ובחרת בחיים
וכותב רבנו הרמח"ל במאמר העיקרים:
"עיקר הבריאה כולה היא, שרצה הבורא יתברך לברא האדם, שיהיה מתדבק בו יתברך, ונהנה בטובה האמיתית, וזה ע"י שיהיו לפניו שני דרכים, דרך הטוב ודרך הרע. ויהיה לו כח לבחור באיזה מהם שירצה, וכשיבחר בדעתו ובחפצו בטוב וימאס ברע, אז תינתן לו הטובה האמיתית הנצחית..."
האדם הוא נזר הבריאה, על כן הוא יצור בחירי שהפריבילגיה הזאת לבחור מרצונו בדעתו ובשכלו בטוב או ברע נתנה רק לו.
"ואמנם מציאות הטוב והרע האמיתי הוא, שהנה שם האדון ברוך הוא בעולם קדושה וטומאה, פרוש- קדושה הוא מציאות קורבה אליו יתברך, וטומאה היא מציאות ריחוק ממנו".
כשהקדוש ברוך הוא קרוב אליך תזכה בכך לשמחה, אהבה ושלום, חיים טובים בביטחון, רפואת הנפש והגוף, ברכה והצלחה אושר ועושר, שמירה והגנה מפני המזיקים על כל גווניהם.
הטומאה היא ריחוק שהקב"ה מתרחק, והעלם שמתעלם, וזה הרע בא לידי ביטוי כשיש מלחמות והרג, פחד, ואימה, עניות, מחלות, תאונות אסונות, פיגועים השם יצילנו.
והנה ייחד לנו הבורא ברוך הוא מעשים שעל ידם תימשך הקדושה והטוב ובכך ישפיע עלינו מטובו יתברך.
וציוה להתמיד בהם. אלה הם כלל המצוות.
הוא שאנו אומרים בברכת קיום המצוות "אשר קדשנו במצוותיו וצונו" וכו'.
ויש מעשים שאם יעשה אותם האדם, ירחיק עצמו מהבורא ברוך הוא וימנע השפעת טובו יתברך עליו, והם כלל האיסורים שאסרה עלינו התורה.
ואמנם, הטובה האמיתית אינה אלא הדבקות בו יתברך, והנה המצוות כבר ביארנו שהם המשפיעים קדושה אלקית על האדם ואור טובו. על כן המצוות הם האמצעים שעל ידם תושג הטובה האמיתית, כי מי שמרבה לקיים מצוות הבורא, הוא ראוי להידבק בו, וליהנות בטובה האמיתית.
ומי שהרבה חס וחלילה לעבור על איסורי התורה והתרחק מהבורא יתברך הוא יהיה בלתי ראוי לדבק בו, וידחה ממנו. ויפסיד יפסיד יפסיד...חבל !!!
אלא אם כן יחזור בתשובה שלמה עוד בחייו, כיוון שבעולם הבא כבר לא יוכל לשנות כלום ככתוב "במתים חפשי".
וצריך שתדע אחי, שכמו שניתן לאדם שיהיה ממשיך לעצמו טוב או רע, כן ניתן לו שבכח מעשיו ישפיע על כל הבריאה כולה הטוב או הרע.
ונמצא כל הבריאה נעשית מתוקנת או מתקלקלת על ידי האדם, ויחשב זה לזכות לצדיקים שמטיבים לבריאה, ולחובה לרשעים שמקלקלים אותה...
נמצא שמי שעושה מצוות ומעשים טובים בעולם הזה מרבה את השפע בעולמות העליונים. והשפע הטוב הזה יורד אליו חזרה בצורה של בריאות טובה, פרנסה טובה, שלום בית אמיתי, נחת מהילדים.
נמצא שכמה שיתן האדם מעצמו למעשים טובים ויוציא את האנרגיות שלו על לימוד תורה וקיום המצוות ויפתח את לבו ושכלו לעניינים רוחניים ולהתקרבות לבורא עולם, כך ביחס שווה וביחס ישר הוא יעשה את עצמו כלי מחזיק ברכה לקבלת טובו יתברך. והדרך היחידה להתקדש ולקבל את השפע האלקי היא רק על ידי קיום המצוות.
וככל שידקדק יותר יתקדש יותר ויושפע יותר מטובו יתברך.
