תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף כט
ההוא בבשיל ולא בשיל פי' ההיא דקטל גברא בסמוך דקאמר התם בבשיל ולא בשיל אדרב המנונא קאי דבשיל ולא בשיל לא חזי לאכילה גרע טפי מחייא וכן פירש"י ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות עירובין אע"ג דלכאורה איפכא מסתברא א"א לפרש איפכא מדפריך בסמוך והא קחזינן דקא אכלי ולא מייתי ומשני התם בבשיל ולא בשיל ואי בשיל ולא בשיל אהא דקחזינן קאי א"כ תיקשי ודקארי ליה מאי קארי ליה דהא רב המנונא תרדין חיין קאמר ואנן לא חזינן דלא מייתי אלא בבשיל ולא בשיל אלא ודאי הא דקא חזינן דקא אכלי ולא מייתי בתרדין חיין חזינן ליה ומשני דרב המנונא בבשיל ולא בשיל איירי דגרע טפי מתרדין חיין:
ובמזון ב' סעודות לעירוב טעמא דבעינן שיעור ב' סעודות לעירוב נראה משום דלא סמכי אינשי להיות דעתן ודירתן במקום מזונותיהן אלא א"כ יש במזון ההוא כשיעור אכילת כל היום דהיינו סעודה אחת שחרית ואחת ערבית וכן משמע לקמן דקאמר עבידי אינשי דשתו כסא בצפרא וכסא בפניא וסמכי עלויהו. ונראה דהיינו דנקט בסמוך מערבין בשתי רביעיות של יין ולא קאמר בחצי לוג יין כדקתני מתני' דאתי לאשמעי' טעמא דמלתא משום דעביד אינש דשתי כסא דהיינו רביעית בצפרא וכסא בפניא:
אין פוחתין לעני בגורן וכו' פירש"י ז"ל דכתיב ונתתה ללוי לגר ליתום ובציר מהכי לא הוי נתינה ובפרשת ראה כתיב דילפינן לה מדכתיב ואכלו ושבעו תן להם כדי שביעה מכאן אמרו אין פוחתין לעני כו' וכתב רבינו שמשון דהכי איתא בירושלמי:
אטו הכא מי לא קתני חטין ושעורין כו' וע"כ צ"ל דוכן לעירוב אהנך דראויין לאכילה קאי א"כ התם נמי איכא למימר הכי והא פשיטא דבתבלין וחטין ושעורין אין מערבין כיון דלאו בני אכילה נינהו והא דמערבין בבשר חי ובבצים חיות משום דבשעת הדחק נאכלין כמות שהוא חי:
מפני נחש שבו בבצל שמשיירין בארץ להוציא ממנו זרע איירי שדרך לצאת ממנו קנה ויש לאותו קנה ראש כראשו של נחש וחם הוא מאוד שכל זרע חם הוא לכך לא יאכל אותו וגם הבצל ההוא לא יאכל שכבר יצא מתורת מאכל והוי כמו סם אבל שאר בצלים ליכא סכנתא כן כתוב בערוך:
אמר ליה אביי ופרסאי הוו רובא דעלמא והתנן כו' משמע דלאביי הוי שיעורא דבשר צלי כדי לאכול בו משום דאזלינן בתר רובא דעלמא דבשר ליפתן הוא וא"ת כי פריך מברייתא דקתני מערבין לחולה וכו' תיקשה נמי לדידיה דאמאי קתני מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ניזול בתר רובא דעלמא וליבעי כסעודה בינונית של כל אדם ונראה דאביי סבר דבתלת מילי תליא מלתא דמסתבר ליה למיזל לקולא בכל מקום ובתר רובא דעלמא ובתר דידיה גופיה וכל היכא דאיכא תרתי מהנך מילי אזלינן בתרייהו הלכך גבי בשר צלי ס"ל כדי לאכול בו דהתם איתנהו כולי הנך תלתא מילי ובבגדי עניים כיון דרובא דעלמא עניים נינהו דחשיב להו שלש על שלש ולדידיה גופיה נמי חשיב ליה בהכי לכך אזלינן בתרייהו אע"ג דהוי לחומרא ובחולה וזקן לא אזלינן בתר רובא דעלמא דמסתבר כפי למיזל בתר דידיה גופיה כיון דהוי נמי לקולא וברעבתן מסתבר טפי למיזל בתר רובא דעלמא כיון דהוי נמי לקולא ולכך פריך ש"ס לאביי דאמאי קאמר עוג מלך הבשן פתחו כמלואו והא מסתבר טפי למיזל בתר רובא דעלמא דסגי להו בפתח ארבעה כיון דהוי נמי לקולא אבל רב יוסף ס"ל דמסתבר טפי למיזל לחומרא בכל מקום ולהכי ס"ל בבשר צלי כדי לאכול הימנו ובגדי עניים לעניים ועוג מלך הבשן פתחו כמלואו דבכלהו הוו לחומרא אלא דברייתא דקתני מערבין לחולה ולזקן כו' קשיא ליה וסליק בקושיא מיהו קשה דקאמר ש"ם ואביי התם היכי ליעביד כו' אמאי נקט אביי והא לרב יוסף נמי קשיא דרבי שמעון בן אליעזר אדרבי שמעון בן אליעזר וי"ל דהיינו דנקט ש"ם קשיא ולא קאמר תיובתא משום דתיובתא אלימתא לא הוי דאמר לך רב יוסף אנא כאידך דר' שמעון בן אליעזר. ס"ל דאמר עוג מלך הבשן פתחו כמלואו דפליגא אהך דרבי שמעון בן אליעזר דאמר מערבין לחולה ולזקן וכו' ותרי תנאי נינהו אליבא דרבי שמעון בן אליעזר ואע"ג דדוחק הוא לאוקמא מילתיה בתרי תנאי מכל מקום תיובתא ליכא ולכך נקט ש"ס ואביי דאיהו על כרחך ס"ל דלא פליגי אהדדי מדקא פריך א מיניה לרב יוסף: