פרק ה · הלכה ז
משנה: הַלּוֹקֵחַ טֵבֵל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם רְשַׁאי לִמְכּוֹר טֵבֵל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ.
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין אָדָם רְשַׁאי לִמְכּוֹר טֵבֵל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ וּבִלְבַד לְחָבֵר. מֵעַתָּה עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב טִבְלוֹ בְחוּלִין אֵין לוֹ תַקָּנָה. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה הוֹלֵךְ אֶצֶל חָבֵר וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ טֵבֵל וּמְעַשְּׂרוֹ לוֹ.