תפארת יעקב אבן העזר גיטין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן קנא
הסופר שטעה בגט ובשובר ובו סעיף א':
סעיף א. כתב הסופר השובר והגט (א) וטעה ונתן השובר לאיש והגט לאשה ונתנום זה לזה וכמדומה להם שנתגרשה ולאחר זמן ערער הבעל לומר שלא נתגרשה שלא נתן לה אלא השובר והרי הגט עדיין בידו (ב) אם לא נשאת עדיין נאמן ויגרשה עכשיו ותהא מותרת מעתה ואם לא גירשה ועמדה ונשאת תצא מזה ומזה וכל הי"ג דרכים בה ואם לא ערער הבעל עד אחר שנשאת (ג) אינו נאמן לאסרה והרי דיא בחזקת גרושה שאנו תולין שנפל ממנה והוא מצאו:
א וטעה ונתן. עב"ש. והנה בתי' א' תרצו תוס' דאם נשאת לא תצא ויש לתמוה תינח לראב"א דקאמר לאלתר לא ניסת לאחר זמן ניסת אבל לשמואל דקאמר לאח"ז ג"כ לא ניסת תיקשי הא בלא"ה אסורה להנשא משום דלא קראוהו ובשלמא לראב"א לאלתר אין להקשות אפי' לא הוחלף אסורה להנשא די"ל לא ניסת אבל נתארסה. אבל לשמואל קשה. וביותר יש לתמוה בדברי תוס' שהקשו לפירש"י משום קנוניא דלראב"א דמוקי לה בניסת מאי חשש קנוניא יש הא בלא"ה אסורה לחזור לו והדבר תמוה הא לשמואל פשיטא דליכא חשש קנוניא דמה"ט פסק הרא"ש כראב"א דלשמואל לא משכחת מתני' רק בכהן דוקא. לכן נלפענ"ד דהתוס' מפרשים דשמואל נמי לאו בפנוי' מוקי לה דהא תצא מזה ומזה קתני דמשמע שכבר ניסת עכ"פ לאחר דדוחק לפרש תצא מזה ומזה כשעברה וניסת אח"כ ועוד דהא בפרק האשה רבה דייקינן עלה מאי הוי לה למיעבד ואי בניסת אחר שאירע לה המעשה טובא הוי לה למיעבד שלא תנשא וע"כ דלישנא דמתני' משמע דכבר ניסת עכ"פ קודם שנתברר להם רק דמפרש לאלתר כשהן עסוקין באותו ענין ולכך לא חיישינן לקנוניא תיכף אבל לאח"ז חיישינן והיינו כשנתארסה או ניסת ג"כ דאז יש חשש קנוניא וראב"א פליג דכל שלא נשאת לא חיישינן דדוקא אי בא לאבד זכות השני בנכסי' או בירושתה וכדומה בהא אינו נאמן אבל משום זכות באשה שקידשה ל"ח ודייק לה מדקאמר לא כל הימנו לאבד זכותו של שני ואי זכות האישות גרידא כיון דע"כ מיירי דהיא אומרת שאינה יודעת אם נתגרשה או הוחלף אח"כ דאי אומרת שלא נתגרשה הרי שוי' חד"א ונהי דנימא כיון דאינה אסורה לשני בטעות רק מטעם קנס לא אמרינן בהא שחד"א מ"מ צריכה עכ"פ גט מבעל הראשון דאפי' למשנה אחרונה דאינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה אבל בכה"ג דאיכא רגלים לדבר דשובר בידה בודאי הי' ראוי להאמינה להצריכה גט עכ"פ מבעלה הראשון ודוקא התם דאומרת טמאה אני לך ואוסרת עצמה עליו לגמרי וע"כ דמיירי שהיא אינה יודעת א"כ מ"ש דנקט זכותו של שני הא זכות דידה נמי הוי שתוכל להשאר גבי בעל שני וע"כ דלא משגחינן רק בזכות שזכה בימינה דהיינו נכסי' וירושתה וכדומה וזה ל"ש רק לשני והשתא כל שלא נשאת עדיין לא זכה בכל זה ואהא משני זכות הראוי' לשני ואפי' ארוסה והשתא שפיר קשי' להו לתוס' תינח לשמואל יש חשש קנוניא דכבר נתארסה ולא נשאת דמותרת לחזור אבל לראב"א מאי קנוניא יש ותרצו מה שתרצו וכן משמע בירושלמי דמייתי להדיא פלוגתא דמר מפרש לאלתר לא נתארסה ונתארסה הוי לאח"ז ומר מפרש בנשאת ולא ניסת ואף דבירושלמי משמע דמסייע ממשנה למאן דמוקי לה בנתארסה היינו מכח קושית תוס' דבנשאת ליכא קנוניא אבל גמרא דידן מסייע למ"ד ניסת באופן שכתבתי וס"ל כמו שתי' תוס' ועוד דבלא"ה יש חשש קנוניא להפקיע עצמה מבעלה שני שאינה רוצה בו וכה"ג חיישינן בסוף בתרא וממטי' גיטא לאיתתא דהאיך ע"ש, ועכ"פ כיון דבירושלמי מאן דקאמר נשאת דוקא נשאת פשיטא דראב"א דקאמר נשאת דוקא נשאת קאמר ומ"ש הרשב"א דנשאת לאו דוקא דהא בפ"ב דכתובות אמרי' לא נשאת נשאת ממש רק התירה להנשא א"כ פשיטא דנתארסה י"ל נשאת הוא תמוה חדא דהכא שאני דחזינן מאן דקפיד נשאת דוקא א"כ פשיטא דבכה"ג אמורא צריך לפרש דבריו ועוד דתינח נשאת אבל האיך קאמר לא נשאת זהו לאלתר מה שאין כן באמת רק אפי' לא נשאת הוי לאח"ז כשנתארסה ובהא לא שייך לומר כהי' הרשב"א דלאו דוקא קאמר דעכ"פ מה שאמר לא נשאת הוי לאלתר זהו אינו אמת ועכ"פ אפי' אי נימא דשמואל מוקי לה בלא נתארסה ג"כ שלא כנראה מדברי התוס' אבל עכ"פ לראב"א רחוק מאוד לומר דנתארסה והא לאח"ז מה שאמר בפי' לא נשאת לאלתר הילכך מ"ש הב"ש סק"ב בשם הב"ח לדעת הרשב"א צ"ע לפענ"ד שאינו נראה כן מדברי תוס' הנ"ל ועמ"ש בסמוך:
ב אם לא נשאת. עב"ש דבכל זה אינה צריכה גט מבעלה הראשון ולפעד"נ פשוט דהיינו דוקא באומרת שאינה יודעת מה נעשה בגיטה ויכול להיות שנתגרשה בגט גמור והוחלף בלתי ידיעתה או שנתגרשה בשובר אבל באומרת שנתגרשה בשובר ולא הוחלף וכפי הנראה מפירש"י דפי' קנוניא אם כן מסתמא אומרת שלא נתגרשה אם כן נראה פשוט דצריכה גט מבעלה הראשון דשוי' חד"א ונהי דאינה אסורה לשני לגמרי מכח זה חדא דלמשנה אחרונה לא מהימנא ועוד דכיון דלפי דברי' הי' בטעות ואינה אסורה לו רק מטעם קנס א"כ על קנס לא אמרי' שחד"א אבל להצריכה גט מבעל הראשון דאמרי' שחד"א ולכך הרמב"ם דמפרש שממנה נפל ומצאו א"כ מיירי דהיא אינה יודעת כלום לכך לא זכה גט מראשון כלל אבל באומרת כמו בעלה בודאי צריכה גט כמ"ש:
ג אינו נאמן. הרי"ף פסק כר"א כיון דמפרשי בגמרא אמוראי אליבי' והרא"ש העתיק דבריו ותמוה בזה הא הרא"ש פרק הנזקין כתב דאין מזה ראי' דבכמה מקומות מפרשי אמוראי לידע פי' המשנה אף שאינו להלכה ובאמת לק"מ דהתם שאני דללישנא קמא דר"נ מטלטלין עדיפי מגט וללישנא בתרא מטלטלין גרועי אבל הכא אי ס"ד דלית הילכתא כר"א רק כרבנן ולכ"ע לרבנן אפי' לאח"ז טובא אין זה גט א"כ מאיזהו צד נפרש דברי ר"א להרחיק המחלוקת כיון דהלכה כרבנן לגמרי א"כ כל מה שיש להשוות דברי ר"א לרבנן יש לנו להשוותם והאיך מפרש שמואל עמדו פליג ר"א כיון דבאמת הלכה כרבנן אפי' בניסת דיו שיחלוק ר"א בניסת ולמה דחוק לאוקמא מתני' זכות הראוי' לשני וע"כ דבאמת דברי ר"א נאמרו כהלכה ולכך משמע לי' לשמואל דאפי' בהא נראין דברי ר"א וראב"א פליג כנ"ל: