אור ברסלב

תפארת יעקב על גיטין· רבי יעקב גזונדהייט

דף י:

דף י.

בפירש"י גזירה משום כלכם. עיין בר"ן מה שפירש לדעת רש"י וכל דבריו תמוהין, דבהדיא מבואר בפירש"י לקמן דקודם שנתנו צריך שיחתמו כולן ואפי' לא נשאת כל שניתן לה הגט ולא חתמו בו כולן הגט בטל לכ"ע, ומה שהקשה מ"ש משאר תנאי דיכולה לקיים אחר הנישואין, הוא תמוה דתנאי דהכא הוי כמו תנאי אם לא באתי כתבו ותנו דמבואר פרק מי שאחזו דכל שכתבו קודם קיום התנאי הגט בטל, והיינו דהתנאי הי' שלא יכתבו ויתנו רק באופן הזה והכא נמי ציוה שלא יכתבו ויתנו רק באופן הזה ולא הי' התנאי כמו בעלמא שמתנה בשעת נתינה לקיים התנאי אח"כ, והכא התנה על נתינתו שלא ינתן רק שיחתמו בו עשרה, וראי' ברורה לזה דאם לא כן למה לי דנקט לקמן הנפקותא בין ר"י לר"ל בחתמו השאר אחר עשרה ימים, לימא דחתמו אחר נתינת הגט, דלמ"ד משום עדים בטל, ולמ"ד משום תנאי כשר ואפילו באותו יום הוי נפקותא, וע"כ דאפילו למ"ד תנאי אין ליתן הגט עד שיחתמו כולם כמו שכתבתי, ומה שכתב עוד בשם הרמב"ן, נראה לי דמודה הרמב"ן לדינא דגם למ"ד משום תנאי צריך שיחתמו זה בפני זה, ואף דבהא ליכא חשש לדעתו מ"מ לא גרע מחתמו שנים בלבד בסתם גט, דודאי ליכא חשש מ"מ גזרינן משום הרבה ואמר כלכם כ"ש שיש לגזור בכלכם סתם שיאמר משום עדים, וראי' דלא קאמר לקמן נ"מ בחתמו זה שלא בפני זה דלמ"ד משום תנאי כשר ומשום עדים פסול:

בתוס' בד"ה אי לאו דכותי חבר תימא א"כ כולי' שטרא מתקיים אפומא דחד ישראל דחתם לבסוף ולפע"ד לק"מ דפשיטא דכל מה שאנו סומכין על אותו הישראל משום דחתם בהדי' כותי זה דלא חשיד להעיד שקר. רק שאינו בקי והרי יש בכאן שני עדים כשרים, וממילא דנין על האחרון דידע דהכותי חבר ג"כ ובקי, דאי לא"ה לא הוי מחתים לי' מקמי', אבל לולא עדות הכותי הזה לא היינו סומכין על אותו הישראל כלל וכלל, והשתא כיון דישראל צריך לעדות הכותי לא נפיק כולי' סהדותא על פי הישראל ודוק:

בגמרא תני חוץ מבגיטי נשים. הר"ן והרא"ש כתבו דהך ההה תירוץ לא בא לחלוק אדשמואל דקי"ל כשמואל, רק דבא לומר היכי דליכא דינא דמלכותא בזה, וצ"ע דהא להך תירוץ מתנה ושטר קנין בכלל גט ושחרור הוא וזהו היפך הברייתא דחשבה ג' דרכים דשוו גט ושחרור דליתא בשאר שטרות מדלא חשבה נתינה אחר מיתה דליתא בקידושין דליכא שום חידוש בקידושין וכמ"ש התוס' לעיל, ועוד דהא כיון שמת וכי יש קידושין למת וחשבה נמי ערכאות, ש"מ דליתא בשטר מתנה וקנין ומאיזה צד נפרש מתניתן דלא כברייתא כיון שנאמרה בלשון זה ממש, ולפי מה שאבאר לקמן בפירש"י ניחא, דתנא דברייתא ג"כ לא פליג בזה רק דמיירי בע"מ, אבל מתניתן ליכא לאוקמא בע"מ דהא ת"ק פוסל אפילו בשמות מובהקין דמכשיר ר"ש, וע"כ דלית לי' דר"א כלל, הילכך ע"כ חוץ מכגיטי נשים קאמר, ועמ"ש בסמוך:

בפירש"י תני חוץ מכגיטי נשים וה"ה דמצי לישנוי' בע"מ וכו', הא דפשיטא לי' לרש"י ז"ל דמהני במתנה ע"מ אף דבגט ושחרור לא מהני דאל"כ תיקשי בהך ברייתא דחשיב ג' דרכים דשוו גיטי נשים וש"ע ומילתא דאיתא בשאר שטרות ע"כ לא קא חשיב אפי' למסקנא דאל"כ ליחשב נתינה אחר מיתה דליכא שום חידוש בקידושין כמ"ש התוס' לעיל, דלכך לא חשיב חזרה דליכא חידוש בקידושין, א"כ כ"ש נתינה אחר מיתה ולכך לא זכרו רש"י ותוס' לעיל לומר דלכך לא חשיב נתינה אחר מיתה דאיתא בקידושין כמו שזכרו לשמה ומחובר, וע"כ משום דבאמת ליתא בקידושין דכי יש קידושין למת ולמי תתקדש, בפרט דבדעתה תלוי רק דלא חשיב כיון דאיתא בשטרות א"כ ע"כ ערכאות ליתא בשטרות, ואי ס"ד דלא מהני ע"מ במתנה ושטר קנין א"כ ערכאות נמי איתא בשטרות, וע"כ דמהני ע"מ במתנה ושפיר קשי' לי' לרש"י ז"ל לוקמא הכא בע"מ, ודברי התוס' בד"ה חספא צ"ע כמו שאבאר בתוס':

איברא הא ודאי קשיא היאך קאמר דה"ה דהוי מצי לומר בע"מ דהא ע"כ בע"מ מיירי מדחשיב ערכאות דליתא בשטרות ובין אי נימא משום דמיירי בע"מ או משום דינא דמלכותא, עכ"פ היאך נתחכם אנן לפרש מתניתן תני כגיטי נשים מה דחזינן בהדיא דברייתא חשבה בהדי ג' דרכים, וע"כ דליתא בשטרות רק בגיטי נשים ושחרור, ועוד דלמסקנא דלקמן מילתא דאיתא בקידושין לא קתני, ע"כ דמיירי בע"מ, דבלי ע"מ איתא נמי בקידושין ומה שנמצא כתוב ברש"י גירסא אחת, דדוקא תנא דברייתא דנחית למנינא הוא תמוה דמ"מ כיון דתנא דברייתא מפרשה בע"מ היאך נתחכם אנן להקשות אלא מתנה, ולתרץ תירוצים שלא כתנא דברייתא, ומאי איכפת להו לתרץ בע"מ כתנא דברייתא:

אמנם באמת דברי רש"י ז"ל ברורים דהר"ן הביא בשם ר"ח דגט הבא בע"מ ושמות מובהקין לא פסלינן לי' דכיון דמוקמינן לר"ש כר"א וקי"ל הלכה כר"א בגיטין ודבריו תמוהין לכאורה דהא ת"ק נמי כר"א ס"ל רק שמות מובהקין איכא בנייהו) והר"ן כתב עליו דהאי לאו הכרע הוא, ובאמת אין הבנה לדבריו כלל דמאי ענין הלכה כר"א בגיטין דהא אליבא דר"א נחלקו:

אך באמת דברי ר"ח ז"ל נכונים מאוד, דודאי יש להבין לעיל דפריך והא אמר ר"ז ירד ר"ש לשיטתו של ר"א ומשני א"ב שמות מובהקין, ואי נפרש הכוונה כפשוטו דא"ב בין ר"ש דמתניתן לת"ק דמתניתן שמות מובהקין דת"ק פוסל מזויף מתוכו לר"א אפי' מובהקין, ור"ש מכשיר תיקשי הא ר"ז בהדיא קאמר ירד ר"ש לשיטתו של ר"א ש"מ דת"ק לא ואי בשמות מובהקין פליגי כ"ע כר"א ס"ל ולא ר"ש דוקא, ועוד קשה הא בע"מ ושמות שאינן מובהקין לכ"ע לא מהני בגט ושחרור והך תנא דברייתא דחשיב ג' דרכים דשוו ג"נ לש"ע לא זכר דברי ר"ש כלל מנין דהך תנא דברייתא נתכוון להך פלוגתא דר"ש ורבנן, דילמא מיירי באמת בע"מ ושמות שאינן מובהקין ואליבא דכ"ע הוא, ואדרבא כיון דחשיב תלת ולר"מ ארבעה משמע דתלת לכ"ע הוא ואי בשמות מובהקין לר"ש אינן רק תרי, ועכ"פ בודאי נוח לומר דהך תנא דברייתא נקט גוונא דשוו ג"נ וש"ע לכ"ע והיינו בע"מ ושמות שאינן מובהקין והוא מדרבנן ולכ"ע פסולין והוא תמוה לכאורה:

לכן נראה ברור דהכוונה לעיל בפשיטות דמעיקרא משני בע"מ וכר"א והקשו על זה הא כיון דאמר ר"ז ירד ר"ש לשיטת ר"א מוכח בהדיא דת"ק לית לי' דר"א, ואי ס"ד דתנא דברייתא פוסל אפי' לר"א, למה לו לר' זירא לומר דר"ש דוקא כר"א, לימא דכ"ע כר"א, רק תנא קמא דמתניתן כתנא דברייתא דפוסל אפי' לר"א וכ"ע כר"א ס"ל, ומדקאמר ירד ר"ש לשיטת ר"א ש"מ דליכא למ"ד שיפסול בע"מ וכר"א, וא"כ תנא דברייתא דפוסל ע"כ דלא ס"ל כר"א, ומשני א"ב שמות מובהקין דר"ז דסובר דליכא מ"ד כלל שיפסל בע"מ היינו בשמות מובהקין, לכך הוצרך לומר דרק ר"ש סובר כר"א אבל ת"ק דפוסל לית לי' דר"א כלל, אבל ברייתא דפוסל אפי' לר"א היינו בשמות שאינן מובהקין, והך א"ב דקאמר או הכוונה בפשיטות דא"ב בין ת"ק לר"ש שמות מובהקין דבאינן מובהקין לכ"ע פסול רק במובהקין נחלקו לכך לולא דת"ק לא ס"ל כלל כר"א לא הי' פוסל דבהא ליכא למיחש למזוייף מתוכו לכך הוצרך ר"ז לומר ירד ר"ש לשיטת ר"א ות"ק לית לי' דר"א אבל תנא דברייתא באינו מובהקין שפיר פוסל אפי' לר"א, או א"ב בין ר"ז לתנא דברייתא שמות מובהקין דר"ז מיירי בשמות מובהקין לכך מאן דפוסל דלא כר"א אבל תנא דברייתא באין מובהקין אפי' לר"א פסול והכל אחד, עכ"פ לא מוכח כלל מהך סוגי' דלעיל ולא מהך דכאן שיחלוק שום תנא דאפי' במובהקין יפסל מזויף מתוכו אפי' לר"א ואדרבא מוכח להדיא כמ"ש דרק ר"ש ירד לשיטת ר"א ולא ת"ק כיון דפליג אר"ש דאפילו מובהקין פסול ע"כ לא ס"ל כר"א, א"כ אנן דקי"ל כר"א ממילא הלכה כר"ש ובמובהקין כשר כדעת ר"ח הנ"ל, והן הן דברי רש"י דודאי ר"ז מוקי הך דר"ש דווקא כר"א ולא ת"ק ואף דלעיל מוקמינן מעיקרא תנא דברייתא כר"א ובע"מ ולס"ד פליגי בפשיטות אי מזויף מתוכו פסול או לא א"כ הכא נמי הוי מצי לישנוי' כך, אלא דהך שינוי' נדחה לעיל רק שמות מובהקין איכא בינייהו, וזהו רק לתנא דברייתא דלא פליג עלי' ר"ש אבל תנא דידן דפליג עלי' ר"ש דמכשיר במובהקין דוקא ע"כ ת"ק דפוסל לית לי' דר"א כלל, דבמובהקין אין סברא לפסול כלל מזויף מתוכו כדקאמר ר"ז ירד ר"ש לשיטת ר"א ולא ת"ק כנ"ל וזה שלא זכר רש"י לעיל בד"ה א"ב שמות מובהקין דת"ק פוסל אפי' מובהקין וכתב כלומר וכו', והכוונה לא דנחלקו בשמות מובהקין אליבא דר"א רק ת"ק דברייתא כר"א ס"ל ופוסל משום מזויף מתוכו ור"ש דמתניתין מחדש דאם מובהקין הן כשר ות"ק דברייתא לא מיירי בהא כלל רק לאשמועינן דמזויף מתוכו פסול לכ"ע אפי' לר"א, ואפי' נפרש כוונת רש"י בפשיטות דרק ברייתא מוקמינן כר"א ונחלקו עם ר"ש בשמות מובהקין אליבא דר"א מחמת הכרח דחשבה בהדי ג' דרכים, אבל דחוק הוא לומר כך, ובמתניתן דלא צריכא לן לומר כן לא ניחא לן לאוקמא כך אבל עכ"פ כפי אוקימתא דידן לר"ז במתניתן לא נחלק ת"ק על ר"ש רק דלא ס"ל כר"א אבל מודה להכשיר אליבא דר"א במובהקין והיינו כדעת ר"ח, רק דתמוה לי ע"ז כיון דמצינו תנא דברייתא דבהכרח חולק אר"ש אפי' במובהקין אליבא דר"א מאיזה צד לא נימא דתנא דידן ג"כ חולק אר"ש וסובר ג"כ כר"א, לכך נראה לי עיקר וברור דגם לעיל לא נחלק תנא דברייתא במובהקין דהתם לא הוזכר ר"ש כלל ואליבא דכ"ע קאמר דמזויף מתוכו פסול והיינו באינן מובהקין כמ"ש] ואין תימא דקרי לתנא דברייתא ת"ק דהא גם כאן קראו ת"ק כמבואר ברש"י:

ובהכי ניחא דקאמר בסמוך ירד ר"ש לשיטתו של ר"א ופריך והא אמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו, וקשה הא מת"ק גופה מוכח דהא ע"כ בע"מ ורק מדרבנן פסול להו דהא קא חשיב לה בהדי דרכים דשוו גיטי נשים לש"ע ולא חשבינן רק מילתא דליתא בקידושין ואי לית לי' דר"א ומדאוריי' פסיל להו איתא בקידושין ג"כ וע"כ מדרבנן ומשום מזויף מתוכו, א"כ ממתניתן גופא מוכח דמזויף מתוכו פסול לר"א, ואי דר"ש חולק ומכשיר מזויף מתוכו א"כ מאי קושיא טפי מר' אבא מת"ק דמתניתן, גם מאי מקשה והאי לאו בני כריתא הא לת"ק ג"כ קשה דעכ"פ אינו רק דרבנן דהא ליתא בקידושין ולמה הא אינן בני כריתות, ולהנ"ל ניחא דודאי ר"ז בהדיא קאמר דרק ר"ש ירד לשיטת ר"א ולא ת"ק, ות"ק ודאי מדאו' פסיל להו, ולא בא להקשות מדברי ר' אבא אר"ש רק הכי קא קשיא לי' כיון דשמענו מזויף מתוכו פסול למה לך לומר ירד ר"ש לשיטת ר"א, הא ת"ק נמי יש לומר דאזיל לר"א ומ"מ פוסל משום מזויף מתוכו ולמה קאמר דר"ש דוקא כר"א, ואהא הי משני דר"ש נמי רק בשמות מובהקין מכשיר, דאל"כ חייש למזויף מתוכו, לכך ת"ק דפוסל אפי' מובהקין ע"כ לית לי' דר"א ותנא דברייתא דחשיב מנינא בודאי בע"מ ומדרבנן משום מזויף מתוכו ולאו היינו תנא דמתניתין דפליג עם ר"ש דאיהו ע"כ מדאורייתא פוסל:

הרי נתבאר מהנ"ל שני דברים חדא דהלכה כר"ש להכשיר בשמות מובהקין דת"ק לא פליג עליו רק דלית לי' דר"א אבל לדידן דקי"ל כר"א ממילא כשר, שנית דבמתנה וכן כל שטר קנין מהני ע"מ אפי' שמות שאינן מובהקין כמו שבארנו, דכך מוכח בהכרח מהך סוגיא דלעיל, ודברי התוס' בד"ה חספא צ"ע. וההפרש בין מתנה לגט הוא דבג"נ וש"ע שהם איסור ערוה לא הפקיעו אפי' איסור דרבנן מכח קפידא דערכאות אבל בממון כל דמדאורייתא קנה לא חששו בערכאות לפסול מדרבנן משום דהערכאות מקפידין על פסול שטרותיהן כמ"ש המרדכי ובהג"א ע"ש:

ובעיקר קושית רש"י דלא משני בע"מ יש לתמוה דבשלמא לעיל מוקי הך חוץ מג"נ וש"ע בע"מ והיינו דלעולם פסולים אפי' בע"מ, אבל כאן דנקט כל השטרות כשרים לא שייך לפרש דדוקא בע"מ כשרים דהא שטרי מכר ודכוותא אפי' בלי ע"מ כשר, וע"כ דבכל גוונא כשרים, ועמ"ש בתוס' בד"ה חספא ישוב לזה:

בתוס' בד"ה חספא פי' בקונט' עד סוף הדבור. כבר בארנו כל הצורך בזה בפירש"י בד"ה תנו ולא באתי כאן רק לקצר בדברי התוס' לפי מה שכתבתי לעיל, מה שהקשו לפירש"י דהך תירוץ נשאר במסקנא כבר הוכחתי דמעולם לא אמרו לעיל דת"ק דמתניתין כר"א ס"ל דמדקאמר ר"ז ירד ר"ש ש"מ דת"ק לא, רק תנא דברייתא כר"א ס"ל ע"ש, ומ"ש בשם ר"י דבמתנה לא מהני ע"מ כבר הוכחתי בהכרח מסוגיא דלעיל דע"כ במתנה מהני ע"מ דאל"כ תיקשי במסקנא ליתני נתינה אחר מיתה דליתא חידוש בקדושין, וע"כ דאיתא בשטרות, א"כ ערכאות נמי, וע"כ דערכאות ליתא בשטרות דמהני במתנה ע"מ, ולכך ברייתא דמיירי בע"מ ליתא בשטרות, רק במתניתין דת"ק דמתניתין לית לי' דר"א צריך לומר תנו חוץ מכגיטי נשים:

בא"ד אבל אין לומר וכו'. לכאורה תמוה דאי נאמר כך בלא"ה לק"מ דהא כלל מתנה בהדי מכר דכשרין בלי ע"מ כמ"ש לעיל בפירש"י, והנראה בזה דבלא"ה הקשו לקמן דפריך בשטרי פרסאה והא הוי כתב שיכול לזייף ומשני באפיצן ופריך והא בעינן שיחזור מענינו של שטר ומשני במיהדר, ולמה לא הקשו כך על מתניתין דערכאות לכן נראה לי דכאן יש לומר דמיירי בע"מ דידעינן שאין בו שום זיוף, רק לפסלו מחמת שלא נעשה מתחלה כתיקון זה לא איכפת לן בערכאות דהקפידו שלא יפסלו שטרותיהן, אבל בלי ע"מ שהי' לנו עכשיו חשש זיוף פשיטא שלא היינו מכשירין, והשתא שפיר הוי מצי לומר בע"מ ומכר נמי בהכי מיירי דלא מיירי בדמיהדר ואפיצן ובעי ע"מ אך מה שכתבו להוכיח מהך דלקמן תמוה דלא דמי כלל דהתם קתני ואפי' גיטי נשים ולא כלל אותם בהדי שאר שטרות, אבל כאן דקתני כל השטרות וכלל כולן בכלל כל השטרות אין סברא לומר דמכר באופן זה ומתנה באופן זה ודוק:

בגמרא והאי לאו בני כריתא נינהו. פירש"י דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה וכו'. משמע מדבריו דקרוב ופסול יכול לחתום על הגט לר"מ דסובר ע"ח כרתי והיינו כל שאנו יודעין אמיתת הענין מפי עדים בעל פה רק שהם חתמו לכריתות שכך מטבע הגט שיחתמו שנים אבל אין לנו מחתימתם שום דבר מאמת ושקר דהא אינן מעידין כלום דהא בכתיבה אינן מעידין דאפי' מצאו באשפה כשר וא"כ אין לנו מחתימתם שום אמונה באמת ושקר הלכך כל שישנן בתורת גיטין כשרין לחתימה, ולא ידעתי מאי קשיא להו לתוס' דהוי לי' לומר משום עדות דאי משום עדות מה צורך לומר דאתיא כר"א דע"מ כרתי, אפי' לא כרתי כל שיש ע"מ המעידין אמיתת הענין סגי בכך שאין אנו צריכין לסמוך על עדותן של אלו, רק מחמת קושיא דלאו בני כריתות צריך לומר כר"א דע"מ כרתי, גם הך טעמא דבני שליחות ולשמה נראה לי דכל זה הוא משום דכרתי, אבל אי לאו דאינהו כרתי רק לשם עדים לא הי' צריך לזה כלל ודוק:

שם והא אמר ר' אבא. כבר כתבתי דיש לתמוה דלעיל תירצו בפשיטות לתנא דברייתא בע"מ ופסול מדרבנן ש"מ דמזויף מתוכו פסול ולא הקשו מ"ט דר"ש, וע"כ דר"ש פליג דכשר א"כ ר' אבא נמי לת"ק אמרה ולא לר"ש דאי ליכא שום סברא שיסבור ר"ש להכשיר מזויף מתוכו הוי לי' להקשות לעיל מ"ט דר"ש, וליכא למימר דזהו באמת הכוונה לעיל להקשות מ"ט דר"ש דהא מעיקרא דס"ד פסולא דאורייתא קשה טפי מ"ט דר"ש. לכן ברור דהקושיא הכא להיפוך כיון דאמר ר' אבא דר"א מודה במזויף מתוכו דפסול א"כ למה לי' לר"ז לומר ירד ר"ש לשיטת ר"א הא אפי' ת"ק מצי סבר כר"א ופוסל משום מזויף מתוכו, ואהא משני בשמות מובהקין, לכך הוכרח ר"ז לומר דפליגי, ר"ש כר"א, ות"ק לית לי' דר"א דאי ת"ק נמי כר"א לא הי' פוסל בשמות מובהקין דבהא ליכא למיחש למזויף מתוכו כיון דמובהקין. ולפי זה בע"מ ושמות מובהקין לדידן דקי"ל כר"א אין לפסול הגט, כמו שכתבתי לעיל באריכות:

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה דמאי קשיא לי' מדר' אבא, ע"כ לא קאמר ר' אבא רק בעלמא דפסול מדרבנן אבל בערכאות דחזינן דאפי' פסול דאורייתא הכשירו בערכאות כמ"ש המרדכי והתוס' לעיל דאפי' בשאר שטרות חכמים תקנו להכשיר בערכאות, א"כ נהי דבגט ושחרור אין לחכמים לתקן להכשיר מה דמדאורייתא פסול, אבל בע"מ דאינו רק מדרבנן מנין לנו דלא תקנו רבנן להכשיר בערכאות ור' אבא לא קאמר דר"א מודה דפסול בגט הנעשה בערכאות ועוד קשה הא בעלמא במזויף מתוכו מאחר שחתום עליו קרוב ופסול שוב אין לסמוך על שטר זה שנעשה כדין רק על ע"מ, ולכך אפי' בע"מ פסול שמא נסמוך עליו בלי ע"מ רק על ע"ח כמו על שטר כשר שאנו סומכין דמן הסתם נעשה כדין לפני ע"מ, אבל שטר זה הנעשה בערכאות כיון דלא מרעי נפשייהו ואמת הוא, ממילא יש לדון בו ג"כ דמן הסתם ניתן כדין בע"מ כמו בכל שטר רק שיש לחוש לטעות דיחשבו דכשרים למסירה ודבר זה לא נשמע מדברי ר' אבא כלל ור' אבא לא דיבר רק בשטר שיש לחוש בו לשקר דאז אין לדון בו במן הסתם רק שיבואו ע"מ לפנינו אבל שטר זה דלית לן למיחוש לשקר רק לחוש לטעות בדין זה לא שמענו כלל מדברי ר' אבא, ולהנ"ל ניחא דהקושיא להיפך עכ"פ מנין לנו דת"ק לית לי' דר"א כלל דלמא אית לי' ואפי' בערכאות חייש למזויף מתוכו, ועמ"ש לקמן דבזה מיושב היטב מה שאמרו לקמן נעשה כמי שנעשו בהדיוט ואין צורך לדחוק כמ"ש רש"י ותוס' שם ע"ש:

שם מודה ר"א במזויף מתוכו. פירש"י דלמא אתי למימסרא באפייהו ומיסמך עלייהו. פי' והכא נמי יש לחוש שמא ימסרו לפניהם דיחשבו דכשרים למסירה כמו לחתימה ואם יבוא לפנינו לא נדע שהם פסולים ונחשוב מן הסתם דנעשה כדין ונמסר לפני עדים כשרים ולכך פסלו חתימת פסולים אפי' יבואו ע"מ לפנינו שנמסר לפני כשרים מ"מ אי נכשיר חתימת פסולים פעמים שיטעו למסור לפניהם וכאשר יבוא לפנינו לא נדע שהם פסולים לא נצריך להביא ע"מ לפנינו כמו כל גט כשר הבא לפנינו דדנין מן הסתם דנמסר לפני ע"מ כדינו, כך הוא כוונת רש"י ז"ל, דאל"כ אין הבנה לדבריו כלל ודוק:

ולפי זה נראה לי פשוט דמה דאמר ר"ז ירד ר"ש לשיטת ר"א דע"מ כרתי אין הכוונה דלא מכשיר ר"ש הכא רק כשיש ע"מ לפנינו דא"כ הוי לי' לומר בפשיטות בע"מ ור"א, ועוד מה נשתנה גט זה שנעשה בערכאות מכל גט כשר שאנו דנין מתוך ע"ח שהי' ע"מ, וכאן גט זה הנעשה ע"י ערכאות אנו יודעין בו שאין בו שום חשש זיוף ושקר רק שיש לחוש שטעו דהם כשרים למסירה ג"כ, אבל עכ"פ כשהאשה אומרת שניתן לה בע"מ ישראל ויש בידה גט זה בערכאות למה לא תהא נאמנת מ"ש מלשמה ושאר פסולי הגט דנאמנת כל שיש גט כשר בידה אף שאין בקיאין, ודוקא בשמות שאינן מובהקין חיישינן שימסרו לפניהם והאשה ג"כ תחשוב שהם כשרים וכשתבוא להנשא נחשוב שהם ישראלים כשרים ולא נחקור כלל אם נמסר לפני כשרים, אבל במובהקין נחקור על זה וכ"ש כשתאמר מעצמה בלי שאלה כלל שנמסר לפני ישראל הרי יודעת שצריך ע"מ ישראל ולמה לא תהא נאמנת כיון שיש גט אמת בידה מסתמא נעשה כדין כיון שידעה דצריך למסירה עידי ישראל, ולפי זה הך דינא דערכאות בגט אשה לר"ש סמכינן עליו בלי ע"מ כלל כל שהאשה אומרת שנמסר לפני ישראל ונאמנת כיון שיש גט בידה הראוי לסמוך עליו שלא נעשה בו זיוף עכ"פ, אבל בהדיוטות אפילו מובהקין לא מהני עד שתביא ע"מ לפנינו דאל"כ לא סמכינן עליה כיון שגט שבידה פסול הוא ואין ראוי לסמוך עליו שלא נעשה בו זיוף, ואם תביא האשה גט בלי עדים פשיטא שלא נאמין לה דהי' ע"מ רק צריכה להביאם וה"ה גט זה, אבל בערכאות כיון דע"מ כרתי אינה צריכה ע"מ כלל רק נאמנת שנמסר לה בעידי ישראל כיון שגט בידה הראוי לסמוך עליו שלא נעשה בו שקר רק הכל אמת וממילא נאמנת שנמסר לה כדין כמו כל גט, וכ"כ הש"ג בשם ריא"ז וכל זה ברור:

ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' לקמן בד"ה ליפלוג דבס"ד הוי לי' להקשות מ"ש ערכאות מהדיוט לר"ש ומה שתירצו שם, מלבד מה שאבאר לקמן שדבריהם תמוהין, אבל בלא"ה בס"ד דמשני בע"מ תיקשי מ"ש ערכאות מהדיוט דלא ס"ד כלל לגזור, ועוד דהוי לי' להקשות מיד מעיקרא ליפלוג וליתני בדידה בד"א בע"מ לפנינו אבל בלי ע"מ לפנינו אפי' בערכאות אנן דנין דמן הסתם ניתן בע"מ אבל לפי הנ"ל ניחא דגם כאן אין צריך ע"מ לפנינו רק האשה נאמנת בזה כיון שנעשה בערכאות אבל בהדיוט לא מהני רק בע"מ לפנינו, והיינו דקאמר לא הוזכרו רק בנעשה בהדיוט דאז פסולין כל שלא באו ע"מ לפנינו, ואין להקשות לשיטת הרי"ף דע"ח בלבד ג"כ כרתי א"כ אכתי הוי לי' לר"ש לומר בד"א כשניתן בע"מ אבל לא ניתן בע"מ פסולין כיון דלאו בני כריתא נינהו, בשלמא לשיטת הפוסקים דלר"א בעינן ע"מ דוקא א"כ כשלא ניתן בע"מ אפי' בחתימות כשרים לא מהני, אבל להרי"ף הנ"ל לכאורה קשיא. אבל באמת לק"מ דלא הוצרך ר"ש לאשמועינן פסול דאורייתא דלאו בני כריתא רק פסול דרבנן בשמות שאינן מובהקין קמש"ל דפסול, או בהדיוט קמש"ל דחיישינן דמרעי נפשייהו ולא מהני רק בע"מ לפנינו ואין האשה נאמנת כנ"ל, אבל כשלא ניתן כלל בע"מ וחתומים בו עו"ג פשיטא דפסול בגט וזה ברור, ועמ"ש עוד לקמן בזה:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה