אור ברסלב

תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור

דף מט

דף מח

זו מחזרת מותרה לתוך ביתה וזו מחזרת כו' אתי לאשמעינן דלא חיישינן דלמא אתו להחליף חיצונה זו ממותרה של חיצונה אחרת:

אלא דמלייה למנא ואייתר הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות עירובין כתב אבל אם מלאו את הכלי מן העירוב ונשאר ממנו מעט והניחוהו בכלי אחר מותר משמע דוקא כשנשאר ממנו מעט אבל נשאר הרבה לא וכן נראה משום דכשלא נשאר רק מעט איכא למימר דהוה סבר שהכלי יכיל את הכל נמצא שנחלק העירוב לא ברצונו ואכתי עירוב שמיה אבל כשנשאר ממנו הרבה על כרחו ידע שהכלי לא יכיל את הכל נמצא דהוה ליה חולק עירובו מדעתו ורצונו ולאו שמיה עירוב ובש"ע סי' שס"ו כתב סתמא ואם חלקו ונתנו בשני כלים אינו עירוב אא"כ נתמלא האחד ואז מותר:

לדידך קשיא ולשמואל קשיא ואביי הוה סבר דטעמא דעירוב לא משום קנין ולא משום דירה אלא העירוב גופא מצרפן להדדי כיון שיש לכולם חלק בו:

אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל פי' רש"י לקמן מפרש דכי אמר שמואל למילתיה כגון דקאי כל נופו של אילן בתוך אלפים למקום רגליו וכתב מהרש"ל ז"ל דלפי זה מתני' דקתני מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים אמה לאו דוקא אלא פחות חצי רוחב האילן. ולא נהירא דמתני' ודאי דוקא קתני ופשיטא הוא דאיירי שהאילן כולו עומד תוך אלפים למקום רגליו והכירא דמתני' מי שבא בדרך והיה מכיר אילן או גדר פי' מכיר הוא ויודע שעיקר האילן עומד אלפים מביתו כגון שהעמידוהו לסי' לומר עד כאן תחום שבת כדאמרינן בסוף פירקין אבל ממקום רגליו לאילן אינו מכיר שהרי בדרך הוא ולא מדד כמה הוא מיהו יכול לשער שהאילן עומד תוך אלפים למקום רגליו וקתני שאם אמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום לרב כל עיקר כיון דלא מסיים ולשמואל לביתו וכו'. אמר שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה השתא אתי לאשמעי' דכיון דסיים מקום שביתה לא מבעיא אם אל עומד תוך אלפים כדקתני רישא דמצי לילך לביתו אלא אפילו אם עיקר האילן רחוק ממנו אלפים אפילו הכי כיון דסיים מקום שביתה דהיינו בעיקרו של אילן קנה שביתה שמה אע"ג דעדיין לא הלך שם ומהלך ממקום רגליו עד ביתו אפילו כשהוא ארבעת אלפים אמה וכל שכן אם האילן עומד סמוך לו בתוך אלפים למקום רגליו ונראה דלהכי לא קתני ברישא דמתניתין והיה מכיר אילן או גדר ממקום רגליו אלפים אמה ומביתו אלפים אמה ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום ובסיפא הוה ליה למיתני סתמא שביתתי בעיקרו קנה שביתה ומהלך לביתו אלא משום דברישא אין חילוק בין אם האילן עומד ממקום רגליו בסוף אלפים אמה לבין כשהוא עומד אלף אמה דלעולם לא אמר כלום כיון דלא סיים אתריה אבל בסיפא רבותא קמ"ל דאפי' כשיש ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה יכול לילך לביתו ורש"י ז"ל כתב במתניתין והיה מכיר אילן או גדר והוא בסוף אלפים ממקום רגליו ולא הוצרך לפרש שהוא בסוף אלפים דודאי אין לחלק בין סוף אלפים לאמצע אלפים והוה ליה לפרש והוא בתוך אלפים ממקום רגליו גם מה שפירש"י ז"ל דלקמן מפ' דכי אמר שמואל למילתיה כגון דקאי כל נופו של אילן בתוך אלפים למקום רגליו משמע קצת דס"ל דפשטא דמתניתין לא משמע הכי ולא משמע כן לקמן מדקאמר הכא במאי עסקינן כגון דאיכא ממקום רגליו ועד עיקרו תרי אלפי וארבע גרמידי מדמפרש ברייתא ושביק למתניתין דלא קאמר מתני' כגון דקאי כל תחתיו של אילן בתוך אלפים למקום רגליו משמע דלא איצטריך לפ' מתני' משום דפשטא דמתני' בהכי איירי כדפי' אלא דברייתא נראה לו דוחק לאוקמא כשהאילן עומד אלפים אמה ממקום רגליו מצומצם כיון דבבא בדרך ולא מדד איירי ומשני הב"ע כו' דתיובתא לא הוי כיון דאיכא לאוקמי בהכי אע"ג דדוחק הוא:

תוכן העניינים

תורת חיים על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה