פרק ט · הלכה ו
משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ בַּעֲשֶׂרֶת כּוֹר חִיטִּים לַשָּׁנָה. לָקָת נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ חִיטֶּיהָ יָפוֹת לֹא יֹאמַר לוֹ הֲרֵינִי לוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ.
הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול׳. תַּנֵּי. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בֵּין מֵאוֹתוֹ הַמִּין בֵּין מֵאוֹתוֹ שָׂדֶה תוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל מִשָּׂדֶה אֲחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אַף מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה מֵאוֹתוֹ הַמִּין תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל מִשָּׂדֶה אֲחֵר אוֹ מִמִּין אַחֵר אֵין מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.