פרק א · הלכה ד
משנה: פֵּירַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר אוֹ שֶׁפֵּירַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף פְּסוּלָה. אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה:
הלכה: תַּנֵּי. תִּילָה בָהּ קִיטִיוֹת כְּשֵׁירָה. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. מִן הַצַּד. הָא מִלְּמַעֲלָן פְּסוּלָה.
אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַנְּשָׁר. הָא שֶׁלֹּא מִפְּנֵי הַנְּשָׁר כְּשֵׁירָה.
אֲבָל פּוֹרֵשׂ הוּא עַל נַיִקְלִיטֵי הַמִּיטָּה. רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁכֵּן הוּא עוֹשֶׂה חָלָל בַאֲצִילֶי יָדָיו.