה קנקנתום וכו' ואין נראה דלא תנו בברייתא וכו'. גם מזה יש להוכיח דס"ל דהך דר' חייא ג"כ אפילו לכתחילה מותר דאל"כ הוי להו להוכיח מזה דלאו היינו דמתני' וכ"ש דמוכח מפירש"י דס"ל שיחור היינו הך א"כ ע"כ אפילו לכתחילה מכשיר ויש לתמוה על הפוסקים שכתבו בפשיטות דמדלא קאמר לאתויי דר' חייא מוכח דדוקא דיעבד מכשיר ולא משמע כן מפירש"י ותוס' ובעיקר דבריהם נראה לי לדקדק מלשון רש"י דקנקנתום הוא דיו העשוי מחרתא דאשכפי ודיו זה נקרא אדרימינ"ט, אבל הך דר' חייא היינו שכתב בחרתא דאשכפי בעצמו, ולזה גבי הך דר' חייא לא פי' אדרימנ"ט רק חרתא דאשכפי ולעיל פירש אדרימינ"ט, אך בפרש"י במסכת שבת קשה לפרש כן ע"ש.

בד"ה דיו על גבי דיו תימא דהכא משמע וכו' וה"ה לענין גט ומשמע דליכא מאן דפליג וכו' ועוד דר"א וכו' עכ"ל. דבריהם צריכין ביאור, דהא בפרק הבונה איתא להדיא במשנה כתב על גבי כתב פטור ומאי קשיא להו טפי בדברי ר"י ור"ל דהכא דהם לא חידשו כלום ממה דקתני במתניתין, גם מה שהקשו לרב אחאי תיקשי לי' מתניתין דשבת הנ"ל, ובפרק הבונה קאמר להדיא אהך משנה מתניתין דלא כר"י דברייתא גבי שם, ואמת דהתוס' דקדקו ומשמע דליכא מאן דפליג והיינו דע"כ ר"י ור"ל קמש"ל דליכא דפליג דאי לרבנן דוקא מה חדשו על מתניתין דהבונה ואין זה מוכרח דעיקר באו לחדש בדיו על סיקרא ולהיפך], אבל מ"מ הך דרב אחא מאי ענינו לכאן תיקשי לי' מתניתין דשבת, וברור דכוונת התוס' דודאי יש מקום לחלק בין גט לשבת דשאני שבת דבעינן מלאכת מחשבת הלכך אף דהוי כתב כיון דבלי כתיבתו הי' עומד כתב לא הוי מלאכת מחשבת לחייב עלה, אבל לענין גט ושם כיון דהכתב העומד לפנינו הוא כתבו וחידשו והראשון איננו הוי כתב וכשר, רק לפי דבסמוך מדמה גט לשבת ש"מ דכמו דלא הוי כתב לענין שבת כמו כן לענין גט, ואהא קשיא להו דא"כ היאך יודו כ"ע בדין זה דשם וגט ודאי דמי להדדי וגט מדמה לשבת, וכמו כן לרב אחא קשיא להו דכמאן אתיא, ולדידי' גופי' יש לחלק בין שבת דבעי מלאכת מחשבת לשם וגט רק דלא ניחא להו לומר דרב אחא יחלוק על ר"י ור"ל דמדמי תרווייהו גט לשבת, ואהא תירצו דשאני התם בגט דמתקן לשמה וכן בשם לכך חשוב כתב משא"כ שבת:

אך לפ"ז יקשה קושית מהרש"א דכיון דעיקר קושית התוס' דלא יחלוק רב אחא על ר"י ור"ל, א"כ אכתי יחלוק, דהא בעדים דלקמן ג"כ מתקן לשמה, וצ"ל או דגבי עדים לא חשוב תיקון כי הראשונים ג"כ חותמין לשמה דהא כדי שיחתמו האחרונים חתמו והיינו על גט זה לא חשוב תיקון לשמה, ואפי' אי נימא דמ"מ כיון שהבעל לא צוה לראשונים לחתום לא מיקרי לשמה וכ"ש כשהם קרובים ופסולים דאין חתימתם כלום ואין לך תיקון גדול מזה, נראה לי דלק"מ דודאי בלא"ה יש לתמוה בתוס' דמה בכך דמתקן לשמה ה"מ דחשוב תיקון אי הוי כתב. אבל אנן על זה אנו דנין אי הוי כתב ואי לא הוי כתב אינו מתקן כלום:

לכן נראה לי דכוונת התוס' דדוקא היכי שאי הי' כתב התחתון נכתב לשמה הי' מועיל רק החסרון לפי שאינו כגון בכתיבת גט או שם בס"ת שפיר אמרינן כיון דאותו כתב העומד לפנינו ידענו שנכתב לשמה רק לפי שלא חידש צבע אחר הוי כאלו התחתון עומד, וע"ז אמרינן דמה בכך אי התחתון נכתב לשמה ג"כ כשר ומה בכך דעומד ס"ס נכתב לשמה, אבל גבי עדים דאפי' נכתב הראשון לשמה אינן עדים, הלכך כל שלא חידש בצבע כלום רק דיו על דיו והוי כאלו התחתון עומד ואין כאן חתימה, דלחתימה בעינן לעליון בלי התחתון כלל, משא"כ לכתיבה דאי הי' באפשר לתקן התחתון לשמה הי' ג"כ כשר ובהעברת קולמס נתקן שפיר, וזה ברור לפע"ד:

וראי' ברורה לדברי ממה שכתב בס"הת בהלכות תפילין סימן ר"ד, וז"ל שם, וכיון שהאות פסול אין להכשירו ע"י חוזר ומעביר עליו קולמס וכו' לר"י דמועיל משום שהאות נעשה לו כתיקונו ואינו מחוסר אלא לשמו כגון גבי שם וגבי גט דבעי לשמה, אבל חק תוכות שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמס לא משווי לי' גט וכ"ש לרבנן דאינו מועיל דהא דתנן פרק הבונה כתב על גבי כתב פטור לא קשיא לרב אחא וכו' דכתב ב' מועיל להחשיבו לשווי' לשמו אבל לשווי' אות בלי שום תוספת אינו מועיל, עכ"ל:

ולכאורה דבריו תמוהין מאד דפשיטא דחק תוכות עדיף טפי דאינו אות כלל ופשיטא דמתקן בכתב השני כנ"ל, גם אינו מובן כלל מה שהכניס בתוך דבריו הקושיא לרב אחא כי מה ענין זה לזה:

אבל באמת דברי ספר התרומה ברורים, דהוא ז"ל לא ס"ל ליישב קושית התוס' פרק הבונה לרב אחא כמו שתירצו התוס' שם דדוקא בגט שהי' כתוב שלא לשמה הוי כתב עליון כתב לכ"ע שהאחרון מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה, אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום לא הוי כתב עליון כתב, ולפי דבריהם מילתא דפשיטא הוא דכה"ג דכתב התחתון פסול לגמרי שאינו אות כלל דפשיטא דכתב העליון הוי כתב וכתב עליון לאו חק תוכות הוא כלל:

אמנם הרב בעל ספר התרומה לא ס"ל כך רק דכתב עליון אי אפשר שיהא כתב כלל כל שכתוב על דיו ולא נתחדש צורה חדשה כלל אף דכתב דלמטה אינו כתב מן הדין להכשיר בו גט או ס"ת אבל לפסול כתב שעליו הוי כתב כיון שלא חידש העליון צורת אותיות כלל, ואי קשיא לרב אחא דס"ל דלרבנן ג"כ כשר בגט, א"כ הך מתניתין דשבת כמאן אתיא דלכ"ע כתב על גבי כתב הוי כתב לרב אחא, בזה ס"ל לס"הת דמאי דמכשיר ר"י ולר"א בגט אפילו רבנן להעביר בקולמס לשמה לאו למימרא דכתב העליון חשוב כתב רק כתב התחתון מתכשר במה שהעביר עליו קולמס ופעל בו פעולה לשמה ונהי דלא הוי כתב אבל פועלת עכ"פ לשמה בתחתון ומתכשר התחתון לכך גבי שבת אי אפשר לחייבו מחמת התחתון שלא הוא כתבו כלל אבל בגט וס"ת לענין לשמה מתכשר בתחתון אבל כשהתחתון אינו אות דהוי חק תוכות אי אפשר להכשיר התחתון בהעברת הקולמס לישווי' אות במה שלא הי' אות וכיון דתחתון אינו מתכשר כתב עליון ודאי אינו כתב לעולם בין לרבנן בין לר"י, וזה ברור ונכון בכוונת בעל סה"ת ותמהני שלא ראיתי מי שביאר כוונתו:

