תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף מג
אחד בשבא לשתרי דלא אתי אליהו בשבתא וא"ת למאי דסלקא דעתך דטעמא דבשבתות וי"ס מותר משום דיש תחומין תיקשי ליה ברייתא גופא דאמאי קתני ואסור לשתות יין כל ימות החול דבחד בשבא מיהא לישתרי כיון דלא אתי אליהו בשבת וליכא למימר דהמקשה לא הוה ידע ולא אסיק אדעתיה מידי מביאת אליהו דהא קרא כתיב בהדיא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' ועוד מדקאמר אי הכי בחול נמי לישתרי דהא לא אתי אליהו אלא אמרינן לב"ד הגדול אחא ה"נ כו' משמע דאיהו נמי אסיק אדעתיה ביאת אליהו אלא דסבירא ליה דאמרינן דלמא אתי לב"ד הגדול וא"כ תיקשי ליה בחד בשבא לשתרי למאי דס"ד דיש תחומין דהא לא אתי אליהו מאתמול וי"ל דהמקשה הוה סבר דהא דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' לאו יום אחד לפני ביאת בן דוד קאמר דהא סתמא כתיב לפני בא יום ה' ואיכא למימר כמה ימים לפניו ולהכי לא הוי קשיא ליה חד בשבא לישתרי אבל השתא דמשני ליה דטעמא דבשבתות וי"ט מותר לפי שאין אליהו בא לא בערבי שבתות כו' אלמא דלפני בא יום ה' לפניו ממש דהיינו יום א' לפני ביאת בן דוד לכך פריך ליה בחר בשבא לישתרי כיון דלא אתי אליהו בשבת:
וכנגדה אלפים אמה בים הא פשיטא דכיון דהיה צופה בה אלפים ביבשה היה צופה בה נמי אלפים בים דמה לי ים מה לי יבשה אלא לפי שתחילת תיקונה נעשית למדת אלפים דיבשה דביבשה יכולין למדוד כמה אמות הוא צופה בה והיה יכול לתקנה למדת אלפים אמה אבל בים אי אפשר למדוד ועל ידי שהיה צופה בה ביבשה מדת אלפים כשהיה צופה בה בים היה יודע נמי שהוא שיעור אלפים והיינו דנקט לישנא דכנגדה אלפים בים משום דאלפים דים כנגד אלפים דיבשה הוה והשתא הוי דומיא דהא דקתני הרוצה לידע כמה עומקה של גיא וכו' דהתם נמי הוא יכול למדוד שיעור מה שהוא מביט בה על היבשה ואינו יכול למדוד שיעור עומקו של גיא. והא דקתני מביא שפופרת ומביט בה וידע כמה עומקו של גיא צריך לומר כדפי' רש"י ז"ל שמביט בה ביבשה וימדוד כמה אמות הוא יכול לצפות בה ואח"כ ילך על שפת הגיא ויצפה בה לעומקו ויתרחק לאחריו עד שיבחין שבמקום שכלה עומקו של גיא שם כלה צפיית השפופרת שאם יתרחק עוד מעט לא יראה את קרקעית הגיא כו' דלפי' זה הוי דומי' דשפופרת דר"ג כדפי' אבל קשה היאך יכול להבחין דבר זה שהרי כשמתרחק לאחוריו ארבע וחמש אמות שוב לא יראה את קרקעית הגיא לא מפני המרחק אלא לפי ששפת הגיא מפסיק בינו לבין קרקעית הגיא ואם נפרש דלא כפירש"י ז"ל אלא ה"ק מביא שפופרת ועומד על שפת הגיא ומביט בה לעומקו ומתקן השפופרת מצומצם למדת צפיית קרקעית הגיא שאם מתרחק משפת הגיא אפילו אמה אחת שוב אינו רואה את קרקעית הגיא ואח"כ מביט בה ביבשה וימדוד כמה אמות הוא יכול לצפות בה והוא שיעור עומקו של גיא א"כ לא הוי דומיא דשפופרת דרבן גמליאל:
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא כו' כתבו התוספות דלא גרסי' ליה אלא גרסינן ויתיב רבא וקמיבעיא ליה ודוחק להגיה הספרים ועוד דאם כן מאי איצטריך למימר דרב נחמן בר יצחק הוה יתיב אחוריה דרבא דמה לי אם ישב לפניו או לאחריו ועוד קשה כיון דרבא הוה יתיב קמיה דרב נחמן מאי קמיבעיא ליה הוה ליה לשאול לרב נחמן מאי קמיבעיא ליה לרב חסדא לכך נראה כגירסת הספרים והיינו דקאמר לרב נחמן בר יצחק הוה יתיב אחוריה דרבא שהתלמידים היו יושבין בבה"מ לפני הרב שורות שורות וקאמר דרכא הוה יתיב בשורה ראשונה לפני רב נחמן ורב נחמן בר יצחק בשורה שנייה אחוריה דרבא ולא היה לו רשות לרב נחמן בר יצחק למישאל לרב נחמן מה היתה בעייתו דרב חסדא שכל מי שהיה מסופק בדבר היה שואל לאותו שיושב בשורה שלפניו ומה שהקשו התוס' דהכא פשיטא ליה דמחיצה של בני אדם שמה מחיצה ובתר הכי פריך מנפל דופנה כו' י"ל דרב נחמן בר יצחק הוה אותיב ליה לרבא מהא דנפל דופנה מעיקרא כי פשיט ליה דעובדא דנחמיה שפיר דמי הדר הוה אמר ליה מאי קמיבעיא ליה לרב חסדא כו' וש"ס הפך הסדר כדי שלא להפסיק בדבריו דר"נ בר יצחק בעובדא דהנהו בני גננא ושאר עובדי דבסמוך דכולהו הנך עובדי צריך לסדר בתר הך שקלא וטריא דנפל דופנה וכו' וכן משמע קצת דאי מעיקרא הוה שקיל וטריא דמאי קמיבעיא ליה לרב חסדא כו' א"כ צ"ל דרב נחמן בר יצחק הוה ידע מעיקרא דלא שרי מחיצה של בני אדם אלא שלא לדעת מדקאמר או דלמא בדלא מלו גברי עסקינן כו' ואי לדעת נמי שרי כי לא מלו גברי נמי ילך אל מקום שהמחיצה מגעת ואח"כ יעשה היקף אחר כמ"ש התוס' וא"כ מאי פריך ליה מנפל דופנה לוקמה כשהעמידו לדעת כדמסיק ועוד דמאי פריך לקמן והא דר' נחמיה לדעת הוה הא ע"כ צ"ל דשלא לדעת הוה מדקאמר או דלמא בדלא מלו גברי עסקינן וכמ"ש התו' משמע כדפי' דמעיקרא הוה שקיל וטרי מהא דנפל דופנה וש"ס הפך הסדר כדפרישית: