פרק ז · הלכה ה
משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו נִתְפַּתְּהוּ חָבִיּוֹתָיו הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן.
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין כול׳. כָּל שֶׁכְּיוֹצֵא בוֹ בָא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת וְאִיסּוּר אַחֵר גָּרַם לוֹ. שְׂכָרוֹ סְתָם פּוֹדֶה וּמַאֲכִיל מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִיל. קָצַץ עִמּוֹ הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. וְכָל שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בוֹ בָא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת וְאִיסּוּר אַחֵר גָּרַם לוֹ. שְׂכָרוֹ סְתָם אֵינוֹ אוֹכֵל. קָצַץ עִמּוֹ הֲרֵי זֶה אוֹכֵל.