פרק ד · הלכה ג
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה.
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה כול׳. הֲרֵי שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין זַכַּאי וּמָצְאוּ לוֹ חוֹבָה. שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁיַּחֲזִירוּהוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר צַדִּיק אַל תַּהֲרוֹג. הֲרֵי שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין חַיָיב וּמָצְאוּ לוֹ זְכוּת. שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא יַחֲזִירוּהוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָקִי אַל תַּהֲרוֹג. יָכוֹל אִם צָדַק בְּדִינָךְ יִצְדַּק בְּדִינִי. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אָמַר לִי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא שַׁנְיָיא אֶלָּא אֲפִילוּ נִזְדַּכֶּה בְטָעוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה כול׳. רִבִּי מִּי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ נוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת. אָמַר לֵיהּ. אִיתְקְלַף מַרְקוּעָךְ.