פרק ב · הלכה ה
משנה: הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לַחִין אֲסוּרִין יְבֵישִׁין מוּתָּרִין.
הלכה: הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁלְּגוֹיִם כול׳. רַב שֵׁשֶׁת בְּשֵׁם רַב. לַחִים אֲסוּרִין אֲפִילוּ בִּהֲנָאָה. יְבֵישִׁין מוּתָּרִין אֲפִילוּ בַּאֲכִילָה. וְהָא תַנִּינָן. אֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. בְּמֵשִׁלָם לְתוֹךְ הַבּוֹר הִיא מַתְנִיתָא.
תַּמָּן תַּנִּינָן. וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה. אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. אֵי זוֹ הִיא חֲדָשָׁה. בְּתוֹךְ י״ב חוֹדֶשׁ. יְשָׁנָה לְאַחַר י״ב חוֹדֶשׁ.