פרק ה · הלכה ח
משנה: בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לָעִיר בִּשְׁעַת שָׁלוֹם חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת וּסְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוּתָּרוֹת לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ:
הלכה: בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לָעִיר כול׳. בְּשְׁעַת הַשְּׁמַד הַכֹּל אָסוּר. שֶׁאֵי אֶיפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ עַל כּוֹרְחוֹ. הָדָא אָמְרָה. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ בְּטֵילָה לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ יִשְׂרָאֵל עַל כּוֹרְחוֹ אֵינָהּ בְּטֵילָה לְעוֹלָם.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן אֲסוּרוֹת אֶלָּא מוּתָּרוֹת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִית כָּאן אֲסוּרוֹת. דְּאִין מַטֶּה בֵיהּ הוּא מוֹדַע לֵיהּ. וְאִין לָא מַטֶּה בֵיהּ לָא מוֹדַע לֵיהּ דְּלָא יְהֵא שְׁלִים לֵיהּ טִיבוּ. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשָׁלוֹם בּוֹלֶשֶׁת וּבְמִלְחֶמֶת בּוֹלֶשֶׁת.
חִיוְיָא מִי פֲרֵי בַתְרֵיהּ נְפַל לְגוֹבָא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין וְאַכְשְׁרוּן. אָמְרִין. אֵין פְּנַאי לְהַטִּיל אֵירֶס.