אור ברסלב

תפארת יעקב חושן משפט חלק א· רבי יעקב גזונדהייט

על חו"מ סימן כא

על חו"מ סימן כ

א ואם הביא ראיה:

משמע דצריך להביא ראיה דוקא אבל אינו נאמן לומר שהיה אנוס ויש להבין תינח בנשבע ונוטל צריך להביא ראי' דאם לא כן אינו נאמן להוציא משא"כ בנשבע ונפטר מה צורך לראיה בלי ראיה יהא נאמן להחזיק במה שבידו וראיתי בתומים סוף ס"ק א' שהאריך דהרמב"ם מפרש הירושלמי דגיטין וקדושין דר"י ור"ל פליגי בטוען שהיה אנוס ואין לו ראיה דר"י סובר דקידושין בטילין שאינו נאמן ור"ל סובר דהקידושין קיימין והלכתא כר"י לגבי ר"ל ע"ש שהאריך ומלבד מה שאבאר בסמוך דאין זאת כוונת הירושלמי אבל בלא"ה אני תמה האיך אפשר לפרש כן דהא התם קאמר על דעתיה דרשב"ל האיך צריך למיעבד וקאמר אין אתא יום פלן ולא כנסה לי לא יהא לי עליך כלום ולפי פירושו מאי ענין זה לזה סוף סוף נאמן לומר שהיה אנוס וכי בשביל זה יצטרך לראיה ובלא"ה לא נזכר בירושלמי שום רמז מראיה לכן אין לדבריו קיום אבל כוונת הרמב"ם ז"ל נראה דסובר דוודאי הא דאמרינן והוא דלא אנוס הכוונה אונס דלא שכיח דלא עלה על דעתו להתנות אבל אונס דשכיח לא כדמחלק בנדרים דף כ"ז שאני מעברא דמגלי אונסיה וכן נראה להדיא מפירש"י בנדרים בד"ה והוא דלא אנוס ויש שם ט"ס ברש"י וצריך להיות דלא מוכח ע"ש] ובר"ן שם וכן מצאתי בש"ך לקמן סי' נ"ה ע"ש ולפי זה פשיטא דכמו דקיימא לן דאפילו בתובע את חבירו על פה אם טוען להד"ם או החזרתי נאמן מצד אותה טענה עצמה אבל בטוען טענה דלא שכיח כגון מחלת לי וכהאי גוונא אינו נאמן רק במיגו דלהד"ם או פרעתי ומהאי טעמא אם יש עדים והוא תוך זמנו אינו נאמן מחלת לי אף דבהא ליכא חזקה דאין אדם מוחל ת"ז כמבואר כל זה סי' ע"ח מהמרדכי ריש ב"ב ע"ש והכא נמי כיון שהוא טוען שהיה אנוס באונס דלא שכיח עד שלא עלה על דעתו הילכך כל שאין לו ראיה אינו נאמן בטענה גרועה כזו כנ"ל ולפי זה יש להסתפק דדוקא לפטור עצמו ממון בעינן טענה נכונה אבל לחייב את חבירו שבועה אפילו בטענה גרועה יכול כמבואר להדיא סי' פ"ב דיכול לטעון מחלת לי להשביע אף שיש נאמנות על הפרעון אלמא דלהשביע מהני טענה גרועה והכא נמי אף שהתנה שחבירו יטול בלא שבועה כשטוען אנוס הייתי אף שאין לו ראיה ואינו נאמן לפטור עצמו נאמן להשביע וצריך עיון בזה ואפשר מדכתבו הרמב"ם והמחבר ויטול כל מה שטען בלי שבועה ויש להבין לאיזה צורך כתבו כן הא נ"מ בלא"ה אף כשיצטרך לישבע ומאי רבותא יש בזה ולפי הנ"ל ניחא דקמש"ל רבותא דאפילו להשביע אינו יכול כל כמה דלא הביא ראיה והוא בעצמו אינו נאמן כנ"ל ועיין ס"ק ג':

ב שהיה אנוס כו' הרי זה פטור מקנין דין זה צריך בירור כי לכאורה יש לתמוה הרבה חדא דהא כבר כתבו הרמב"ם פי"א מהלכות מכירה והמחבר סי' נ"ה ולאיזה צורך כתבוהו כאן פעם שנית ועוד קשה דהמחבר למד דין זה מירושלמי קידושין ובאמת שם מבואר להיפך דהא הלכתא כר"י לגבי ר"ל ועוד למה שביק ש"ס דנדרים דף כ"ז דמבואר כן להדיא וקושיא זו קשה גם על הסמ"ק תו קשה דהא קיימא לן הלכתא כר"י לגבי ר"ל לבר מתלת א"כ פשיטא דכללא הוא כל היכן דנחלקו ר"י ור"ל הלכה כר"ל וא"כ קשה הא בזו נמי נחלקו ומאי נ"מ אם המחלוקת נזכר בירושלמי או בש"ס דילן סוף סוף וודאי אמת הוא שנחלקו א"כ נסתר הכלל הנ"ל ויש לתמוה על הש"ך שכתב דמה בכך דבירושלמי מבואר להיפך כיון דבש"ס דילן קיימא לן יש אונס דהא הא נמי בש"ס דילן דכללא הוא הלכה כר"י כנ"ל:

וכדי לברר דברי הרמב"ם והסמ"ק והמחבר צריך אני להעתיק לשון הירושלמי בגיטין פרק ז' ואח"כ יתבאר הכל על נכון ולק"מ. והנה זה לשון הירושלמי שם אמר ר' אבהו בשם ר"י סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלונית בת פלן ע"מ ליתן לך מיקמת פלן [פי' מתנה פלונית ומנכסיך ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד ר"ל אמר אונסא כמאן דעבד על דעתיה דר"ל אין הוי צריך למיעבד [פי' האיך הוי צריך למיעבד] ואין אתא יום פלוני ולא כנסתיה לי לא יהיו לי עליך כלום ר' יוחנן כי דמיך פקיד לבנתיה די יהווין עבדין כריש לקיש אמר שמא יעמוד ב"ד ויסבור דכוותיה ונמצאו בניו באין לידי ממזרות עכ"ל הירושלמי שם ונאמרה ונשנה בקידושין פרק האומר הלכה ב' ע"ש בקצת שינוי לשון מסוגי' דגיטין ויען כי המפרש פי' שם בסוגיא דגיטין מה שאינו נראה לפע"ד לכן העתקתי הלשון מסוגיא דשם:

והנה הרב הש"ך האריך ודעתו לפרש הירושלמי בפשיטות דדעת ר"י דקידושין בטילין ודעת ר"ל דקידושין קיימין השיג על הב"ח דגורס כמאן דלא עבר ובזה באמת דבריו נכונים ובכל הפוסקים וכן בהגהת מיימוני מבואר דלא עבד בדל"ת וכן בכ"מ שם אבל מה שהשיג הוא דלא אתי שפיר בירושלמי אין דבריו נכונים כלל ואדרבא אי אפשר לפרש שיטת הירושלמי לפי פירושו כמו שאבאר. והנה הש"ך כתב וז"ל וכן מוכח עוד בירושלמי דקאמר דר"י מפקיד לבנתי' דליהווין עבדין כר"ל דילמא איכא דסבר כר"ל ובאין לידי ממזרו' אלמא דלר"י אינה מקודשת עכ"ל הש"ך ותמהני מאוד כי נראה מדבריו שפירש דברי הירושלמי דר"ז הוי פקיד שיפסקו כר"ל והיינו שלא ינשאו לאמ' דהקידושין קיימין ואם לא יפסקו כוותיה וינשאו לאחר ואיכא דסבר כר"ל ויבואו לידי ממזרות והיינו אליבא דר"ל יהיה ממזרות ומזה הוכיח דלר"י אינה מקודשת וכן הבין בתומים כוונת הירושלמי ומכח זה כתב דמהרי"ו חשש לדעת ר"ל מאחר דר"י חשש לדעתו רק שהשיג על ראיית הש"ך דיש נ"מ אם יקבלו קידושין מאחר ע"ש ותמהני דהא דבר ברור הוא שלא היה זאת כוונת הירושלמי דכיון דלדעת ר"י אינם ממזרים מאי חשש יש לו במה שהם ממזרים לר"ל גם קשה אם הם יתקדשו לאחר על פי ב"ד דעבדו כר"י פשיטא שאין כח ביד ב"ד הבא אחריהם לעשות אותם ממזרים כר"ל ואם קודם שינשאו לאחר יפסקו ב"ד כר"ל ממילא לא ינשאו הם לאחרים ולא יעברו על ציווי ב"ד ופשוט הוא כוונת הירושלמי דעל מה דאמר התם על דעתי' דר"ל ואין אתא יום פלן ולא כנסה לי לא יהא לי עליך כלום ואז גם ר"ל מודה לר"י ועל זה קאמר דבנותיו יעשו בסמפון כר"ל והטעם משום דאם לא יעשו כן שמא יעמוד ב"ד ויסבור כר"ל דאינה מקודשת וינשאו לאחרים ונמצאו בניו באין לידי ממזרות דלפי דעתו הם ממזרים דלא סבירא לי' כר"ל לכך פקיד להם שיעשו בסמפון כר"ל ואז אפילו לשיטת ר"ל מקודשת וא"כ אפילו יעמוד ב"ד כר"ל לא ינשאו לאחרים דאפילו לר"ל מקודשת וזה ברור. א"כ מבואר להיפך דלר"ל אינה מקודשת ולר"י מקודשת ועוד דלפי פירושו למה לו לומר משום דאיכא דסבר כד"ל כיון שהוא בעצמו הי' חושש לדעת ר"ל ממילא יש חשש ממזרות אלא ברור דפשיטא דר"י לא חשש כלל לדעת ר"ל רק היה חושש שיפסקו כר"ל ויהיו ממזרים לשיטתו וכן פי' המפרש שם לפי דרכו אף שבעיקר הפי' פירש כהש"ך אבל בהא פי' כמו שכתבתי וז"ל בשעת פטירתו צוה לבנותיו אם יארע להם כך שינהגו לכתוב כהדא דר"ל ולהתנות בעצמן הרי להדיא כמו שכתבתי אבל בעיקר הפירוש פירש כהש"ך לזה דחק לפרש חששא דר"י דהיינו אם יקדשנה אחר לא הוי קידושין לר"ל ונמצאו בניו באין לידי ממזרות לר"י דקידושין הראשונים בטילין וקידושין שני' חלין. אבל באמת אין דבריו נכונים כלל דהאיך יעלה על הדעת דר"י יחשוש על בנותיו שיתקדשו לאחר בלתי רשות ב"ד וכיון שהב"ד יפסקו כר"ל ממילא יאמרו להם שלא יתקדשו לאחר דהקידושין קיימין וממילא לא יהא חשש ממזרות והיה לו להזהירם שלא יתקדשו בלתי רשות מב"ד ואם יפסקו כר"י יתקדשו ואם לאו יהיו הקידושין הראשונים קיימין ודוחק לומר דהיה חושש דלאחר הקידושין השניים יבואו ב"ד ויפסקו כר"ל ותצא בלא גט משני הא וודאי ליתא כיון שנשאת על פי ב"ד שפסקו כר"י אין כח ביד ב"ד השני להוציאה בלא גט וכן מוכח להדיא מדברי הש"ך גופא דהא לפי פירושו דר"י היה חושש לדעת ר"ל רוצה להכריח דר"י סובר אינה מקודשת ואם יש נ"מ בכהאי גוונא שקיבלה קידושין מאמר אין כאן ראיה כלל וע"כ דהא ליתא א"כ ממילא לפי מה שביארנו דהי' כוונת ר"י דלפי שיטתו יהיו ממזרים א"כ מוכח דלר"י הקידושין הראשונים קיימין כנ"ל ודוק היטב ועוד קשה לי אי ס"ד דכוונת הירושלמי לר"י הקידושין בטילין ולר"ל קיימין א"כ מאי קאמר האיך הוי ליה למיעבד אין אתא יום פלן ולא כנסה לי לא יהוי לי עלך כלום ויש לתמוה מה בכך ומה נ"מ בזה שבשביל כך יודה ר"ל דהקידושין בטילין. ובאמת המפרש שם פי' מה שפירש אבל גורס לא יהא לך עלי כלום א"כ כיון שהוא התנה התנאי שאם לא יבוא תיפטר ואין לו עליה כלום א"כ מה בכך דהוא היה אונס מ"מ לא נתחייבה שתהיה אשתו רק שיכניסנה ליום פלוני ואם לאו פטורה כמו שחילק הש"ך בשם הר"ן ונראה שדברי המפרש הללו לקוחין מדברי הר"ן והש"ך אבל יש לתמוה דבירושלמי מבואר לא יהא לי עליך כלום וא"כ מה נ"מ ללשון ראשון או ללשון שני וכן מבואר בירושלמי קידושין ע"ש ועוד דקאמר על דעתי' דר"ל האיך צריך למיעבד והשתא בשלמא אי נימא דלר"ל אינה מקודשת שפיר קאמר ושואל עצה שתהיה מקודשת שהרי בשעה שהוא מתנה התנאי הוא רוצה שתתקדש אם לא יבוא באונס רק ממתנה אינה מקודשת לפי שיטת הש"ך א"כ שפיר שואל עצה האיך יתנה בתנאי שיהיו הקידושין קיימין ולא יתבטלו ע"י אונס משא"כ לפי שיטת הש"ך דלר"ל קיימין הקידושין א"כ מה זו עצה ששואל שיתבטלו אף באונס הא הוא אינו רוצה באמת בזה ורוצה שיתקיימו ולדעת ר"ל אמרינן דאף האשה רוצה בכך אם כן מה בכך שתהיה באמת מקודשת ודו"ק הרי בארנו שאי אפשר לפרש הירושלמי כפירוש הש"ך. גם מה שכתב הש"ך דאף אם בירושלמי פליג ר"י קיימא לן כבבלי דהיינו סוגי' דנדרים דף כ"ז כבר השגתי עליו מקודם דוודאי אף דבעלמא כל היכי דבבלי וירושלמי חולקין הלכה כבבלי הכא שאני דהא כללא הוא בבבלי דכל היכי דנחלקו ר"י ור"ל הלכה כר"י וא"כ האיך יעלה על הדעת דנחלקו במציאות דלבבלי אינן מחולקין כלל ואם כן תקשי האי סוגיא דנדרים מהך כללא דפרק החולץ דהלכתא כר"י לגבי ר"ל לבר מתלת. ודוחק לומר דהיינו דוקא באותן המחלוקת הנזכרים בבבלי ולא בירושלמי דמ"מ האיך שייך לבר מחל' דהא סוף סוף נחלקו:

אבל לפע"ד נראה בכוונת הרמב"ם והסמ"ק דוודאי גרסינן כמאן דלא עבד בדל"ת כמבואר להדיא בכל הפוסקים דלא כב"ח אבל מ"מ תמהני מאוד מאי קשיא להו לאחרונים ז"ל דהא פשיטא דאף לפי הגירסא דהשתא מבואר שיטת הרמב"ם כר"י והוא דהכי פירושה אירע לו אונס פי' דבעל הש"ס שואל אירע לו אונס מהו הדין וקאמר דר"י ור"ל נחלקו בזה דר"י אמר אונסא פי' אירע לו אונס כמאן דלא עבד פי' כמו שלא היה עושה תנאי כלל דלגבי אונס הוי כמו שלא עשה תנאי כלל ור"ל סובר דאף לגבי אונס חל התנאי הרי דקאמר על דעתי' דר"ל האיך צריך למיעבד ופשוט דתיבת למיעבד קאי על עשיית התנאי כיצד יעשה התנאי והכא נמי כמאן דלא עבד הכוונה על התנאי כמו שלא עשה תנאי א"כ לדעת ר"י הקידושין קיימין כמו בלא תנאי שלא היה התנאי לגבי אונס שלא עלה על דעתו כלל כמו שכתבתי בס"ק לפני זה וזה הפי' היה פשוט בעיני הסמ"ק והכ"מ עד שלא הוצרכו לפרש כלל מאחר שסוגי' הירושלמי אינה סובלת פירושה רק על דרך זה א"כ פשיטא דכך הפי' כמאן דלא עבד ואדרבא לפי' זה אתי שפיר הלשון משא"כ לפירושם דהפירוש כמאן דלא עבד שלא קיים התנאי אינו מובן כלל דהאיך שייך לומר כמאן דלא עבד דהא פשיטא דלא עבד שהרי לא בא והיה לו לומר כמאן דלא קיים וזה ברור והשתא אתי שפיר דקאמר על דעתיה דר"ל האיך יעשה שיתקיימו הקידושין אם לא יוכל לבוא ועל זה קאמר דעד כאן לא פליג ר"ל רק אם הוא פוטר אותה בתנאי א"כ היא לא נתחייבה רק שיבוא ומה לה אצל אונסו שהרי נפטרה כל כמה שלא בא משא"כ אם היא פוטרת אותו לא שייך לומר כן כיון שהיא לא היה בדעתו על אונס ועל זה קאמר דר"י פקיד לבנותיו שיעשו כר"ל שתפטור היא אותו דאל"כ שמא יעמוד ב"ד כר"ל ויתבטלו הקידושין ותנשא לאחר ובאמת לשיטת ר"י הם ממזרים לכך יעשו כר"ל שתפטור היא אותו ואז אפי' לר"ל יתקיימו הקידושין ולא ינשאו לאחר ולא יבוא שום צד ממזרות וכל זה ברור ונכון. אך אמנם אף דפי' הנ"ל בוודאי נכון אבל אכתי יש לדקדק וצריך עוד להוסיף קצת בזה והוא דיש להבין במה שכתב הרמב"ם הרי זה פטור מקנין זה וישבע כמו שהיה קודם מבואר דכוונתו דנעקר התנאי לגמרי אף אם אח"כ נסתלק האונס כמו שכתב כמו שהיה קודם ודו"ק וכן כתב בסמ"ע ס"ק ד' ויש להבין מנין לו להרמב"ם דבר זה גם מה ביקש הרמב"ם כאן בדין זה שכבר ביאר דבריו פרק י"א מהלכות מכירה לכן נראה דהרמב"ם היה מפרש תיבת כמאן דלא עבד היינו דדעת ר"י כמו שלא עשה התנאי כלל וא"כ ממילא אפילו אחר האונס כבר בטל התנאי כיון שהוא אנוס באותו יום ובזה אתי שפיר טפי תיבת כמאן דלא עבד משא"כ בפשיטות לא היה לו לומר דלא עבד כיון שעדיין חל התנאי לאחר האונס כן נראה לי ברור בכוונת הרמב"ם והסמ"ק והכ"מ: (ג) וישבע כשיתבענו חבירו. עסמ"ע ס"ק ה' דדוקא בנשבע ונפטר ולא בנשבע ונוטל והש"ך השיג עליו בס"ק ד' אמנם נראה מדבריו שהבין דעת הסמ"ע דבהא לא מהני טענת אונס כלל וליתא רק כוונת הסמ"ע על פי מה שכתב בס"ק ד' דאפילו עבר האונס בטל התנאי לגמרי ויכול לבוא אימת שירצה ועל זה כתב דכל זה דוקא בנשבע ונפטר אבל בנשבע ונוטל לא בפרט לפי מה שכתבתי בס"ק לפני זה דדין זה הוציאו מן הירושלמי והתם לא מוכח כלל בכהאי גוונא אבל אם בא מיד לאחר שעבר האונס פשיטא דמודה הסמ"ע דאין חילוק רק לפי שכתב פטור מקנין כמו שהיה קודם כתב כשיתבענו חבירו דבנשבע ונוטל לא מהני רק אם בא מיד אחר האונס אמנם בגוף הראיה שהביא הסמ"ע אינו מוכרח לפי מה שכתבתי בס"ק א' דדוקא צריך להביא ראיה שהיה אנוס אב בלי ראיה לא א"כ לא מבעי בנשבע ונוטל דפשיטא דלא מהני רק בראיה אלא אפילו בנשבע ונפטר לא מהני רק בראיה כמו שכתבתי שם ומהאי טעמא נקט כשיתבענו חבירו לרבותא דאפילו בהא לא מהני רק בראיה וצ"ע בזה אמנם אם בא מיד אחר האונס כשנסתלק מודה הסמ"ע כנ"ל ואפשר דאם בא אח"כ גם הש"ך מודה ולא פליג רק לפי שהוא הבין דעת הסמ"ע בבא מיד:

תוכן העניינים

תפארת יעקב חושן משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה