פרק ד · הלכה ה
משנה: בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים מְשַׁעֲרִין אֶת הַכַּלְכָּלָה בְּבִיכּוֹרוֹת וּבִסְיָפוֹת וּבְאֶמְצַע הַקַּיִץ. הַמּוֹנֶה מְשׁוּבָּח וְהַמוֹדֵד מְשׁוּבָּח הִימֶּינּוּ וְהַשּׁוֹקֶל מְשׁוּבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן.
הלכה: מִמִּי שֶׁהוּא מְשׁוּבָּח. אָמַר רִבִּי חוּנָה מְשׁוּבָּח מִן הַתּוֹרֵם מִן הָעוֹמֵד. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל מַתְנִיתִין אָמְרָה כֵן וְהַשּׁוֹקֶל מְשׁוּבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא תִּפְתָּר בִּשְׁלָשְׁתָּן וְלֵית אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.