פרק ז · הלכה ד
משנה: נָתַן עָלָיו נֶסֶר כָּל שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים וְכֵן שְׁתֵּי כְצוֹצְרָיוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מִיכָּן מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד:
הלכה: פיס׳. אִית תַּנֵּי מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. אִית תַּנֵּי. מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. מָאן דָּמַר. מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מִיכָּן בְּנֶסֶר. מָאן דָּמַר. מָעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. פָּחוּת מִיכָּן בְּחָלָל.