תפארת יעקב אבן העזר קידושין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן לד
ברכת האירוסין ואם צריך עשרה ובו ד סעיפים:
סעיף א. כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח מברך (הוא או השליח) (טור) וי"א דאחר מברך (סמ"ג והגהות מיי') וכן נוהגין אקב"ו (א) על העריות ואסר לנו הארוסות והתיר לנו הנשואות ע"י חופה בקידושין בא"י מקדש ישראל (וי"א נוסח הברכה בלשון אחר כי אומרים והתיר לנו הנשואות על ידי חופה וקידושין) (טור) (ב) וחותם בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין (כ"כ הרא"ש) וכן נוהגין במדינות אלו ואחר שיגמור הברכה יקדש:
סעיף ב. נהגו להסדיר ברכה זו על כוס של יין ומכרך עליו תחלה ואח"כ מברך ברכה זו ואם אין שם יין או שכר מברך אותה בפני עצמה:
א על העריות. הר"ן והרא"ש הקשו מ"ש מאבר מן החי דאין מברכין על איסור ונראה דוודאי על שום לאו אין מברכין אבל כאן חוץ הלאו אמרה. תורה קדושים תהיו הוי פרושים מן העריות הרי שציונו בעשה לפרוש מן העריות והיינו לעשות התפעלות שלא נכשל בעריות וכמו שאמרו אי הוי נסיבנא בתליסר ה"א גירא בעינא דשיטנא והנשואין הם קיום לפרישות העריות ולכך מברכין בעת קידושין שציונו על העריות ולכך נושא אשה ולקיים הדבר שנצטווה לפרוש מן העריות כנ"ל ועמ"ש בסמוך:
ב וחותם בש"ס אמרינן מאן דחתים דדמי לקידושא מאן דלא חתים דדמי לשאר מצות פירות וכדומה. ונראה דמכאן נהנו לברך על היין כיון דתתמינן בה משום דדמי לקידוש א"כ כמו כן יש להסדיר על היין כמו קידוש. והנה התוס' הקשו למ"ד דלא תתמינן מ"ש מאשר במר בנו. ונראה לי דעוקר מחלוקתן דמאן דחתים סובר דהכל תלוי כל שיש בו אריכות לשון לא בקצר כמו בורא פרי העץ וכדומה חתמינן בה ומאן דלא מתים סובר דלא תתמינן רק בברכה שיש בה הפסק בענין אחר כגון בקידוש כי בנו בחרת שאינו ענין לשבת כ"כ וכן בברכת התורה אשר בתר בנו מכל העמים אבל בברכת אירוסין כל הנוסח מעין הזיווג הוא לכך לא תתמינן. גם בלא"ה נראה לי דכלהו ברכת התורה כחדא חשבינן לה דאל"כ האיך מברכין ב' ברכות על מצוה אחת וע"כ דכברכה אריכתא חשבינן לה וא"כ והערב נא הוי ארוכה ולכך תתמינן:
סעיף ג. (ג) אם לא בירך ברכת אירוסין בשעה שקידש לא יברך אותה בשעת נשואין:
הג"ה. וי"א דמברכין אותה בשעת הנשואין (מרדכי פ"ק דכתובות) וכן נוהגין אפי' קידש אשה מזמן ארוך מברכין ברכת אירוסין תחת החופה וי"א דחוזר ומקדש אותה תחת המופה כדי שיהיו הקידושין סמוכין לברכה (ריב"ש סי' פ"ב) וע"ל סי' ל"ו ואם בירך כבר ברכת אירוסין בשעת קידושין הראשונים י"א דחוזרים ומברכין תחת החופה בלא הזכרת שם משום הרואים (שם בריב"ש לענין המקדש ע"י שליח) וכן נ"ל:
סעיף ד ברכת אירוסין צריכה עשרה לכתחלה:
ג אם לא בירך. עיין בטור שהביא דברי הרמב"ם והרא"ש ונראה לי שדבר זה תלוי במה שכתבו הרא"ש והר"ן ליישב מה שאין מברכין בקיצור אשר קדשנו לקדש אשה וכתב הרא"ש ליישב דכאן אין מצוה לקדש דיכול לקיים בפילגש בלי קידושין רק שבמ והודאה לכך אין צריך עובר לעשייתן והר"ן תירץ דאי אפשר לברך כמו בכל מצות שעדיין לא נגמר מלאכתה דהעיקר הוא הנשואין ומ"מ אי אפשר להוציא מצוה בלא ברכה לכך תקנו אותה בנוסח זה ע"ש. והנה דעת הרמב"ם כפי מה שביאר הרב דעמו לעיל סי' כ"ו דלקדש אשה הוי מצוה ופילגש אסור ואפי' לפי מה שכתבתי שם עכ"פ מצוה הוא לקדש ואם נשא פילגש עבר מצות עשה עכ"פ ולפי זה ע"כ דסובר כתירוץ הר"ן ולפי דברי הר"ן ממילא נתקנה עובר לעשייתן דאמ"כ כיון דבמצוה שנגמרה שוב אין מברכין כל שלא בירך מהיכי תיתי יברך כאן וע"כ דמשום שאי אפשר להוציא מצוה בלי ברכה תקנו לברך עלי' כמו בשאר מצות רק לא הנוסח כבשאר מצות לפי שלא נגמרה ולפי דעתו וודאי אן לברך אח"כ דלא עדיף משאר מצות אבל להרא"ש דאינה ברכה על מצוה כלל רק שבת שפיר יכול לברך אותה אח"כ. ולפי זה הרב דפסק בסי' כ"ו דיש איסור בפילגש א"כ ממילא העיקר לברך קודם שהרי כל עיקר טעמו של הרא"ש לפי שאין מברכין לקדש אשה והיינו לפי שאינה מצוה כפי דעתו אבל אי פילגש אסור א"כ הוי מצוה וראוי לברך עלי' קודם כמו בשאר מצות. ומ"מ מדברי רבינו יונה משמע שנתן טעם דאפי' אי הוי מצוה לא דמי לשאר מצות כמו ברכת המזון ובאמת לא דמי לברכת המזון כלל דמברך על האכילה שכבר אכל והרי אכל ושבע אבל כאן אי פילגש אסור הוי קידושין מצוה ומברך על מה שמקדש והרי קידש כבר והאיך יברך עוד וצ"ע. ובעיקר הקושיא נראה לפע"ד דלכך לא תקנו לברך לקדש אשה כמו בשאר מצות משום דכאן צריכה עשרה עשו בה היכר דרך שבת והודאה שכן דרך שבת והודאה לאומרה ברבים משא"כ שאר מצות שהן ביחידי כנ"ל: