תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף נב
תניא נמי הכי פירש רש"י ז"ל דכשיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת עסקינן ולפי זה ברייתא דקתני מי שיש לו ב' בתים דוקא נקט הכי וטעמא משום דאי לא הוה ליה ביתא התם לא הוה אמרינן כי אמר כמאן דאמר דמי כמ"ש רש"י ז"ל לעיל וכ"כ ה' המגיד בשם הרשב"א ז"ל שכל שלא אמר בפירוש שביתתי במקום פלוני כיוון שהחזירו חבירו אם אין לו בית שם כל שחזר ולא הלך אני אומר נמלך שלא לילך שם וק' דהא ללשון אחר שפירש"י ז"ל בסמוך שכן עיקר ס"ל לר"י דצ"ל בפי' שביתתי במקום פלוני בין לרבה בין לרב יוסף וא"כ שני בתים דנקט למה לי הא אפי' לית ליה ביתא התם נמי כיון דאמר בהדיא שביתתי במקום פלוני ודוחק לומר דתרתי בעינן ש נראה דשני בתים דקתני אורחא דמלתא נקט וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה"ע שלא הזכיר כלל הא דשני בתים וכן בש"ע סי' ת"י והשתא הא דקאמר תנ"ה צריך לומר דמייתי ראיה להא דמשני דאיהו כיון דנפק לאורחא דהיינו שהחזיק קצת בדרך לכך שרי דהוה ליה עני אע"ג דלאו בא בדרך ממש הוא דברייתא נמי הכי משמע בהדיא מדקתני מי שיש לו שני בתים כו' כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב דהיינו דכיון דנפק פורתא לאורחא הוה ליה עני אע"ג דלאו בא בדרך ממש הוא ושמא שני בתים לרבותא נקט דאע"ג דאית ליה נמי ביתא התם אפ"ה בא בדרך הוי:
כי פליגי לומר פירש"י ז"ל דר' יהודה בעי שיאמר שביתתי לשם וארישא דמתניתין קאי כו' ואתי ר' יוסי למימר אפי' לא אמר מידי קני הואיל והחזיק כו' וא"ת והיאך משתמע ממילתא דרבי יוסי דלא בעינן שיאמר וי"ל דהכי פי' דרבי יהודה דאמר כיון שהחזיק בדרך קנה ע"כ צ"ל משום דאמר שביתתי לשם הוא דארישא דמתני' קאי דאי לאו הכי אמאי קני דלמא נמלך הוא ולא ילך שם כלל ועל זה קאמר רבי יוסי דאפילו לא אמר בפירוש שביתתי לשם ולא ידעינן דלאו נמלך הוא אלא ממאי דאמר חבירו לין פה וכו' דכיון דלא בעי מיניה רק שילין בעיר בלילה בלבד ולמחר יחזור וילך לדרכו ודאי אדעתא דהכי חזר אפ"ה מחר משכים והולך אע"ג דלא אמר מידי דבגילוי דעתא סגי:
מי שהחשיך חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס פי' לא יכנס לעיר אלא ילך עד אמה סמוך לעיר דכיון דהחשיך חוץ לתחום אמה קנה שביתה לשם ויש לו משם אלפים אמה לכל רוח לכך לא יכנס לעיר אלא עד סמוך לעיר אבל רישא דקתני מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס היינו שלא יכנס לתוך התחום כלל דכיון דקנה שביתה בעיר ויצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות כדתנן בריש פרקין וא"ת כיון דלא יצא אלא אמה אחת והוא יש לו ארבע אמות הרי ד' אמות שלו מובלעין בתוך התחום ואמאי לא יכנס כבר תירץ הרמב"ם ז"ל בפכ"ז מה"ש דהארבע אמות שיש לו לאדם תחילתן ממקום שהוא עומד בו כלומר מעמידת רגליו ולחוץ וכן פסק בש"ע סי' ת"ה ונראה דר"ש דאמר אפי' חמש עשרה אמות יכנס כו' דוקא במי שהחשיך הוא דאית ליה הכי כיון דלא עבד איסורא ולא פשע מידי אבל במי שיצא חוץ לתרום במזיד כיון דעבד איסורא סבירא ליה דקנסינן ליה ולא מקילינן לגביה וכן משמע מדלא פליג ר"ש ברישא גבי מי שיצא חוץ לתחום וליערבינהו וליתנינהו מי שיצא חוץ לתחום וכן מי שהחשיך רוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס ר"א אומר שתים יכנס וכו' ר"ש אומר אפי' חמש עשרה אמות וכו' אבל מדברי ב"י בריש סימן ת"ה משמע דר"ש ארישא נמי פליג: