אור ברסלב
תורת חיים על שבועות פרק שני - ידיעות הטומאה › דף טו

תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור

פרק שני - ידיעות הטומאה · דף טו

פרק שני - ידיעות הטומאה

וכן תעשה לדורות כתבו התו' פי' בקונטרס ובימי משה הוא מלך ונביא וכו' ותימה א"כ בפ"ק דסנהדרין בהעמדת סנהדרין כו' ליבעי נמי מלך ונביא וליכא למימר דאין הכי נמי ולא חשיב התם אלא מילי דסנהדרין דהא כל ימי בית שני היו נוהגין סנהדרין אע"ג דכבר פסק הנבואה בתחילת הבית כשמתו חגי זכריה ומלאכי ומלך נמי לא הוה בתחילת בית שני אע"ג דהוו סנהדרין:

מתיב רבא כל הכלים שפשה משה כו' כתבו תימה ממשכן גופיה הוה ליה למיפרך שיהא צריך משיחה לדורות כו' י"ל דממשכן גופיה לא מצי פריך דאיכא למימר הוראת שעה היתה שלא למשחו על פי נביאים שהיו ביניהם אבו תנא דברייתא דינא קתני משמע דמן הדין אין משיחתן מקדשתן מכאן ואילך לכך פריך אמאי נהי דאית ליה שים סברא הא כתיב וכן תעשו לדורות:

ושיר של פגעים פירש"י ז"ל יושב בסתר עליון ולפי שאמרו משה בהקמת המשכן דכתיב ויברך אותם משה וכו' לכאורה תימה דא"כ לא הוה ליה למימר יושב בסתר עליון אלא ויהי נועם וכו' דיושב בסתר עליון מזמור אחר הוא וכן הקשה מהרש"ל ז"ל ולאו קושיא היא דודאי ויהי נועם משום ברכה אמרו אבל יושב בסתר עליון להבריח המזיקין אמרו כדמשמע בהדיא בירושלמי דפרק במה אשה דאיתא התם אין קורין פסוק על המכה כו' הדין דקורא את הפסוק על בנו שהוא מתבעית תן עליו ספר תורה כו' אסור והא תני היו אומרים שיר של פגעים בירושלים כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע משמע דמשום מזיקין אמרוהו ורש"י ז"ל מייתי ראיה דמשה רבינו אמר יושב בסתר עליון להבריח את המזיקין בהקמת המשכן מדכתיב לעיל מיניה ויהי נועם וגו' דההיא ודאי בהקמת המשכן אמרו משום ברכה כדאיתא בת"כ א"כ יושב בסתר עליון דסמיך ליה נמי בהקמת המשכן אמרו שהרי תחילת המזמור בהקמת המשכן איירי כדאי' במדרש רבה פ' נשא יושב בסתר עליון וגו' אמר משה הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם נתאוה ללון בצלנו א"ר יהודה בר' סימן בצל שדי יתלונן בצל שעשה לך בצלאל זה המשכן יתלונן משמע דויהי נועם ויושב בסתר עליון שייכין להדדי ובבת אחת אמרן מיהו להברחת המזיקין אמרו דבהכי איירי כל המזמור לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באפל יהלך מקטב וגו'. והטעם נראה לפי שע"י בנין המשכן ברחו המזיקין כדאיתא במדרש רבה שם פ' י"ב ונגע לא יקרב באהלך אמר רבי יוחנן עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מתגרין בעולם לבריות ומשהוקם המשכן ששרתה השכינה למטה כלו המזיקין מן העולם הה"ד ונגע לא יקרב באהלך ואיתא תו התם ויהי ביום כלות משה מהו ביום כלות שכלו המזיקין מן העולם אן היו מתפללין על הברחת המזיקין בשעה שגמרו מלאכת המשכן והמקדש:

ריב"ל אמר להו להני קראי וגני פי' רש"י ז"ל כשהוא הולך לישן בלילה משמע קצת דדוקא בלילה היה אומרו ולא ביום משום דלילה רשות למחבלים הוא שנאמר בו תרמוש כל חיתו יער כדפירש"י ז"ל בפרשת בא מיהו הכל בו כתב דגם ביום הרוצה לישן שינת צהרים יאמר תחילה שיר של פגעים וכ"כ בהגהת ש"ע סור א"ח סי' רל"א וטעמא דמילתא דאמר להו בלילה כשהיה הולך לישן נראה לפי שהמזיקין מתקנאין ומתגרין בו באדם וכ"ז שהוא פר אין יכולין לגשת אליו לפי שנשמתו של אדם טהורה היא ובאה מסטרא דקדושה לכך המזיקין הבאים מספרא דמסאב' בורחין ממנו אבל בשעה שהוא ישן ונשמתו יוצאת יש לחוש שלא יתדבקו בו המזיקין ויזיקוהו וזהו טעם טומאת מת לפי שאז מתדבקין בו ומטמאים אותו לכך הוא אומר שיר של פגעים להבריחן ממנו. ונראה דהיינו דאיתא בפסחים אוכלין תחת המטה רוח רעה שריא עליהן לפי שהשינה אחד מששים במיתה היא כיון דנשמתו יוצאת ולהכי רוח מסאב' שריא עליה דאיניש בשעת שינה וזה טעם נטילת ידים שחרית וכשהוא מאהיל בשעת שינה על האוכלין הרי הן כאלו היו באהל המת ושריא עליהן ההוא רוח מסאבא:

דכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך נראה דהיינו הא דאיתא בפרק קמא דברכות כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיפיות בידו שנא' ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לפי שהאוחז בידו חרב של שתי פיות יכול להכות בה משני צדדין לימינו ולשמאלו וכיון שמזיקין עומדין מימינו ומשמאלו של אדם כמ"ש יפול מצדך אלף וגו' וע"י ק"ש הם בורחין ממנו לכ"ק שהקורא ק"ש על מטתו הוה ליה כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שמבריחן משני צדדיו:

אסור להתרפאות בדברי תורה ואע"ג דריב"ל גופיה קאמר בפ' כיצד מעברין חש בראשו יעסוק בתורה שנא' כי לוית חן הם לראשך חש בגרונו יעסוק בתורה וכו' שאני הכא שאומר פסוקים דרך לחש וזה ודאי אסור שעושה דברי תורה רפואת הגוף ואינן אלא רפואת הנפש אבל התם איירי שעוסק בתלמוד תורה לשם שמים לקיים מצות השם שצוה ללמוד ומתכוין שיועיל לו זכות תלמוד תורה שיתרפא מחליו לכך שפיר דמי שזכות תלמוד תורה הוא אחד מן הזכיות שהאדם אוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן קימת לו לעה"ב. ועוד נראה דהתם נמי להגן איירי וחש בראשו דקאמר היינו שהוא חושש שמא יבא לידי כאב ראשו לכך יעסוק בתורה ותגין עליו שלא יבא לידי כאב ראש וכן כולן ולפי זה ניחא הא דקאמר נמי חש בכל גופו יעסוק בתורה דמי שהוא חש כבר לכל גופו כמעט דלא אפשר ליה לעסוק בתורה אע"ג דמייתי ראיה מדכתיב ולכל בשרו מרפא ומדכתיב רפאות תהי לשרך דבר המגין נמי רפואה קרי לה דכתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ופשטא דקרא משמע שישמרהו ממחלת מצרים ויגין עליו וקרי ליה רפואה. וכן משמע בסמוך דפריך אי דאיכא מכה אסור ותו לא משמע דקא ס"ד דבדליכא מכה איירי אלא להגן וקרי ליה רפואה דקאמר אסור להתרפאות:

א"ר יוחנן ברוקק שנו נראה דמתניתין הכי משמע ליה מדלא קתני האומר על המכה כל המחלה אשר שמתי במצרים וקתני הלוחש על המכה ואומר כל המחלה וכו' משמע דברוקק איירי שכן דרך המלחשים שרוקקין תחילה

תוכן העניינים

תורת חיים על שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה