אור ברסלב
תלמוד ירושלמי כתובות פרק ט › הלכה ג

תלמוד ירושלמי כתובות

פרק ט · הלכה ג

הלכה ב

משנה: הִנִּיחַ פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. זָכְתָה הָאִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתוּבָּתָהּ וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ. הַמּוֹתָר רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יִינָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין אֶלָּא יִינָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה.

הלכה: הִנִּיחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין כול׳. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. בִּצְבוּרִין בְּסוּרְקִי. אֲבָל אִם צְבָרָן בְּבֵיתוֹ זָכָה לוֹ בֵיתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וַאֲפִילוּ צְבוּרִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לֹא זָכָה לוֹ בֵיתוֹ. דַּהֲוָה סְבַר דְּאִינּוּן דִּידֵּהּ וְלֵית אִינּוּן דִּידֵּהּ. וַאֲתֵי בַעַל הַבַּיִת זָכָה בְּפֵירוֹתָיו בַּשְּׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מִשֶּׁיִּתְּנֵם לְתוֹךְ כֵּילָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ נְתָנָן לְתוֹךְ כֵּלָיו לֹא זָכָה בָהֶן. דַּהֲוָה סְבַר מֵימַר דְּאִינּוּן דִּידֵּיהּ וְלֵית אִינּוּן דִּידֵּהּ.

הִיא אַרְמָלְתָא תְּפָסָת אַמְהָתָא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק. אָמַר. תְּפָסָת תְּפָסָת. רִבִּי אִימִּי מַפִּיק מִינָּהּ. דְּהִיא סָבְרָה דִידָּהּ וְלֵית אִינּוּן דִּידָּהּ. כְּהָדָא. אִילֵּין בְּנֵי שַׁמַּי דִּדְמָךְ אֲבוּהוֹן שְׁבַק לָהוֹן אֲבוּהוֹן עֵז. אָתָא מָרִי חוֹבָה וּנְסָתָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְאָמַר. דִּידֵּהּ נְסַב. לֹא כֵן תַּנֵּי. יוֹרֵשׁ וּבַעַל חוֹב שֶׁקָּדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס [אֵין] מוֹצִיאין מִיָּדוֹ. דַּהֲווֹן סָבְרִין דְּאִינּוּן דִּידְּהוֹן וְלֵית אִינּוּן דִּידְּהוֹן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. מוֹדֶה רִבִּי אַבָּהוּ שֶׁאִם מְכָרוּהָ אוֹ מַשְׁכְּנוּהָ אוֹ טִילְטְלוּהָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעַל חוֹב וְתָפַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁפְּטוּרִין מִן הַשְּׁבוּעָה. זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה.

תוכן העניינים

תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה