תפארת יעקב על גיטין· רבי יעקב גזונדהייט
דף ז.
בתוס' בד"ה השתא בהמתן של צדיקים אמר ר"ת וכו' כבר בארתי בחידושי חולין שלי דיש לומר דעיקר הכוונה שאין הקב"ה מזמין לצדיק שיגיע תקלה על ידו לאחרים ואין הפרש בין אכילה לאיסור דעלמא אבל הצדיק בעצמו יוכל להכשל באיסור אם אינו מכשיל אחרים שזה גנאי גדול לצדיק להכשיל אחרים ובזה מיושב הכל, וכן משמע התם בהך דתערובות דמאי, דאף שהי' אפשר שהי' מעושר מ"מ כיון דחכמים אסרו לא הי' הקב"ה מזמין לו להכשיל הפונדקת במה שנתנה לו דמאי או שילמדו ממנו לאכול תערובות דמאי, אבל לפי' התוס' כאן אין הסוגי' מתיישבת שפיר דהתם אפשר שלא הי' אכילת איסור שהי' מעושר באמת
בד"ה זימרא מנא לן דאסור וכו' וראוי להחמיר וכו', כוונתם דלכאורה לא הי' מקום להחמיר רק בבית המשתאות בלבד, אבל כיון שמצינו בירושלמי דהי' מקפיד על שקם ושכב בזימרא, א"כ משמע דאפי' שלא בבית המשתה אסרו וצ"ל דהא דבעי בית המשתה דלולא זה אינו עונג כ"כ, אבל לשכב ולקום בזמרא הוי עונג גדול ואפי' שלא בבית המשתה אסרו, הלכך יש להחמיר בכל כיוצא בזה שהוא מתענג ביותר אפילו שלא בבית המשתה, ולפי זה נראה דמה שכתבו ושיר של מצוה וכו' הכוונה דוקא שלא בבית המשתה רק דאסור מכח חומרא במצוה אין להחמיר, אבל בבית המשתה משמע מדבריהם אפילו שיר של מצוה אסרו: