תורת חיים על פסחים· רבי אברהם חיים שור
דף ח
ואבוקה לא והאמר רבא וכו' איצטריך לאתויי הא דרבא אע"ג דנראה לעינים הוא דלא תימה איר הנר מבהיק טפי לפי שעושין שעוה הרבה סביב הפתילה מה שאין כן אבוקה דאע"ג דכמה נרות דבוקות זו בזו אין בכל אחד כי אם מעט שעוה ואיכא למימר דאין אורן מבהיק כאור הנר:
קשיא מטה אמטה הא דלא משני שאני הכא שיש עצים ואבנים משום דלא משמע ליה שבשביל כך א"צ בדיקה דס"ל דסתם מטה נמוכה הרבה ואפי' חין עצים ואבנים סדורים אין דרך לעבור תחתי' כלל והא דקתני צריכא בדיקה משום דחיישינן שמא עבר דרך עליה לכך פריך מטה אמטה ומשני דברייתא בתרייתא לא איירי בסתם מטה אלא במטה גבוה דלהכי נקט דעצים ואבנים סדורים תחתיה דכיון שהיא גביה נהי דליכא למיחש שמא עבר דרך עליה מ"מ איכא למיחש שמא עבר תחתיה הואיל והיא גבוה וברייתא קמייתא בסתם מטה איירי שהיא נמוכה לכך צריך בדיקה שמא עבר דרך עליה:
כמאן כי האי תנא קצת תימה דאמאי קאמר כמאן כי האי תנא והא ליכא מאן דפליג אדרבי אלעזר והכי הל"ל תניא כוותיה דרבי אלעזר איסי בן יהודה אומר וכו' וע"ק כי מוקי לעיל טעמא דברייתא דלמא בתר דבדק אתי לעיוני בתרה אמאי לא פריך מדרבי אלעזר דאמר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן וכיון דבחזירתן נמי הוו שלוחי מצוה אע"ג דכבר גמר המצוה הואיל דעסק זה על ידי מצוה קאתי א"כ כי אתי נמי לעיוני בתרה בתר דבדק לא אתי לידי סכנה כיון דע"י מצוה קאתי וי"ל דהך מימרא דרבי אלעזר דאמר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן פליגי אמימרא ותא דרבי אלעזר דאמר שלוחי מצוה אין ניזוקין סתמא דמשמע דוקא בהליכתך ולא בחזירתן ותרי אמוראי נינהו אליבא דר"א וכן משמע קצת בסוף מסכת חולין ובפרק קמא דקידושין דפריך התם והאמר רבי שלוחי מצוה אינן נזוקין ומשני בחזירתן שאני ופריך והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין ל בהליכתן ולא בחזירתן משמע קצת דתרי מילי נינהו מדלא מייתי מעיקרא סיומא דמימרא הא דאמר ע בהליכתן ולא בחזירתן כאורחא דש"ס בשאר דוכתי ולא הוצרך למיעבד מחד פירכא תרתי והשתא ניחא דמימרא קמייתא דרבי אלעזר סבירא ליה כברייתא דלעיל דקתני אין מחייבין אותו וכו' מפני הסכנה דמוקמינן לה משום דלמא בתר דבדק אתי לעיוני בתרה אלמא ס"ל דבתר דגמר המצוה לא הוי שלוחי מצוה ולכך קאמר אמימרא בתרייתא דר"א כמאן כי האי תנא כיון דברייתא דלעיל פליגא עליה ובחולין ובקידושין דפריך מדרבי אלעזר דאמר לא בהליכתן ולא בחזירתן לא מצי לשנויי תנאי היא משום דאמר התם דר' יעקב עובדא חזא לא שייך למיפלג אעובדא וכי מאחר דאפילו בחזירה בהליכה למה לי פי' כולה קרא דלא יחמוד איש את ארצך למה לי דפשטיה דקרא משמע דאתי לאשמעינן דשלוחי מצוה אינן ניזוקין בהליכתן וכיון דאפילו בחזירה בהליכה למה לי ומשני דודאי קרא לגופיה לא איצטריך ולא נכתב אלא משום דבר שנתחדש בה משום הא דרבי אמי וכו':
למעוטי תתאי דתתיית' פירש"י ז"ל כגון שלישית ושתחתיה ופירושו תמוה דמה נפשך אי רצה לומר דצתא לאשמעי' שלא יבדוק נמי שלישית וכל השורות שתחתיה הא מילתא דפשיטא היא והא שתי שורות קתני ואי רצה לומר דאתי לאשמעינן דלא תימה דשתי שורות דקתני היינו שלישית ורביעית הא נמי ליתא דאם כן אמאי ק מר למעוטי שלישית ורביעית ולא קאמר למעוטי רביעית וחמישית או חמישית וששית לכך נראה דהא דק מר למעוטי תתייתא דתתייתא היינו שורה שלישית שהיא תחת התחתונה של אלו שתי שורות שבודק והכי פירושו למעוטי תתייתא דתתייתא דאי לא תני עליונות הוה אמינא דאותה שורה הרואה את הפתח ואת הקורה לאו בכלל חיצונות היא דכיון דרואה נמי את הקורה בכלל עליונות היא וא"כ ע"כ שתי שורות החיצונות דקתני היינו שורה שנייה ושלישית לכך קתני שהן העליונות למעוטי ג' דעליונות ממש קאמר ולשמואל נמי לכך תני החיצונות למעוטי שורה ג' שהוא לפנים משורה הפנימית של אלו שתי שורות שבודק דהא אותה שורה הרואה את הפתח ותחת הקורה לאו בכלל עליונות היא אלא בכלל החיצונות כיון דרואה את הפתח ואם כן דהא דשתי שורות העליונות דקתני היינו שורות שנייה ושלישית לכך קתני נמי החיצונות לומר דהחיצונות ממש קאמר: