אור ברסלב
תכתב זאת לדור אחרון כט. אין מה לחפש את הבורא היות ונמצא הוא בכל מקום

תכתב זאת לדור אחרון

כט. אין מה לחפש את הבורא היות ונמצא הוא בכל מקום

כח. הדבק בבורא לבוש הוא בחסון גוף ונפש מכל פגע רע

אִית לְבַר נַשׁ לְאַמְלָכָא הוי"ה בְּכָל סְפִירָן וּבְכָל כֻּרְסְיָן ובְכָל מַלְאָכִין וּבְכָל אֵבָר וְאֵבָר דְּבַר נַשׁ, דְּלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּיהּ, לָא בְּעִלָּאִין וְלָא בְּתַתָּאִין. (תִּקּוּנֵי זֹהַר, תִּקּוּן נז)

תַּרְגּוּם: יֵשׁ לָאָדָם לְהַמְלִיךְ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַסְּפִירוֹת וְהָעוֹלָמוֹת, וּבְכָל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁבָּאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי מִמֶּנּוּ, לֹא בָּעֶלְיוֹנִים וְלֹא בַּתַּחְתּוֹנִים.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, פֵּרוּשׁ - כִּי אֵין דָּבָר גַּשְׁמִי מוֹנֵעַ מְקוֹמוֹ, וְהוּא מְמַלֵּא כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁל הָעוֹלָמוֹת הַנֶּאֱצָלִים וְהַנִּבְרָאִים וְהַיְצוּרִים וְהַנַּעֲשִׂים, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּיהּ. (אוֹר הָאֱמֶת כז)

הַכַּוָּנָה שֶׁל "אֶחָד" שֶׁל הַיִּחוּד שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע - לְכַוֵּן שֶׁאֵין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

וְעִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁהָאָדָם יָשִׂים אֶת עַצְמוֹ לְאַיִן וּלְאֶפֶס, וְאֵין עִקָּרוֹ רַק הַנְּשָׁמָה שֶׁבּוֹ שֶׁהִיא חֵלֶק אֱלֹהַּ מִמַּעַל. נִמְצָא, שֶׁאֵין בְּכָל הָעוֹלָם רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד.

וְעִקַּר הַכַּוָּנָה בְּ"אֶחָד", שֶׁיְּכַוֵּן שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר פָּנוּי מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. (לִקּוּטִים יְקָרִים סי' קסא)

"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגֶדִי תָּמִיד" (תְּהִלִּים טז, ח) הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ, כִּישִׁיבָתוֹ וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל. וְלֹא דִּבּוּרוֹ וְהַרְחָבַת פִּיו כִּרְצוֹנוֹ וְהוּא עִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וּקְרוֹבָיו, כְּדִבּוּרוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ. כָּל שֶׁכֵּן, כְּשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְּמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה כג, כד): "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'", מִיָּד יַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה וְהַהַכְנָעָה בְּפַחַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבָשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ תָּמִיד. (רמ"א ריש או"ח בְּשֵׁם הרמב"ם במו"נ ח"ג פנ"ב)

הַמַּשְׂכִּיל הַנִּלְבָּב, יַאֲמִין וְיָחוּשׁ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, אֲשֶׁר בְּכָל תְּנוּעָה קְטַנָּה אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם שָׁם, וְאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְתִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְיִירָא לְנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל תְּנוּעָה בְּהַשְׂכָּלָה, כִּי הוּא עוֹמֵד מַמָּשׁ לִפְנֵי הַמֶלֶךְ בְּלִי שׁוּם הַסְתָּרָה. (זֹהַר חַי, בְּרֵאשִׁית, עַל דַּף כו.)

הָאֱמוּנָה הִיא יְסוֹד לַיִּרְאָה, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהוּא מַאֲמִין שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, נוֹפֵל עָלָיו יִרְאָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כִּי אִי אֶפְשָׁר לַבִּירָה בְּלֹא מַנְהִיג. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁיַּחְשֹׁב בְּשִׂכְלוֹ, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ רוֹאִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְעוֹלָם שָׁלֵם, בְּוַדַּאי יֵשׁ בּוֹרֵא שֶׁבְּרָאָהוּ, וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי כָּאן, שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְאָז תִּפֹּל עָלָיו יִרְאָה גְּדוֹלָה. (לִקּוּטִים יְקָרִים סי' סד)

זֶהוּ מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה לָאָדָם, שֶׁיִּרְאֶה תָּמִיד בְּעֵין שִׂכְלוֹ [אֶת] הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל אָדָם אֶחָד, וְיַחְשֹׁב שֶׁגַּם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִסְתַּכֵּל עָלָיו, כְּמוֹ אָדָם אַחֵר שֶׁמִּסְתַּכֵּל עָלָיו - כָּל זֶה יִהְיֶה תָּמִיד בְּמַחְשַׁבְתוֹ בְּמַחְשָׁבָה זַכָּה וּבְרוּרָה וּצְלוּלָה. (לִקּוּטִים יְקָרִים סי' רט)

יַחְשֹׁב שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְכוּ', וְיַחְשֹׁב וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַשְּׁכִינָה אֶצְלוֹ וְשׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ, וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא בְּכָל אֵבָרָיו וְכֹחוֹתָיו, וְהוּא מִסְתַּכֵּל עַל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִסְתַּכֵּל בּוֹ. (אוֹר הָאֱמֶת קא. צַוָּאַת הריב"ש, לקו, א יז)

"דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ" (דִּבְרֵי הַיָּמִים א' כח, ט) - שֶׁתִּהְיֶה מְקֻשָּׁר אֵלָיו בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וּתְהֵא רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים בָּעוֹלָם. וְאַף אִם הַכּוֹפְרִים אוֹמְרִים מְנָא לָךְ הָא, לֹא תְּצַיֵּת אוֹתָם. כְּמָשָׁל - אֶחָד רוֹאֶה בְּגַשְׁמִיּוּת וְאוֹמֵר עַל זָהָב שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים לוֹ שֶׁאֵינוֹ זָהָב אֶלָּא שֶׁל כֶּסֶף, אַף עַל פִּי כֵן הוּא יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא זָהָב. כָּךְ כְּשֶׁרוֹאֶה בְּעֵין שִׂכְלוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין בִּיכֹלֶת שׁוּם דָּבָר לְהַפְסִיד אֱמוּנָתוֹ. (לִקּוּטִים יְקָרִים סי' קצג)

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר (אָבוֹת א, טז): עֲשֵׂה לְךָ רַב וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק. עֲשֵׂה לְךָ רַב - רָצָה לוֹמַר, כְּשֶׁלּוֹמֵד אוֹ מִתְפַּלֵּל, תַּעֲשֶׂה לְךָ רַב, הוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁתְּצַיֵּר בְּמַחְשַׁבְתְּךָ שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא לְנֶגֶדְךָ וּמְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל. וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק - רָצָה לוֹמַר, שֶׁלֹּא יְהֵא לְךָ זֹאת לְסָפֵק אֶצְלְךָ, רַק תַּחְשֹׁב שֶׁבְּוַדַּאי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מָצוּי אֶצְלְךָ, כִּי הוּא לְעֵלָּא מִכָּל עָלְמִין וּתְחוֹת כָּל עָלְמִין וּבְגוֹ כָּל עָלְמִין, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּיה? כְּלָל, כִּי זֶהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לְצַיֵּר תָּמִיד בֶּאֱמֶת וּבַתָּמִים מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּוַדָּאות גְּמוּרָה וּבְרוּרָה, וּכְמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, כִּי וַדַּאי כֵּן הוּא, שֶׁבְּוַדַּאי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מָצוּי אֶצְלְךָ.

אַחַר רְאוֹתְךָ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ כְּמַלְאָכִים אוֹדוֹת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל שָׂפָה, אַתָּה לְפָנָיו וְהוּא לְפָנֶיךָ, וּמַה שֶּׁעָלֶיךָ הוּא רַק לִפְתֹּחַ פִּיךָ מִקִּירוֹת לִבְּךָ, אִם חָכָם אַתָּה נַצֵּל אֶת זְכוּתְךָ לִשְׁפֹּךְ כַּמַּיִם לִבְּךָ לַמוֹשִׁיעַ הָאֲמִתִּי, מְחַכֶּה הוּא לְמוֹצָא פִּיךָ, מִשְׁתַּעְשֵׁעַ הוּא בְּךָ כְּאָב הַמִּשְׁתַּעְשֵׁעַ בִּבְנוֹ הַמִּתְחַטֵּא לְפָנָיו ובִזְכוּת שַׁעֲשׁוּעַ זֶה שֶׁאַתָּה גּוֹרֵם לוֹ בִּפְנוֹתְךָ אֵלָיו יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ בְּשֶׁפַע יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

תוכן העניינים

תכתב זאת לדור אחרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה