פרק ד · הלכה ה
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם.
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם כול׳. מְנָלָן. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת. וְאִית קְרִי לְשֶׁעָבַר. אָמַר רַב שְׁמואֵל בַּר רַב יִצְחָק. כֵּינִי מַתְנִיתָא. שֶׁאִם טָעוּ וְדָנוּ בַלַּיְלָה שֶׁדִּינָם דִּין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת. אָמַר. הָא אֲמִירָה.