ואם יעשה מהמעשים הרעים שאסרה עלינו התורה כנ"ל, יגרום פגם בכח העליון, כפי עניין המעשה הרע ההוא, ויתעלם כנגד זה אורו יתברך ויתרחק כמו שכתוב בעניין הצניעות ועריות "וראה בך ערות דבר ושב מאחריך", ויתעורר תחת זה אחד מן כחות הטומאה, ההפכי להשפעת הקדושה שנתעלמה, ויושפע עליו השפעות רעות ואנרגיות שליליות כנ"ל.
ואם חוזר בתשובה על האיסורים שעבר, יסור הפגם ולא יהיה עוד כח לכח הטומאה לפעול, ותשוב השפעת הקדושה ותימשך כראוי.
כיוון שהאדם מורכב מגוף ונשמה, והנשמה היא חלק ממנו יתברך, ויש לה קשר ישיר לעולמות העליונים כנ"ל, קיום המצוות בשלמות מתבצע על ידי מחשבה, דיבור ומעשה ובכך משפיע לשורשים העליונים הן טוב הן רע, הכל על פי מעשיו.
וכן אמרו שכל מה שעשה טיטוס הרשע שהחריב את בית המקדש ונכנס להיכל וקרע את הפרוכת ופרס ספר תורה על הקרקע ועשה מה שעשה, זה כגרגיר חול ליד הנזק הרוחני בעולמות העליונים, שיעשה יהודי אחד במחשבה אסורה, כל שכן בעבירה.
הנה מין האדם נתיחד מכל שאר המינים, שנתנה לו הבחירה, וכח למעשיו להמשיך המשכות שזכרנו ומצד זה נוסף בו ענין שאינו בשום אחד משאר המינים, והוא שיוגמלו מעשיו מידה כנגד מידה. והגמול הזה נחלק לשני חלקים, האחד בעולם הזה והאחד בעולם הבא. גמול העוה"ב הוא, בטובה שכפי מעשיו שעשה בעוה"ז כן תיקבע לו מדרגה האמיתית, שהיא הדבקות בו יתברך, ויהנה בה לנצח נצחים:
וצריך שתדע שעיקר השכר באמת הוא הטובה האמיתית שיזכו בה הצדיקים לעתיד לבוא, וכן העונש היותר עצום הוא איבוד הטובה ההיא לגמרי: אמנם יש מצוות שכפי מידת הדין הצודקת ראוי שיוגמלו בעוה"ב וגם בעוה"ז בהצלחות בעוה"ז וטובותיו.
וכן יש עברות, שכפי מידת הדין הצודקת, ראוי שיענש עליהן בעוה"ז ובעוה"ב.
ויש מצוות שהדין נותן שיוגמלו בעוה"ב ולא בעוה"ז.
ועברות שהדין נותן שיענש עליהן בעוה"ב ולא בעוה"ז.
ומצוות שהדין בהן שיוגמלו לגמרי בעוה"ז ואין נשאר לבעליהם כלום בעוה"ב.
ועברות שהדין עליהן לעוה"ז ולא יענשו בעליהם כלום לעוה"ב. והשופט הצדיק הדן את הכל בשלמות באופן שהכל נעשה בלי עוולה כלל ועיקר".
מכאן מובן מה שאנו רואים לפעמים שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו.
נדע שהחשבון לא נגמר כאן ואנו לא יכולים להבין חשבונות שמים, לפעמים יש ענינים של גלגולי נשמות וכר ולא כאן המקום להאריך.
"והנה כמו שהגוף והנפש (הנשמה) ביחד עושים המעשים, בין הטובים בין הרעים, כן הגמול צריך שיוגמלו יחד. אמנם בחטאו של אדם הראשון נגזר על המין האנושי כולה מיתה, באופן שלא יוכל להגיע אל הטובה האמיתית בלי שימות.
והענין, כי הנה נשאב בגוף זוהמה שאי אפשר לו שיגיע לדבקות העליון בהיות זוהמה זו שאובה בו, ואינו יוצא ממנה עד שימות וישוב לעפר, ואז ינקה ממנה, וישוב ויבנה בטהרה בלי זוהמה כלל, ואז תשוב בו הנשמה ויחיה.
ויחדיו יאירו באור החיים לנצח, ויהנו בטובה האמיתית כפי המעשים שעשו בחייהם בראשונה, וזה עניין תחיית המתים המפורסם בישראל.
ואמנם כל הזמן שהגוף בעפר - הולך ואובד צורתו הראשונה, הנשמה עומדת במקום מנוחה אם זוכה, והיינו עולם הנשמות, ומשגת שם מעין מה שתשיג לעתיד לבוא אחר התחיה, כפי המעשים שעשתה בחייה", ע"כ (מאמר העיקרים לרבנו הרמח׳׳ל).