שבע יפול צדיק וקם - שיחת חיזוק ועדוד
א. שאלני אדם אחד, חז"ל אמרו (שהש"ר רבא ה): "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם", ועוד אמרו (יומא לח ע"ב): "הבא לטהר מסיעין אותו", ולכאורה לעין אין נראה כ"כ שההבטחה מתממשת בנו, שהלא משתדלים אנו, חפצים למאוד להתקדם ולהתקרב לה', ולא במעט ניסיונות ואופנים מתחדשים אנו בכל פעם מחדש, ועם כל זה הנפילות והמעידות מנת חלקנו כמעט חדשים לבקרים, ואף מבכיות על מצב זה שאנו בו - איננו מונעים עצמנו, והיכן אם כן הבטחת חז"ל?
ב. ולהבין זאת יש להסביר בדרך משל.
לבניית בניין מתחילה ניגשים לאדריכל שיתכנן את סדר הבניין לפרטי פרטיו - עד הס"מ האחרון, והנה על כך משקיע האדריכל מחשבה עמוקה, הסתכלות מכל הצדדים כדי שלא יהא חלק מהבניין מבוזבז, ועל כך צריך הוא לתנאים של שקט ורוגע, לשבת בשקט ובשלווה במשרדו ולתכנן את תבנית הבניין.
אדריכל זה אינו יכול לעבוד את עבודתו תחת רעש של מכונות הבניין, ודפיקת הפטישים וכיוצא.
וכמו כן משכורתו של אדריכל זה היא גבוהה בשל איכותה וחשיבותה של עבודתו, שאמנם אינה פיזית אמנם מושקע בה מחשבה, חכמה, ידע וניסיון של כמה שנות עבודה בתחום זה.
וכן אם נלך הלאה כשהמדובר במשרות בעלי משמעות וכגון ראש עיר, שר, שר הבטחון, ראש ממשלה וכיוצא, הרי לכאלו בוודאי נצרך צוות של עוזרים ומסייעים על מנת לאפשר להם את התנאים הראויים לתפקידם האחראי, וכמו כן מאלו בעלי התפקידים שהזכרנו, כל מי שתפקידו אחראי יותר ומקיפה יותר - כבודו ומשכורתו מכובדים יותר, וכמו כן ההטבות והנוחיות שלו משופרים יותר. ולעומתם כל מי שתפקידו פחות אחראי, אף שהוא יותר פיזי ומייגע גופני - משכורתו תהא פחות, תנאי העבודה שלו פחות מרווחים, הטבותיו וחופשותיו מצומצמות יותר וכיוצא.
ג. גם ללא הבחנה עמוקה רואים אנו את ירידת הדורות היאך היא באופן הניכר לעין כול, החל מתקופת הנביאים שירדה לתקופת אנשי כנה"ג, ואח"כ תנאים, אמוראים, ראשונים ואחרונים. והוא בכללות, וכמו כן בפרטות דורות האחרונים עצמם. ירדנו פלאים, נסתלקו מאתנו כל אנשי המעלה בעלי השגות אמיתיות ברוח הקודש, בעלי עבודת הלב באמת, אנשי תורה אמיתיים המכוונים לאמת וכיוצא, ואין צריך לומר גבי רובא דעלמא שבוודאי בהם ניכרת ההתעבות והחשך המכסה ארץ בכך שהלבבות נתמעטו ונאטמו.
הרי שבדורות הראשונים ההקצבה "לבא לטהר" או "לפותח פתח כחודו של מחט" הייתה באופן נעלה ביותר, כי הפתח כמחט או הבא לטהר אצלם היה כנדרש אז בדרגות של אז, ובהתאם לכך זכו לראות בתפקידן הישג נפלא, כנבואה ורוח הקודש והשגות נפלאות בתורה ובסודותיה.
ואילו בדורות האחרונים השגותינו נמוכות לעומתן, ועבודתנו היא עבודה בדרך משל - פיזית יחסית לעבודה הרמה שעבדו בדורות הראשונים, לכן גם התנאים שלנו אינם נוחים אלא עבודתנו היום היא בתנאים מטורפים של ייסורים גוף ונפש, ואף שבזמנם כמו כן היו גזירות וייסורים אולם לבם היה רחב כאולם לעשות את עבודתם גם באופני טירוף. ועוד הבדל גדול בין אופני יסורי דורנו לדורות של פעם, אז היו הצרות יותר כלליות, על קהילות שלמות, או בתקופות מסוימות של רוגז ושמד, כך שכולם היו באותה צרה ומתנחמים זה בזה, אולם היום בימינו הצרות הינם פרטיות לכל בית ובית באופן אחר, וכל אחד מתייחד עם צרתו שלו ובוש לאומרה לחברו כך שאין נחמה לאיש מצרתו, והמתבונן יבחין בכך שישנו הבדל גדול בין יסורי הדור האחרון לדורות של פעם והסיבה לכך, כי כן היה נצרך לפי מה שנדרש מהם להשיג השגות גבוהות בתורה ועבודה ולכך היה מצבם בהתאם לנדרש מהם. אנו שהנדרש מאתנו הוא לנקות את הבניין מלכלוך, הנדרש מאתנו היום הוא לא השגות ומדרגות אלא סור מרע ועשה טוב כמות שהם מבלי לצפות למדרגה והתפעלות, לכך גם תנאי עבודתינו הינם בהתאם לכך.
אם כן מאחר ו"הבא לטהר" הנדרש מאתנו, וכן ה"פתחו לי פתח כחודו של מחט" הנדרש מאתנו הוא ירוד הרבה מדורות קודמים, לכך גם התנאים והתוצאות לא נראים לנו בעין כפי שנראו וחשו אותם בדורות קודמים.
בדורות הראשונים היה מוטל עליהם לבצע פעולות נשגבות במדרגות גבוהות כיאות לדור הנביאים, אנשי כנה"ג תנאים, אמוראים ראשונים, גדולי האחרונים, לכך גם ראו בעליל את ברכת עמלם, כי זה היה תפקידם גופא, להביא תוצאות מבורכות ומשגשגות דייגא.
ומאז ועד עתה, הדורות הלוא יורדים, וההשגות מתמעטות, ההתלהבות הרגש ההתפעלות הולכת ונמוגה עד הגיענו למצבנו היום שהמציאות המוחשית מוכיחה לנו שתפקידנו היום לא להשגת נבואה או רוח הקודש, ולא השגת מדרגות יראה ואהבה כדורם של התנאים והאמוראים וכו', אלא הנדרש מאתנו לעמוד בניסיונות גסים כגזל עריות וחנופה, ולרוב העם הניסיונות המה אף שמירת שבת, טהרה וכשרות, כמה מעטים הם העובדים על מידותיהם: כעס, גאווה, כמה המה העובדים על רכישת אהבה ויראה, כמה מעטים המה שעבודתם על האמת ועבודתם "לשמה". וגם אלו העובדים עד כמה עיקביים המה בעבודתם, הלוא העליות והירידות מנת חלקם חדשים לבקרים, התאוות וחמדות העולם כובשים לבבות אף של טובים העוסקים בתורה ומצוות להיות להוטים אחר הכסף והלוקסוס - ועוד "צדיקים" ייקראו. אם כן הרי בעליל נראה שרצון ה' מאתנו עתה לעמוד בניסיונות הגסים והעבים טרם נבוא לדקויות, וכבר על הפרטים העבים והגסים כגזל ועריות כעס ושחצנות - בשם "צדיקים" ניקרא היום באם נכבוש יצרנו בהם.
אם כן מה היום הבטחת "הבא לטהר מסיעין אותו"?, בהכרח לומר ופשוט הוא שבאם יצליח האדם להיות "לוחם", לבלתי הניח כלי מלחמתו ולהתייאש ממאבקו זהו גיבור נוצח ייקרא, זוהי ההקצבה שהקבעה היום לבא לטהר, זהו הפתח כאולם לפותח פתח כחודו של מחט, ואף שבמהלך האבקו עם יצרו בלתי נמנע שמדי פעם ינוצח, עצם זה שיהא אוזר חלציו ומשנס מותניו כל פעם מחדש להילחם, זה גופא ה"מסייעין אותו" זה גופא "הפתחו של אולם".
שאלת השואלים היכן הסיעתא דשמיא היום, היכן היום הפתח כפתחו של אולם? נובעת מחוסר מודעות למשמעות התקופה בה אנו היום - עקבתא דמשיחא, שהעבודה בזמן הזה היא לקיים מצוות מתוך נסיונות, וכמו ללקט יהלומים מתוך מכרים מסוכנים במסירות נפש ובספה"ק מובא זה בסגנון: ללקט ניצוצות הקדושה מעומקי הקליפות והטומאה, וכל פעולה קטנה ערכה היום רב כידוע מדברי האריז"ל למהרח"ו שבזמן הזה כל פעולה קטנה שקולה כפעולות גדולות של דורות הראשונים.
ד. וכמו שנשתבחו אבותינו במצרים שלא שינו שמם ולבשם, שלכאורה המה דברים של מה בכך, אולם ביחס למצבם - שבח הוא.
וכמו כן בימינו, ישנם כאלה שבנפשם ממש הוא להתפתות ללבוש הרחובי הפרוץ, או ה"המפושר" - "דתי חלוני"...
ה. ולחדד יותר את האמור, נתבונן, היתכן שהמתבקש מאתנו היום הוא לבלתי ננוצח בשום פעם מיצרנו הנאבק עמנו בכל עוז בכליו הטמאים המשוכללים ששורצים ואורבים לנו בכל פינה ממש.
היעלה על הדעת שהמסקנה שנסיק מכך שנוצחנו מידי פעם ומעדנו - היא להיכנע ולעזוב כלי מלחמתנו ולהתפשר עם מצבנו, הלוא בכך לא שבקת חיי לשום ברייה, מי לא מנוצח היום מדי פעם במהלך האבקו עם יצרו, הלוא היום העקביות בניצחון תמידי - מאתנו והלאה, ולפחות בשלב הראשון של ההיאבקות בחלק הגס כאמור שהמה ניסיונות עריות כשמירת העיניים ויתר ענייני הקדושה, מי יכול לומר היום שמיום עומדו להילחם עם יצרו מעולם לא נוצח?!
אכן, אשמים אנחנו במעידותינו במאבק עם יצרנו, אם לא היה מגיע לנו ליפול לא היינו נופלים, וברור הוא שנצרך תשובה על כל מעידה ומעידה, ואין שום וויתור אצל הקב"ה. וכל האומר הקב"ה וותרן עונשו גדול (בב"ק נ' ע"א) אמנם מה רצון ה' מאתנו לאחר מעידותינו הבלתי נמנעות, שנניח כלי מלחמתנו ונתפשר עם השטן לנצחנו?!
הלוא פשוט לכל בר דעת בעת כזאת שהנדרש מאתנו הוא לקום מיד מהנפילה, ולהחזיק שוב בחרב ובחנית ולחדש המערכה להילחם בחירוף נפש שוב ביצרנו. וגם אם מעידותינו שנו ושילשו ואפילו מאה פעמים ויותר, אבוי ואסון אם נחשוב שהנכון להסיק מכך שאנו דחויים ומאוסים אצל הבורא ואין לו חפץ בעבודתנו והראיה שהנה אנו נופלים ושוב נופלים, חלילה לנו מלחשוב כן, עוונותינו ומחדלינו ושפלות דורנו גרמו לכך שנתנסה בחלישות דעת זו וייאוש נורא זה שמכרסם בלבותינו עקב מעידותינו התכופות.
ואדרבא, מזה גופא, שהננו על אף הנפילות מתאזרים מחדש בכח ללחום, זה גופא מורה שכך נדרש מאתנו ולכן מקבלים אנו כוחות על כך בכל פעם מחדש, ורק שלא בידים נרפה ידינו ממלחמה זו. ניצחוננו יהא בכך גופא שעל אף מעידותינו התכופות - ושיהיו כמה שיהיו נשוב בבשת פנים להקב"ה, ונאמר לפניו: רבש"ע, עבדיך אנחנו, וכמה שינסו כוחות הרע להרחיקנו ממך לעולם לא ניטוש אותך, ולעולם ננסה שוב ושוב לחזור אליך בכל מיני דרכים של גדרים וסייגים קבלות תחינות תפילות בכיות עד שתקבלנו בתשובה שלמה לפניך, ובזה נעשה נחת ושעשוע לבורא.
זהו גוון העבודה הנדרשת היום בימינו, ואם פעם יישמוה מעט היום נדרשת היא מאתנו ליישמה הרבה, וזהו גוון עבודה שנגזר עלינו ליישמו הרבה מה שלא נגזר על הדורות הראשונים ליישמו להיותם נקיים ומזוככים, ולא נתלכלכו בחטא מעולם, ולמה אם כן שיצטרכו לגוון עבודה זה שכנה - ליפול לחלישות הדעת של מעידות וכישלונות ולצאת מהם, עבודתם שלהם הייתה להשגת מדרגות גבוהות - ללטש יהלומים כמה שיותר בדייקנות ולהביא לבורא מצוות נקיות כיהלומים מלוטשים בדייקנות ששוויים לאין ערך.
ו. ומה שחשוב ביותר לדעת הוא, שכל זה הוא ביחס להסתכלות שלנו כאן בעולם הזה, אולם זה המבצע היום מלאכתו באמונה ועל אף מעידותיו קם כל פעם מחדש - שבע יפול צדיק וקם - חלקו ונחלתו לעתיד יהא עם התנאים והקדושים, וכעניין הכתוב בתדא"ר פכ"ה: לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב, והיינו במעשים החיצונים יש אפשרות לכל אדם להגיע למעשה האבות, אלא שהם בנקיות פנימיותם השיגו מה שלא נוכל אנו להשיג, אולם בחיצוניות המעשים יש בידינו לעשות כמעשיהם אלא שהשגתנו תהא כערכנו, ולכן זהו דווקא כאן בעולם השפל, אולם לעתיד מחלקם יהא חלקנו. (ביאור זה ראיתי גם ב"רבי ירוחם")
ולכך דור עקבות משיחא יהא דור שיתעלה על כל הדורות כולם, וחלקו יהא עם המעולים שבדורות כמובא ב"צדקת הצדיק" וברבנו ירוחם ממיר ("דעת תורה", פרשת "שלח", עיי"ש דברים נפלאים לגבי דור עקבות משיחא") ועוד, להיות כי התייחסות דרגת הדורות נקבעת כפי עמלם ויגיעם, וגוון עבודת דורנו הנו מיוגע ומפרך, ולכך לא ייפול בחלקו ואף יתעלה על הדורות הקודמים מבחינה זו של ריבוי הנסיונות, הצרות וההסתר פנים.
ז. והנה האות והמופת לכך הוא שוב סיפור יציאת מצרים שהרי בני ישראל מעדו במצרים מבחינה רוחנית ועד למ"ט שערי טומאה, ובהסתלק אותו ענן ומסך של טומאה שחסם בפניהם את אורו יתברך מחמת השעבוד הקשה בו היו - תכף לאחר מ"ט יום עמדו רגליהם על הר סיני והגיעו למדרגת נבואה ושמעו עשרת הדיברות מפי הגבורה.
לומר לך, שבעצם מעידותינו אינם במטרה לדחותנו ולסלקנו מהמשך העבודה והלחימה, אלא כאמור אדרבא זהו גוון עבודה, והראיה שבהסתיים העבודה מיד מקבלים אנו גילוי שכינה כמו שקיבלו האבות הק', שכן בקבלת התורה נסתלקה זוהמתן של ישראל והגיעו למדרגת נבואה כאבותיהן.
ומה שהיה הוא שיהיה לאחר כלות עבודתנו עתה בעקבות משיחא את גוון עבודה מפרך - זה לפול ולקום וליפול ולקום ולא להתייאש מהנפילות, מיד יתגלה לעינינו אור עצום אור הדעת - ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' וניבאו בניכם ובנותיכם. וגו'.
ובהכרח שיהא מצב חושך שכזה היום, להיותינו עומדים לקראת האור הגדול - נון' שערי קדושה, ואי אפשר לזכות בשום שער בקדושה מבלי להלחם קודם עם שער הטומאה המקביל לו, והארכנו בזה במקו"א בשם האוה"ח הק'.
ח. ובאמונה זו בלבד יהא לנו את הכוח להמשיך במלחמתנו האופיינית לדורנו, דהיינו רק בכך שנאמין שהבורא לעולם לא יטשנו ,ואף כאשר המציאות מכריחה את המעידות נבין בינה שחלילה אין הכוונה בזה להפר ברית ה' מעמנו חלילה וחס, אלא אדרבא, בגוון זה של עבודה וכשנתעקש ונעמוד בו נשלים את תכליתנו ואת תכלית כל הבריאה להיות מוכנה לתיקון עולם במלכות ש-די.
דורנוּ דור שהתישמו בו כל נבואות חז"ל לדור אחרית הימים, ולא באופן של בדיעבד ואף לא באפן של לכתחילה אלא באופן של "למהדרין", וכנאמר כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאתיה, אם כן אין לנו במה להסתפק שאכן דורנו הוא דור אחרית הימים עקבות משיחא, וכפי שכבר מפורסם הוא בפי כל גדולי הדורות האחרונים.
אם כן בהכרח עלינו להבין את משמעות התקופה שאנו בה, כי אם גדולי האמוראים - עולא ורבי יוחנן, כשצפו ברוח קודשם את דורנו זה אמרו - ייתי, ולא אחמיניה, לרוב הניסיונות הקשים והסבוכים שיהיו בו וכמו שביאר המהר"ל כוונתם, ואם רבי שמעון בר יוחאי בזוהר (שמות ז' ע"ב) כשראה את דורנו ברוח קודשו זקף ידוי ובכה, אמר: וי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה מאן דיזדמן בההוא זמנא במהימנותא, הרי שרשב"י נזדעזע כשראה את דורנו וחרד לגורלו של כל אחד שיימצא בדור זה.
ואם הם קדושי עליון ראו את "המדורה" ממרחק כאלפיים שנה וכה נזדעזעו, מה נאמר אנן שהננו בתוך אותה מדורה והיא מלהטת סביבותינו כשאנו בתוכה ממש. היאך נהיה שאננים בעת כזאת, הלוא בעת כזאת יחרד לבנו מכל יום הבא לקראתנו, והיאך ומה יעבר עלינו ביום זה, אי אלו ניסיונות יסתערו עלינו, עלינו להיות מוכנים לכל מיני ניסיונות הבאים להדפנו מהקדושה, ומה יש להוסיף על דבריו של אור החיים הק' (שמות ג, ח) שבסוף גלותנו זה נצטרך לירד לשער הנו"ן של הטומאה ולהוציא בלעו מפיו.
ט. דורנו דור המסובך בג' תסביכים יחד, האחד, נסיונות והשני יסורים וכבר הארכנו בהם לעיל, והשלישי "הסתר פנים", ההיה כדורנו דור של הסתר פנים, שנסתרה חכמת החכמים, והעצה באמת לאמיתה נעדרת, והנהגת ה' הצדקת והישרה נעלמה מעיני בני אדם באופן שמתפוצצים מוחותיהם מהקושיות והסתירות, וא-ל אמונה מסתיר הנהגתו ביותר מכל הדורות, וההנהגה מתעתעת בבני אדם לנסותם בניסיון קשה ומפרך לראות הישנם אוהבים את ה' אם לא.
וכן מובא ברמח"ל (דעת תבונות קפט) שכן יהיה בסוף הימים שיסבך הבורא את הנסיונות באופן שלא הי' כמותם בעולם ורק בכח אמונה צרופה ותמימה נצליח לעבור את תקופה זו.
ההיה דור שכזה שהמעידות והנפילות וחוסר היציבות מנת חלקו של כל הבא להתקרב למחנה ה', יחזיק שבוע או שבועיים ויתהלך על משענתו, ואחר נפול ייפול, כמה כוח צריך לקום מחדש בדורנו ללא רועה וללא תומך.
ולא לחנם דורנו זה, זהו הדור שיתעלה על כל הדורות כולם.
י. ומה יש לנו יותר מדבריו הנלהבים והמעודדים של רבנו ירוחם ממיר במעלת דורנו זה. (מספרו "דעת תורה" מאמרים פרשת "שלח").
והנה לך כמה שורות מדבריו המובאים שם באריכות גדולה:
הגדנו כי ייתכן שבחשך בו יתרון מן האור. ואמנם הלוא חזינן זה, כי מן החשך היותר גדול והחזק, ממנו משיח יבוא. לכאורה היה נאות יותר להיות כי משיח צדקנו יבוא בדור מאיר ביותר; כי יבוא באחד הדורות הכי מובחרים במאורי אור, ולבסוף הנה בוא יבוא בדור חשך, בדור של אפלה הכי מעורפלת. וזה הדור, זה המעורפל בכל אפלה, הוא הנהו הראש של כל הדורות, משיח הנה בו יבוא.
ומי אז יהיה המשיח? - ראוי היה שיהיה אחד מראשי גדולי הדורות הראשונים, מהדורות הכי בהירים! אבל היות כן לא יהיה, משיח יהיה איש מאנשי הדור שבו יבוא! משיח יהיה הגדול הדור של אותו הזמן, הגדול של אותו הדור החשוך- הוא יהיה המשיח!
הנה כי המשיח יהיה הגדול של הדור הכי חשוך, וכגדול של אותו הדור החשוך, הנהו אמנם יותר גדול מהגדולים הקודמים! - חשך קובע מקום יותר גדול מן אור!
סוף הספר