פרק ו · הלכה ט
משנה: שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ עֵירְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵיִרְבָה הַחִיצוֹנָה הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה וְלֹא הַפְּנִימִית שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹסֵר אֶת הַחִיצוֹנָה שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסְרַתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת:
הלכה: פיס׳. שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. אָמַר רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֲסוּרָה וְאוֹסֶרֶת.