פרק ה · הלכה ה
משנה: הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בַקַּרוּן אוֹ בַסְּפִינָה וְהָלַךְ לוֹ בְקָפֶּנְדַּרְיָא נִכְנַס לַמְּדִינָה וְרָחַץ מוּתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִיגּוֹב.
הלכה: הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בַקַּרוּן כול׳. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בְקַרוּן אַחַת מִשֶּׁל בֵּית רִבִּי שֶׁהִפְלִיגָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעַת מִיל. אֲתַא עוֹבְדַא קוֹמֵי רַבָּנִן וְאַכְשְׁרוּן. אַמְרִין. בְּהָדָא אִיסְטְרָטָא דְּצַיָידָן הֲוָת וְכוּלָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל הֲוָות. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זִמְנִין דּוּ חֲמִי סַיָיגִין כּוּבִין וְהוּא סָבוּר דִּינּוּן בְּנֵי נַשׁ וְהוּא מִתְבְּעָת.