תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף סח
אמר רב אושעיא לא קשיא וכו' כתבו התוססות דהר"ר מנחם פי' דלא פליגי הכא בברירה כו' והכי קאמר הא כ"ש דלא מהנית מחשבה לטהר את הפתחים הכי נמי לא מהני לענין עירוב כו' ותימה דקאמר לעיל ואי אקני להו פיתא בסלא כיון דאי בעו לה תנאי ולא אפשר כו' מדנקט פיתא בסלא ולא קאמר פיתא סתמא משמע דכיון דטריד בגירסא הוה היה חושש אפילו בטירחה כל דהו ולא רצה ליטול פת מן הסל ולהניחו לשם עירוב וכדאמר אביי לעיל אי אמר לי אם קריב כותחא לא תנאי ולכך קאמר ואי אקני להו פיתא בסלא כלומר כמות שהוא בתוך הסל אקני להו בלא הנחה אלא בדיבור בעלמא דליכא סירחא כלל ולהכי קאמר נמי ליקני ליה מר רביעתא דחלא בחביתא פירוש כמות שהוא בתוך החביות בלי הנחה ואם כן אמאי קאמר כיון דאי בעי לה מנאי ולא אפשר למיתבא נהלייהו בטל שיתוף דמשמע דאי הוה אפשר ליה למיתבה להו שפיר דמי למיעבד הכי ואמאי הא תניא אין משתתפין באוצר כדאמר ליה איהו גופיה דלהכי לא מקנו להו רביעתא דחלא בחביתא משום דאין משתתפין באוצר דמחשבה לא מהניא לענין עירוב לכך נראה כדפי' רש"י ז"ל דטעמא דאין משתתפין באוצר משום דאין ברירה וברירה לא שייך אלא גבי רביעותא דחלא בחביתא דלא מסיימא ולא מינכרא כיון שהכל מעורב יחד אבל גבי פת בחלא אע"ג שהוא מונח בגו סלא בהדי פיתא אחרינא מ"מ אפשר לסיימו ולמימר אותו פת שצורתו כך וכך או אותו פת המונח בדרומו או בצפונו דמלא יהיה לשם עירוב לכך אי לאו דלא אפשר למיתבא להו הוה שפיר למיעבד הכי דכיון דמינכרא לא למימר ברירה. והא דמייתי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל ושבק שאר פלוגתא דתנאי דפליגי לענין ברירה בהלוקח יין מבין הכותים י"ל משום דפלוגתא דהלוקח יין מבין הכותים ברייתא היא כמ"ש התוספות בפרק בכל מערבין דגרסי' דתניא הלוקח יין כו' וניחא ליה טפי לאתויי ממתניתין דהמת בבית:
אנא דאמרי אפילו לרבי אליעזר הוה מצי למימר דטעמא דרב דמבטלין וחוזרין ומבטלין משום דס"ל דיש ביטול רשות מחצר לחצר ושמואל סבר אין ביטול רשות מחצר לחצר ובסמוך נמי כי קאמר אנא דאמרי אפי' כרבנן הוה מצי למימר טעמא דשמואל דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין כי היכי דלא ליהוי מילי דרבנן כי חוכא ואטלולא ורב סבר דלא חיישינן לחוכא וטלולא כמ"ש התוספות אלא כיון דאשכחן דפליגי רבנן ורבי אליעזר במבטל רשות חצירו אי ביטל נמי רשות ביתו אי לאו קס"ד דטעמייהו משום דמר סבר כיון דבטליה לרשותיה איסתלק ליה מהכא לגמרי ומר סבר דלא איסתלק ליה לגמרי ולכך בעי ש"ס למימר דרב ושמואל נמי פליגי בהך סבר' וקאמר לימא רב ושמואל בפלוגת' דרבנן כו' ותרוייהו אית להו דאין ביטול רשות מהצד לחצר ולאחוכא ואטלולא לא חיישינן ודחי ש"ס דאפילו אם תימצי לומר דרב ושמואל פליגי בהך סברא אי אמרינן דאיסתלק ליה לגמרי אי לאו ותרוייהו אית להו דאין בטול רשות מחצר לחצר ולאחוכא ואטלולא לא חיישינן אכתי איכא למימר דרב אמר מלתיה אפילו לר' אליעזר דעד כאן לא קאמר וכו' ושמואל אמר מלתיה אפילו לרבנן דעד כאן לא קאמרי רבנן וכו':
דמר סבר מבטלין וחוזרין ומבטלין וכיון דהדרא ליה רשותיה כשחוזרין ומבטלין לו לכך כי חזר והוציא אפי' בשוגג נמי הדרא ליה רשותא ומר סבר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין לרבינא משום דאסתלק ליה ואין ביטול רשות מחצר לחצר ולרבא כי היכי דלא ליהוי כחוכא ואטלולא כיון דלא הדרא ליה רשותיה על ידי ביטול לכך כי חזר איהו והוציא בשוגג נמי לא הדרא ליה רשותיה מיהו במזיד ליכא מאן דפליג דכיון דהדר הדר דהא לא זבניה והיינו דדחי רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא דכ"ע אין מבטלין וכו' משום דלרבא דמפרש טעמא משום אחוכא ואטלולא נמי דייק רב ששת: