פרק ג · הלכה יב
משנה: נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים אֲסוּרִין בַּהֲנָיָיה. הִסִּיק בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. וְאִם יָשָׁן יוּצַּן. אָפָה בוֹ אֶת הַפַּת הַפַּת אֲסוּרָה בַהֲנָיָיה. נִתְעָרְבָה בַאֲחֵרוֹת כּוּלָּן אֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹלִיךְ הֲנָיָיה לְיָם הַמֶּלַח. אָמְרוּ לוֹ אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה.
הלכה: נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים כול׳. אָמַר רַב חַסְדַּאי. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה נָן קַיָימִין. אִם לְהַסִּיק דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אִם לְעַשֵּׁן דְּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין בִּסְתָם.