ודברי סה"ת הנ"ל נאמרו בשם ר"י ויגיד עליו ריעו כי גם דברי התוס' בשם ר"י נתכוונו לכך, ועוד דלפי דברי מהרש"א לא הי' להם לומר דר"ח משמע לי' דמתניתין דשבת אפילו בכתב ס"ת או גט רק בפשיטות כמו דר"י ור"ל לית להו חילוק זה כן לא ס"ל לר"ח, וע"כ כמו שכתבתי וזה ברור:

אמנם בעיקר קושית התוס' מהך דמסכת שבת לרב אחא נראה לי ליישב בפשיטות, דודאי יש להבין לפי תירוץ התוס' דעכ"פ הוי להו בש"ס לידחוי' התם דמצי אתיא ככ"ע וכמו דדחי רב אחא לקמן הך דר"ח כן הוי למידחי התם דהתם נמי ר"ח קאמר לה דאתיא דלא כר"י והוי לי' לרב אחא למידחי דשאני מתניתין דמיירי דלא תיקן לשמה ומדקאמר בפשיטות מתניתין דלא כר"י משמע דלכ"ע הוא. ועוד קשיא לי דלקמן קאמר ר"ח בגט שהעביר עליו קולמס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן דמה ביקש בזה הא משנה שלימה היא כתב על גבי כתב פטור ואינו כתב והלכה כסתם מתניתין ור"י ור"ל תרווייהו ס"ל הכי הכא, ועוד דדחי רב אחא משום זה אלי ואנוהו ומשום הכי אין ראוי לפסלו רק לכתחילה, וכתב על גבי כתב ודאי דאפי' דיעבד פסול:

לכן ברור דודאי רבנן דקאמרי אין השם מן המובחר לשיטת ר"י אמרו כן דאפילו הוי כתב אינו מן המובחר והכי איתא להדיא בירושלמי דכשיטתו השיבוהו אפי' לדידך דהוי כתב אינו מן המובחר, והיינו דבא ר"ח לחדש כאן דגט שהעביר עליו קולמס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן ונ"מ בכתב בדיו על סיקרא או להיפך דבגט לא שייך מקלקל כמ"ש לעיל ובהא לר"י הוי גט כשר דס"ל מעביר עליו קולמס, אבל לרבנן כיון דהשיבו לר"י דאפילו הוי כתב אינו מן המובחר א"כ אפילו בדיו על הסיקרא או להיפך דהוי כתב מ"מ אינו מן המובחר, והיינו דדחי רב אחא דהא דפליגי רבנן על ר"י במן המובחר דוקא בשם משום זה אלי ואנוהו אבל בעלמא לא ואפי' לכתחלה כשר, ואין ענין הך דר"ח ור"א להך דר"י ור"ל, דהכא לענין אי הוי כתב נחלקו והתם היכי דהוי כתב אי העברת קולמס לשמה הוי מן המובחר או לא, נחלקו, והשתא הך מתניתין דשבת ע"כ דלא כר"י דס"ל אפי' דיו על דיו הוי כתב דבס"ת אין כותבין רק בדיו ומתניתין לכ"ע כרבנן דלשיטתו השיבוהו דאינו מן המובחר, אבל לדידהו אפי' כתב לא הוי גבי ס"ת רק דנ"מ בעלמא בכתב בסיקרא על דיו או להיפך דלא הוי מן המובחר לרבנן, וזה ברור לפע"ד, ור"י ור"ל דהכא דזכרו בדיו על דיו דפטור לא נתכוונו לחדש על מתניתין דשבת אלא מה שבאו לחלק בדיו על סיקרא ולהיפך כנ"ל:

בא"ד דמשמע לי' בכל ענין. אבל הך דר"י ור"ל דהכא ע"כ באו לומר מה דלכ"ע פטור, דאי לרבנן דוקא מה חידשו על מתניתין דהבונה וע"כ אפי' לר' יהודה, היינו דבאו לומר באינו מתקן לכ"ע פטור, ולק"מ קושית מהרש"א וזהו עיקר קושית התוס' מעיקרא שכתבו ומשמע דליכא מאן דפליג, כמו שפירשתי לעיל

תוכן העניינים

תפארת יעקב על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה