אור ברסלב
תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט › הלכה י

תלמוד ירושלמי סוטה

פרק ט · הלכה י

הלכה ט

משנה: מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכּוֹל בִּיכּוּרָה עִוְּתָה נַפְשִׁי.

הלכה: וְלֹא עָמַד אֶשְׁכּוֹל עַד שֶׁעָמַד רִבִּי עֲקִיבָה. וְכָל הַזּוּגּוֹת לֹא הָיוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת. אֶלָּא אֵילּוּ שִׁימְּשׁוּ פַּרְנָסוּת. וְאֵילּוּ לֹא שִׁימְּשׁוּ פַּרְנָסוּת.

תַּנֵּי. כָּל הַזּוּגוֹת שֶׁעָמְדוּ מִשֶּׁמֵּת מֹשֶׁה וְעַד שֶׁעָמַד יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם אֶיפְשַׁר לִיתֵּן בָּהֶן דּוֹפִי. [מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלֵם] עַד שֶעָמַד רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אֶיפְשַׁר לִיתֵּן בָּהֶן דּוֹפִי. אָמְרוּ עַל רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שֶׁהָיוּ כָל מַעֲשָׂיו לְשׁוּם שָׁמַיִם אֶלָּא שֶׁגִּידֵּל בְּהֵמה דַקָּה. וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ הָרוֹפְאִים אֶצְלוֹ לְבַקְּרוֹ. אָמְרוּ לוֹ. אֵין לָךְ רְפוּאָה אֶלָּא חָלָב רוֹתֵחַ. שֶׁהָיָה גוֹנֵחַ. מֶה עָשָׂה. לָקַח עֵז וּקְשָׁרָהּ לְכַרְעֵי מִיטָּתוֹ וְהָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה חָלָב רוֹתֵחַ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה גוֹנֵחַ. וּכְשֶׁבִּיקְּשׁוּ חֲכָמִים לְהִיכָּנֵס אֶצְלוֹ אָמְרוּ. הֵיאַךְ אָנוּ יְכוֹלִין לְהִיכָּנֵס וְהַלֵיסְטֵיס עִמּוֹ בַבַּיִת. וּבְשָׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. אֵין בְּיָדִי עָוֹן אֶלָּא זֶה שֶׁעָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵירַיי. וּכְשֶׁמֵּת דִּיקְדְּקוּ חֲכָמִים עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וְלֹא מָצְאוּ בְיָדוֹ אֶלָּא עָוֹן אוֹתָהּ הָעֵז בִּלְבָד.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי. שֶׁלְּבֵית אַבָּא הָיוּ בַעֲלֵי בָתִּים בַּגָּלִיל. וְלָמָּה חָרְבוּ. שֶׁהָיוּ דָנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּאֶחָד וּמְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַקָּה. וְכָךְ הָיָה. חוֹרֵשׁ אֶחָד הָיָה לָנוּ סָמוּךְ לָעִיר וְהָיְתָה הַשָּׂדֶה בֵּינֵינוּ וּבֵינָהּ. וְהָיְתָה הַצֹּאן נִכְנֶסֶת וְיוֹצְאָה וְהַדֶּרֶךְ עָלֶיהָ.

תוכן העניינים

תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה