פרק י · הלכה ג
משנה: הַבַּיִת וְהָעֲלִיָיה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָיה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִיָיה בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ יְצִיאוֹתָיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר אָלָּא בַּעַל (הַבַּיִת) בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָיה וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָיה וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו.
הלכה: הַבַּיִת וְהָעֲלִיָיה כול׳. אֶלָּא בַעַל הַבַּיִת מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת וּבַעַל הָעֲלִיָיה אֵינוֹ רוֹצֶה. מָהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ. גּוֹפְיָנוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הָיְתָה חוֹרְבָתוֹ סְמוּכָה לְחוֹרְבַת חֲבֵירוֹ. עָמַד הַלָּהּ וּבְנָאָהּ בְּלֹא רְשׁוּתוֹ הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב יְצִיאוֹתָיו כְּשַׁעַר שֶׁבָּנָה וְיִתֵּן לוֹ אֶת כָּל יְצִיאוֹתָיו. הָדָא אָמְרָה. שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ. גּוֹפְיָנוֹ מִן הַצַּד. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ. גּוֹפְיָנוֹ מִן הַצַּד. כָּךְ אֵין אוֹמֵר לוֹ. גּוֹפְיָנוֹ מִלְּמַעֲלָן.