תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף ז
כל היכא דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי כעין מחלוקות ב"ש וב"ה לא ליעבד כו' והיינו דוקא היכא דסתרן אהדדי כדאמר בסמוך ד עמא דחומרי דמר בהאי הוי קולא בדוכתא אייריתי וטעמא דקולא דמר בהאי הוי חומרא בדוכתא אחריתי לכי מאן דעביד בהנך תרי דוכתי ל ומרא הולך בחשך שאינו רואה טעמו. של דבר ומאן דעביד בתרי דוכתי לקולא רשע הוא שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל אבל היכא דלא סתרי אהדדי לא הוי לא רשע ולא כסיל מיהו נהי דלא הוי לא רשע ולא כסיל מ"מ לאו שפיר למיעבד הכי אלא בשל תורה ילך אחר המחמיר וב"דם ילך אחר המיקל כדקתני בפ"ק דע"א הוי שנים ארד אוסר ואחד מתיר רבי יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל אמר רב יוסף הלכה כרבי יהושע בן קרחה ונראה דהיינו הא דקתני ברייתא לעולם הלכה כב"ה דאתי לאשמעינן דהלכה כוותייהו לעולם אפי' היכא דמחמירי בשל סופרים ומקילי בשל תורה דמידי הוא טעמא דהלכתא כוותייהו השום דיצתה בת קול ואמרה הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו לכך אין לחלק אי נמי לכך נקט לעולם לאפוקי ממאי דקיימא לן הלכה כרב באיסורי משום דבקי באיסורין הוה ומסתבר טעמיה והלכה כשמואל בדיני משום דבקי בדיני הוה ומסתבר טעמיה אבל כב"ה הלכה לעולם א אפילו היכא דטעמייהו דבית שמאי מסתבר טפי כיון דיצתה בת קול דהלכה כבית הלל ואם תאמר מאי משני כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול וכן אינך שינויי והא ברייתא חדא קתני ולא שייר לחלק חד מלתא לתרי גווני וי"ל דבלאו הכי ע"כ צריך לומר דברייתא מילי מילי קתני דאל"כ מאי איצטריך למיהדר ולמיתני סיפא כדברי בית הלל עושה הא קתני לה ברישא הלכה כב"ה ולא הוה ליה למיתני אלא הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כבית שמאי עושה מקולי בית שמאי וכו' משמע דתרי מילי קתני דמעיקרא אשמעינן דהלכה כבית הלל לעולם אפי' מקולי של תורה וכו' כדפרי' כיון דיצתה בת קול והדר אשמעינן דהרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה כדברי בית הלל עושה והיינו קודם בת קול אי נמי אליבא דרבי יהושע דלא אשגח בבת קול אי נמי אפלוגתא דשאר תנאי דעלמא קאמר וא"ת לשינויא בתרא דקאי אפלוגתא דשאר תנאי למה ליה למיתלי פלוגתא דשאר תנאי בפלוגתייהו דב"ש וב"ה דקאמר כעין מחצוקת ב"ש וב"ה וי"ל משום דעד ימיהם של בית הלל וב"ש לא היו מצויות פלוגתות בישראל והם הם היו הראשונים דפליגי בהדדי כדאיתא בפ' הנחנקין משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונפשית תורה כשתי תורות לכך תליא להו פליגתייהו דשאר תנאי ואמוראי בפלוגתייהו דב"ש וב"ה:
כאן שערבו בני חצר עם בני מבוי כו' כתבו התוספות דהך שינויא לא תירצו בימי רב יוסף וקשה דא"כ מאי פריך לקמן ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור הא דרב במאי מוקי לה בזה שלא כנגד זה תרתי למה לי דלמא כי היכי דהך שינויא דכאן שעירבו לא תירצו בימי רב יוסף הכא נמי לא תירצוה בימי רבה וכן משמע דהא רבה אדרב יוסף קאי דקאמר הא דאמרת לאמצו רחבה מותר לא אמרן כו' וכיון דלית ליה שינויא דכאן שעירבו מוקי לה להא דרב אפילו כשעירבו ונפרצה חצר כנגדו כנגדו ממש קאמר בזה כנגד זה ולכך מבוי אסור וגבי רחבה דאין צריך כלום משום דזה שלא כנגד זה הוה וא"כ אליבא דרבה נמי אשמעינן דחצר מותרת אפילו זה כנגד זה וליכא למימר כיון דרבה סתמא קאמר אבל זה כנגד זה אסור משמע ליה דאפילו חצר נמי אסור בזה כנגד זה ומחצר פריך דהא רש"י ז"ל פי' בהדיא דממבוי צריך שכתב דהא אוקימנא טעמא דרב בשלא עירבו אבל עירבו אפילו מבוי מותר ומה שכתב מעיקרא ואסור אפי' חצר כבר כתב מהרש"ל ז"ל דאיזה כם הגיה כן: